עולם הקופים

עולם הקופים 

יום אחד ישבה דנה על המרפסת וניסתה לכתוב  סיפור כדי להגיש לשיעור כתיבה שיתקיים  בשבוע הבא.

פתאום הגיח קוף מהשיח שליד מרפסתה, קוף קטן וחום. דנה התפלאה, היא לא  ידעה מה לעשות-

לגלות לאבא ואמא? הם יסכימו להשאיר אותו? דנה התכופפה לכיוונו, לקחה נשימה עמוקה והרימה אותו.” אני חושבת שאקרא לו מני” אמרה בינה לבין עצמה ונכנסה למטבח להביא לו בננה כשפתאום מני קפץ עליה ומשך אותה החוצה ” זהירות מני” קראה בקול כשפתאום היא הגיעה לעולם אחר – עולם הקופים “וואו!” אמרה דנה “מה זה איפה אני?” “מני? מני!, איפה אתה?” דנה המשיכה ללכת, ” את באה? אני רוצה לפגוש ת’חברים שלי”  דנה המשיכה ללכת אחרי מני עד שראתה קופים, המון המון קופים מכל הסוגים מכל המינים וכולם מתרוצצים מפה לשם, משם לפה ומביאים למלכם קובי את חפציהם. מני הלך לקוף תשוש שעמד בצד והסתכל בנעשה .הוא שאל אותו אם ניסו להביא למלכם פסיכולוג שיעזור לו במצבו הקשה. אבל תשובתו של הקוף היתה “זה לא יעזור הוא לא מוכן להקשיב, לדעתי צריך לעזוב את האי, בלתי אפשרי לחיות במצב כזה קשה – נשארה לנו רק בננה אחת לכל המשפחה”. “יש לי רעיון” קרא מני “אולי, נבקש מדנה חברתי שתנסה לעזור לו” “אני חושב שיש לו איזושהי טראומה מהעבר” ובאמת, לאחר זמן מה, שכנועים ועצבים הסכים קובי מלך הקופים להיפגש ולדבר עם דנה שעדיין לא היתה בטוחה בעצמה וחששה מפגישה זו אבל התגברה, לקחה נשימה עמוקה ונכנסה פנימה לבקתה המפוארת של קובי. “עכשיו” אמרה דנה “יואיל בטובו האדון המלך לספר לי מדוע הוא לוקח לנתיניו את כל רכושם היקר ביותר ולא חושב אפילו להגיד מה קרה, רק אומר “תנו לי, תנו לי, תנו לי” ומתנהג בצורה אנוכית ביותר”. “אני, אני עושה את זה כי פעם כשהייתי בן 5 מתו הורי והפקידו אותי בידי דודתי הרשעה מיגרנה וכמובן, כאשר הורי הפקידו אותי בידי דודתי הם נתנו לה, איך לא את ביקתתם. לאחר שגדלתי, מיגרנה התחילה להתנהג אלי בצורה אנוכית כל כך שכבר לא יכולתי לסבול זאת, היא הכריחה אותי לעבוד במטעי הבננות ולכבס בשבילה את הבגדים וכשהגיע זמן ארוחת הערב היא נתנה לי מחית בננות בגודל של זית  ואני כבר הייתי רזה וצנום כל כך שעוד רגע ממש היו רואים את בשרי אבל לה זה לא היה אכפת היא רק דאגה לעצמה ואני נאלצתי לישון על קרש עץ שהיה מונח במעבר צר וחשוך,  לאחר שגדלתי קצת הבנתי שאין לי טעם לנסות ואני אהיה עבד שלה לנצח, וכשהייתי בן 20  בערך היא מתה.

אבל אז כבר עזבתי את הבית ועברתי לגור בדירת חדר קטנה ועלובה ששכרתי בעזרת “דמי הכיס” שהיא השאירה לי כל שבוע.חייתי בעוני מחפיר ואיכשהו עשיתי מהפך ענקי בשנים האלו והיום אני מלך, אולי לא מלך טוב אבל מלך, ואני לוקח לכל הקופים את רכושם כי אני מרגיש שאני צריך את כל מה שלא היה לי פעם, אני לא מרגיש שלם עם עצמי” הוא אמר “אבל עכשיו אני מבין שאני גורם לעמי  לחוות בדיוק את מה שאני עברתי ואני מבטיח שלא אעשה זאת יותר”  “יופי” אמרה דנה, “עכשיו תפסיק לעשות זאת ותחזיר לכולם את רכושם”

“אני מבטיח” אמר קובי. ובאמת כל הקופים חיו בשמחה ובאושר ולדנה היה סיפור להגיש לשיעור כתיבה…