סִפּוּרֵי עַם – “מַעֲשֶׂה בְּסַנְדְּלָר שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ”

שֵׁיח’ עבאס הָיָה מֶלֶךְ אוֹהֵב צֶדֶק וְיֹשֶׁר .

 עֶרֶב עֶרֶב הָיָה מִתְחַפֵּשׂ  מְסַיֵּר בְּחוּצוֹת  הֵעִיר כְּדֵי לְהַכִּיר אֶת אֵזְרָחֵיה. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיֹה מִתְחַפֵּשׂ לְדַרְוִישׁ (נָזִיר (וְיוֹצֵא לפרברי הָעִיר לְהִתְבּוֹנֵן בְּחַיֵּי דַּלַת הָעָם.

פַּעַם אַחַת, בְּעוֹבְרוֹ בְּאֶחָד הָרְחוֹבוֹת בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה, רָאָה זִיק אוֹר. הָלַךְ בְּכִוּוּן הָאוֹר וְרָאָה בִּקְתָּה דָּלָה וּבָהּ אֶחָד יוֹשֵׁב וּמְנַגֵּן. לְפָנָיו – מַאֲכָלִים פְּשׁוּטִים, וְהוּא אֹכַל, מְנַגֵּן וּמְבַלֶּה אֶת זְמַנּוֹ בְּשִׁירִים וְתִשְׁבָּחוֹת.

נִכְנָס שֵׁיח’ עבאס פְּנִימָה וְשָׁאַל:

“הָרָצוּי לְךָ אוֹרֵחַ ?

 ” עָנָה הָאִישׁ : ” אוֹרֵחַ מַתְּנַת אֱלֹהִים הוּא.

שֵׁב בְּבַקָּשָׁה, תִּשְׁתַּתֵּף אִתִּי.

שָׁאַל אוֹתוֹ  שֵׁיח’ עבאס: ” מָה מַעֲשֶׂיךָ? בַּמֶּה אַתָּה מִתְפַּרְנֵס ? “

עָנָה הָאִישׁ : “אֲנִי סַנְדְּלָר, מְתַקֵּן נַעֲלַיִם, מִסְתּוֹבֵב בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם בְּחוּצוֹת הָעִיר וּמְתַקֵּן אֶת נַעַלֵי הָאֶזְרָחִים.

 בַּפְּרוּטוֹת שֶׁאֲנִי מַרְוִיחַ אֲנִי קוֹנֶה לִי בָּעֶרֶב אֹכֶל”.

שַׁאֲלוֹ שֵׁיח’ עבאס : ” וּמָה תַּעֲשֶׂה לְמָחֳרָת ?”

עָנָה הָאִישׁ: ” בָּרֹךְ הַשֵּׁם יוֹם יוֹם ! ” יָשַׁב אִתּוֹ שֵׁיח’ עבאס שָׁעָה אֲרֻכָּה.

נִפְרַד מִמֶּנּוּ וְאָמַר לוֹ : ” מָחָר אָשׁוּב. “

חָזַר שֵׁיח’ עבאס לְאַרְמוֹנוֹ, בַּבֹּקֶר הַשֶּׁכֶם, הוֹצִיא כָּרוֹז בְּחוּצוֹת הָעִיר הָאוֹסֵר תִּקּוּן נַעֲלַיִם בְּלִי רִשְׁיוֹן.

שָׁמַע זֹאת הַסַּנְדְּלָר, הָלַךְ וְשָׁאַב מַיִם בִּשְׁבִיל כַּמָּה אֶזְרָחִים, וְהִרְוִיחַ אֶת שְׂכַר יוֹמוֹ, וּבָעֶרֶב קָנָה אֶת הַמָּנוֹת הָרְגִילוֹת שֶׁלּוֹ. בַּלַּיְלָה בָּא שֵׁיח’ עבאס לְבִקּוּר, וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה אֶת הַסַּנְדְּלָר יוֹשֵׁב כָּרָגִיל, אֹכַל, שׁוֹתֶה, מְנַגֵּן וְנֶהֱנָה מִן הַחַיִּים.

שָׁאַל אוֹתוֹ שֵׁיח’ עבאס: ” נוּ, מָה עָשִׂיתָ הַיּוֹם ?”

סִפֵּר לוֹ הָאִישׁ: ” בְּצֵאתִי מִן הַבַּיִת שָׁמַעְתִּי אֶת הַכָּרוֹז מַכְרִיז שֶׁאָסוּר לְתַקֵּן נַעֲלַיִם.

הָלַכְתִּי, שָׁאַבְתִּי מַיִם בִּשְׁבִיל כַּמָּה אֶזְרָחִים, וְהִרְוַחְתִּי אֶת שְׂכַר יוֹמִי. “

אָמַר שֵׁיח’ עבאס: “דָּאַגְתִּי לְךָ מְאוֹד בֵּשֹׁמְעִי שֶׁאוֹסְרִים לְתַקֵּן נַעֲלַיִם . וּמָה תַּעֲשֶׂה אִם יֶאֱסֹר הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁאִיבַת הַמַּיִם?”

עָנָה הַסַּנְדְּלָר: ” בָּרֹךְ הַשֵּׁם יוֹם יוֹם!”

