פַּעַם אַחַת הָיָה עֵץ…
וְהוּא אָהַב יֶלֶד קָטָן אֶחָד.
וְכָל יוֹם הַיֶּלֶד הָיָה בָּא וְאוֹסֵף אֶת הֶעָלִים שֶׁל הָעֵץ
וְעוֹשֶׂה מֵהֶם כְּתָרִים וּמְשַׂחֵק בְּמֶלֶךְ הַיַּעַר. 

הוּא הָיָה מְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע 
וּמִתְנַדְנֵד לוֹ עַל הָעֲנָפִים
וְאוֹכֵל תַּפּוּחֵי-עֵץ.

וְכְשֶׁהַיֶּלֶד הָיָה מִתְעַיֵּף, הוּא הָיָה נִרְדָּם בְּצִלּוֹ שֶׁל הָעֵץ.
וְהַיֶלֶד אָהַב אֶת הָעֵץ מְאֹד מְאֹד.
וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָּר.

אַךְ הַזְּמָן חָלַף לוֹ, וְהַיֶּלֶד הָלַךְ וְגָדַל.
וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָעֵץ נִשְׁאַר לְבַדּוֹ.
וְאָז הַיֶּלֶד בָּא יוֹם אֶחָד אֶל הָעֵץ, וְהָעֵץ אָמַר:
“בּוֹא יֶלֶד, בּוֹא תְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע שֶׁלִי,
וְתִתְנַדְנֵד עַל הָעֲנָפִים וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר”.
“אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי עָסוּק בִּשְׁבִיל לְטַפֵּס עַל עֵצִים”, אָמַר הַיֶּלֶד.
“אֲנִי רוֹצֶה בַּיִת, שֶׁיִּהְיֶה לִי חַם”, הוּא אָמַר.
“אֲנִי רוֹצֶה אִשָׁה וְאֲנִי רוֹצֶה יְלָדִים, וּבִשְׁבִיל זֶה אֲנִי צָרִיךְ בַּיִת
אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי בַּיִת?”

“אֲבַל אֵין לִי בַּיִת”, אָמַר הָעֵץ,
“הַיַּעַר הוּא בֵּיתִי. אֲבַל אַתָּה יָכוֹל לְקַצֵץ אֶת הָעֲנָפִים שֶׁלִּי וְלִבְנוֹת בַּיִת. אָז תִהְיֶה מְאֻשָׁר”.

הַיֶּלֶד קִצֵּץ לָעֵץ אֶת עֲנָפָיו וְלָקַח אוֹתָם אִתּוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ.
וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר.

אֲבָל הַיֶּלֶד הָלַךְ וְלֹא חָזַר הַרְבֵּה זְמָן…
וּכְשֶׁהוּא חָזַר הָעֵץ הָיָה כָּל-כַּךְ מְאֻשָׁר שֶׁבְּקֹשִׁי הִצְלִיחַ לְדַבֵּר.
“בּוֹא יֶלֶד”, הוּא לָחַשׁ, בּוֹא תְשַׂחֵק”.
“אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי זָקֵן וְעָצוּב בִּשְׁבִיל לְשַׂחֵק” אָמַר הַיֶּלֶד.
“אֲנִי רוֹצֶה סִירָה שֶׁתִּקַּח אוֹתִי הַרְחֵק הַרְחֵק מִכָּאן.
אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי סִירָה?”

“כְּרוֹת אֶת הַגֶּזַע שֶׁלִּי וְתַעֲשֶׂה לְךָ סִירָה” אָמַר הָעֵץ.
“כָּךְ תּוּכַל לְהַפְלִיג לַמֶּרְחַקִים וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר”.
הַיֶלֶד כָּרַת לָעֵץ אֶת הַגֶּזַע
וּבָנָה לוֹ סִירָה וְהִפְלִיג לַמֶּרְחַקִים.
וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר.. אֲבָל לֹא מְאֻשָׁר מַמָּש

וְאַחֲרֵי הַרְבֵּה זְמַן הַיֶּלֶד חָזַר שׁוּב.
“אֲנִי מִצְטַעֵר, יֶלֶד”, אָמַר הָעֵץ,
“אֲבַל לֹא נִשְׁאַר לִי שׁוּם דָּבָר לָתֵת לְךָ, הַלְוַאי שֶׁיָּכֹלְתִּי לָתֵת לְךָ מַשֶׁהוּ, אֲבָל לֹא נִשְׁאַר לִי כְּלוּם. אֲנִי סְתָם גֶּזַע כָּרוּת זָקֵן. אֲנִי מִצְטַעֵר…”.
“אֲנִי לֹא צָרִיך הַרְבֵּה עַכְשָׁו” אָמַר הַיֶּלֶד,
“רַק מָקוֹם שָׁקֵט לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. אֲנִי עָיֵף מְאֹד”.
“אִם כָּךְ”, אָמַר הָעֵץ וְזָקַף אֶת עַצְמוֹ כַּמָּה שֶׁרַק הִצְלִיחַ,
“אִם כָּך, גֶּזַע כָּרוּת זָּקֵן הוּא כֵּן טוֹב בִּשְׁבִיל לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. בּוֹא, יֶלֶד, שֵׁב לְךָ וְתָנוּחַ”

וְהַיֶּלֶד יָשַׁב.
וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר.

הסוף .

The end