rahaf

בִּכְפָר קָטָן עַל גְדוֹת הָאָמָזוֹנָס חַיָה לִפְנֵי זְמַן רַב מְאֹד יַלְדָה וּשְׁמָה מָאלָה. הִיא הָיְתָה חֲכָמָה וְטוֹבָה, אֲבָל יוֹתֵר מִכֹּל – נְחוּשָׁה. כְּשֶׁיַלְדֵי הַכְּפָר הִתְחָרוּ בְּטִפּוּס עַל עֵצִים, מָאלָה לֹא נָחָה עַד שֶׁהִגִיעָה לַמָקוֹם הַגָבוֹהַ בְּיוֹתֵר.

כְּשֶׁחָגְגוּ אֶת הָאָבִיב בִּמְסִבָּה גְדוֹלָה, הָיוּ רִקוּדֶיהָ שֶׁל מָאלָה הַפְּרָאִיִים וְהַיָפִים בְּיוֹתֵר. כֻּלָם יָדְעוּ שֶׁתִגְדַל לִהְיוֹת אִשָׁה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָה.

וֹם אֶחָד, כְּשֶׁיָשְׁבוּ סְבִיב הַמְדוּרָה בְּסוֹף יוֹם אָרֹךְ וּמְעַיֵף, סִפֵּר אֶחָד מִלוֹחֲמֵי הַכְּפָר אֶת הַסִפּוּר עַל נְהַר הַשׁוֹקוֹלָד. “הוּא אֲמִתִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אֲמִתִי,” אָמַר הַלוֹחֵם, “פֵּרוֹת הַקָקָאוֹ נוֹשְׁרִים בְּמוֹצָא הַנָהָר וְאָז נִגְרָסִים עַל יְדֵי אֲבָנִים גְדוֹלוֹת. בְּמוֹרַד הַנָהָר הוֹפְכִים הַמַיִם לִזְרִימָה גוֹעֶשֶׁת שֶׁל מַשְׁקֵה אֵלִים נִפְלָא, וְכָל אֶחָד שֶׁמַגִיעַ אֶל נְהַר הַשׁוֹקוֹלָד יָכוֹל לִשְׁתוֹת כִּרְצוֹנוֹ וַאֲפִלוּ לְהִשְׁתַכְשֵׁךְ בַּשׁוֹקוֹלָד הַנֶהֱדָר.”

כָּל הַיְלָדִים אָהֲבוּ אֶת הַסִפּוּר, אֲבָל רַק מָאלָה נִשְׁבְּעָה לְעַצְמָה שֶׁלֹא תָנוּחַ וְלֹא תִשְׁקֹט עַד שֶׁתַגִיעַ לִנְהַר הַשׁוֹקוֹלָד. וְעִם הַמַחְשָׁבָה הַזֹאת נִרְדְמָה לְיַד הַמְדוּרָה.