הָלַךְ לוֹ שֵׁיח’ עבאס לְאַרְמוֹנוֹ, וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הִכְרִיז עַל אִסּוּר שְׁאִיבַת הַמַּיִם. שָׁמַע זֹאת הָאִישׁ, הָלַךְ וְחָטַב עָצִים בִּשְׁבִיל כַּמָּה אֶזְרָחִים, וְהִרְוִיחַ אֶת שְׂכַר יוֹמוֹ. וּבָעֶרֶב קָנָה אֶת הַמָּנוֹת הָרְגִילוֹת שֶׁלּוֹ. בַּלַּיְלָה בָּא שֵׁיח’ עבאס לַבִּקּוּר, וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה אֶת הַסַּנְדְּלָר יוֹשֵׁב כָּרָגִיל, שׁוֹתֶה, מְנַגֵּן, וְנֶהֱנָה מִן הַחַיִּים. בִּירֵכוֹ לַשָּׁלוֹם וְשָׁאַל: ” מָה עָשִׂיתָ הַיּוֹם?” אָמַר לוֹ: ” חָטַבְתִּי עָצִים וְהִרְוַחְתִּי אֶת שְׂכָרִי.”

שָׁאַל אוֹתוֹ הַשֵּׁיח’: ” מָה יִהְיֶה אִם מָחָר יֶאֱסֹר הַמֶּלֶךְ אֶת חֲטִיבַת הָעֵצִים?”  עֲנֵה הָאִישׁ” בָּרוּךְ הַשֵּׁם יוֹם יוֹם!”

יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם כָּרָגִיל וּבִלּוּ  בִּנְעִימִים.

בְּהִפָּרְדוֹ הִבְטִיחַ הַשֵּׁיח’ לַחֲזֹר מָחָר.

לְמָחֳרָת, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, יָצָא הַכָּרוֹז וְהִכְרִיז, כִּי כָּל חוֹטְבֵי הֶעֱצִים מְגוֹיָסִים לִשְׁמִירָה . בָּא גַּם הַסַּנְדְּלָר לְאַרְמוֹן וְשָׁם נָתְנוּ לוֹ חֶרֶב לְמָלֵא תַּפְקִידוֹ כְּשׁוֹמֵר. בָּעֶרֶב מָסַר הָאִישׁ אֶת לַהַב הַחֶרֶב כְּעֵרָבוֹן לַחֶנְוָנִי, וּתְמוּרָתוֹ קִבֵּל מִצָּרְכֵי מָזוֹן וְהָלַךְ הַבַּיְתָה. בַּבַּיִת לָקַח חֲתִיכַת קֶרֶשׁ, וְהִתְאִים מִמֶּנָּה לַהַב נִצָּב. עוֹדוֹ עָסוּק בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְהִנֵּה הוֹפִיעַ הַשֵּׁיח’ הַמְּחֻפָּשׂ וְשָׁאֲלוֹ: ” מָה זֶה? מָה יוֹם יוֹמַיִם?” סִפֵּר לוֹ הָאִישׁ: “שָׁמַרְתִּי הַיּוֹם עַל הָאַרְמוֹן , אֲבָל לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף וְנָתַתִּי אֶת הַלַּהַב עֵרָבוֹן לַחֶנְוָנִי, כָּעֵת אֲנִי מַתְאִים לַחֶרֶב לְהַב-עֵץ”.

שָׁאַל אוֹתוֹ הַשֵּׁיח’ : ” וּמָה יִהְיֶה אִם יִבְדְּקוּ מָחָר אֶת הֶחָרָבוֹת שֶׁל אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר?” עָנָה הָאִישׁ:” בָּרֹךְ הַשֵּׁם יוֹם יוֹם!” יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם לְיַד הַשֻּׁלְחָן, וּבִלּוּ אֶת זְמַנָּם בִּנְעִימִים.

לְמָחֳרָת קָרָא הַמְּמֻנֶּה לַסַּנְדְּלָר שֶׁלָּנוּ, מָסַר בְּיָדוֹ אָסִיר וְאָמַר לוֹ: ” אָסִיר זֶה נִדּוֹן לַמָּוֶת וְאַתָּה תַּעֲרֹף אֶת רֹאשׁוֹ.” אָמַר הָאִישׁ: ” מִיָמַיְי לֹא רָצַחְתִּי אִישׁ  וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לַהֲרֹג אָדָם. ” אָמַר לוֹ הַמְּמֻנֶּה: ” זוֹ הִיא פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ וְעָלֶיךָ לְמָלֵא אַחֲרֶיהָ!”

הֶחֱזִיק הָאִישׁ בְּיָד אַחַת בניצב הַחֶרֶב, וּבְיָד שְׁנִיָּה בַּנַּדְנֵדָה, וְהִכְרִיז לִפְנֵי כָּל הָעָם: ” אֱלֹהִים אַדִּירִים! גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאֵינֶנִּי רוֹצֵחַ. אִם הָאָסִיר הַזֶּה בֶּן-מָוֶת הוּא, תִּהְיֶה חַרְבִי חֶרֶב. אֲבָל אִם נָקִי אָסִיר זֶה מֵעָווֹן, הָפוּךְ-נָא אֶת לַהַב הפלדה לְלַהַב שֶׁל עֵץ.” וְתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּרוֹ שָׁלַף אֶת הַנִּצָּב, וְהִנֵּה לַהַב הַפְּלָדָה הָפַךְ לְלַהַב עֵץ.

רְאוּ זֹאת כָּל הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב וְהִתְפַּלְּאוּ.

קְרָא לוֹ שֵׁיח’ עבאס לְאַרְמוֹנוֹ,  ומינהו לָאֶחָד הַיּוֹעֲצִים הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר.