אני

 קצת על עצמי

שמי אלון ונולדתי ב31 לינואר 2007. מקור שמי הוא עץ האלון כי נולדתי בט”ו בשבט ולכן הוריי נתנו לי את השם. הכינוי שלי בבית הוא “קפטונה”.

תאריך הלידה הלועזי שלי הוא ה31 לינואר והתאריך העברי הוא י”ב בשבט ה”תשסז”. כאשר נולדתי משהו בלידה הסתבך וישר לקחו אותי לאינקובטור, נולדתי כמה דקות לפני אחותי התאומה אבל בגלל שהייתי באינקובטור כל המשפחה ראתה אותי רק אחרי שראו את אחותי.

חושבים עליי ש….

הוריי חושבים עליי שאני חכם,מצחיק ושיש לי לב טוב. יש לי אח גדול ושמו מתן שהוא האח הבכור, ויש לי 2 אחיות ששמן הילי ורוני, הילי היא אחותי התאומה ורוני היא אחותי הגדולה. יש לי סבתא אחת ושמה נטי והיא אמא של אבא שלי.

יש לי 2 דודים שקוראים להם מאיר ומרטין. מאיר הוא אח של אבא ומרטין הוא אח של אמא.

חבריי חושבים עליי שאני מצחיק, חכם וחברותי. אני חושב על עצמי שאני חכם,ספורטאי טוב ויש לי לב טוב.

 מינקות ועד היום

אני זוכר את עצמי בפעוטון שתמיד הנהגתי והייתי דומיננטי ותמיד אהבתי הכי הרבה כדורגל.

מפי ההורים שלי תמיד אהבתי להרים דברים כבדים ולא רציתי להפרד מהמוצץ. הייתי מזמזם לעצמי שירים כדי שארדם. אהבתי לראות תוכניות ילדים בעיקר- דורה,חבורת החצר,יובל המבולבל ודוד חיים.

אני אוהב שבכל יום שישי אנחנו יושבים כל המשפחה לארוחת שישי ומדברים על הכול. הפינה האהובה עליי בבית היא המרתף, שבו אני משחק באקס בוקס ומארח חברים.

 משפחתי ואני

משפחתי ואני מבלים יחד בכל מיני צורות לפעמים הולכים למסעדה או יוצאים לטיולים. היתה לנו במשפחה כלבה בשם שאנטי מסוג גולדן רטריבר,אך שנטי שלנו הלכה לעולמה בקיץ האחרון בגיל 14. לפני שבוע ביום הולדתי ה 13 הורי הפתיעו אותי ואת הילי התאומה שלי בגורה חדשה. קוראים לה מוסי והיא כלבת לברדור חומה בת 3 חודשים

אנו מתבגרים

 לדעתי לבר המצווה יש חשיבות רבה מכיוון שאני הופך מילד לנער. גם מעמד העליה לתורה מרגש ומסמן את בגרותי מבחינת הדת. אנאחגוג בר מצווה ב8 לפבואר ואני מאוד מתרגש. אני אקרא את פרשת “בשלח” בבית הכנסת ואני מתרגש וגם לחוץ כי כל המשפחה והחברים יגיעו לשמוע אותי.

השאיפות שלילעתיד הם להיות כדורגלן, איש נדלן או איש עסקים. וכמובן אני רוצה שתהיה לי משפחה.

הוריי היקרים

אמא אבלין

אבלין פאוורס – כהן נולדה ב 3.12.1970 בסינסנטי אוהיו בארה”ב לאמה הלן,ולאביה ברוך.
לאמא יש אח שגדול ממנה בכמעט 3 שנים שמו מרטין.
עד גיל 7 אמא חיה בארה”ב והיא ומרטין למדו בבית ספר יהודי וידעו לדבר עברית.
ב1977 כשאמא שלי הייתה בת 7 אבא שלה ( סבא ברוך) נפטר משטף דם במוח בהיותו בן 49 .
לאחר פטירתו של סבא ברוך סבתא הלן החליטה שהיא רוצה לחזור לארץ כדאי להיות קרובה להורים שלה ולאח שלה ובאותה שנה הם עברו לארץ.
כשחזרו לארץ הם עברו לגור בבת ים בדירה מול הים.
אמא שלי מספרת שזאת הייתה תקופה קשה בשבילה בגלל שאבא שלה נפטר , היא נפרדה מכל החברות שלה והם עברו לארץ חדשה.
בארץ הם למדו בבית ספר דתי “ציפורי” למרות שלא היו דתיים, מכיוון שסבתא רבא שלי, סבתא של אמי הייתה דתיה והיא המליצה להם ללכת לבית ספר דתי בשביל שיקבלו חינוך טוב.
לאחר מכן אמי למדה בתיכון “שזר”, היא החליטה להמשיך לתיכון רגיל ולא דתי מפני שבבית הם לא היו דתיים, אף על פי שאחיה הבכור המשיך לתיכון דתי.
אמי התגייסה לחיל המודיעין והייתה קצינת מודיעין ובמסגרת קורס קציני מודיעין היא הכירה את אבי איתן .
אחרי הצבא אמי עשתה תואר במחשבים וסטטיסטיקה ולאחר 3 שנים שהיא ואבי הכירו הם החליטו להתחתן.
אמי מספרת שהייתה חתונה שמחה ויפה למרות שהיה קצת עצב על כך שסבי גרשון ( אבא של אבי) לא זכה להיות בחתונה מפני שנפטר כחצי שנה לפני כן.
לאחר הנישואין גרו בפתח תקווה שם אחי הבכור, מתן ואחותי הגדולה , רוני נולדו ובשנת 2000 הם עברו לגור בהוד השרון שם אני ואחותי התאומה נולדנו.

אבא איתן

איתן כהן נולד ב 31 לדצמבר 1967 בבית החולים השרון שבפתח תקווה .
חוץ מהשם איתן לאבי יש שני שמות אמצעיים : יהושע וגדליהו על שם סבי רבא שלו.
בילדותו , אבא גדל ברחוב פרנקפוטר 16 בפתח תקווה ביחד עם הוריו , אחיו הגדול , וסבתו .
השפה שדברו בבית הייתה עברית ורומנית , שהייתה שפת האם של סבתו וסבו .
סבתי נטי , אמא של אבי עסקה בהנדסת מזון וכימיה וסבי גרשון , אבא של אבי עסק בהנדסת מכונות.
אבא למד בבית הספר היסודי ” סלומון “.
אחת החוויות שזכורה לו מהבית ספר היסודי היא בימי שישי שהיה מבלה עם חבריו .
אבא מספר שהיתה להם חבורה של בנים ובנות וכל יום שישי הם היו נפגשים בבית של מישהו אחר ומשחקים משחקי חברה , אוכלים ורוקדים סלואו .
לאחר היסודי אבא המשיך לתיכון ” אחד העם “.
התקופה של התיכון הייתה תקופה מאוד אהובה על אבי מפני שבאותה תקופה היו לו הרבה חברים וחברות וגם הוא נורא אהב את הלימודים . אבא היה חבר בשתי תנועות נוער , “השומר הצעיר” ו”בצופים”. בעמוד הבא ניתן לראות תמונה של משפחתי ומשפחתו של מאיר אחיו של אבי.
אבא היה עתודאי , למד הנדסה בטכניון חיפה.
את השירות הצבאי עשה בחייל מודיעין בדרגת סרן ובמהלך קורס קצינים הכיר את אמי.
אבי ואימי יצאו ביחד 3 שנים ובסופו של דבר החליטו להתחתן .
הם רצו להתחתן לפני מותו של סבי , סבא גרשון , שבאותה תקופה היה מאוד חולה . את חתונתם ערכו באולם האירועים גן הוורדים יחד עם כל החברים והקרובים שלהם . אבל לצערם הרב סבא גרשון נפטר כחצי שנה לפני כן .
אבא מספר שזאת הייתה שנה של עצב ושמחה .
לאחר חתונתם הוריי עברו לגור בדירה בפתח תקווה ברחוב שפירא , באותה תקופה אבי היה בצבא ואמי הייתה סטודנטית .
כשלוש שנים לאחר החתונה , ב 1996 נולד אחי הגדול מתן, בשנת 2000 אחותי רוני נולדה והם עברו לגור בהוד השרון וב2007 אני ואחי התאומה הילי נולדנו.

האחים שלי

יש לי ארבעה אחים, מתן אחי הבכור( 23 ) , רוני אחותי הגדולה ( 20 ) והילי אחותי התאומה ( 13 ).

מתן

 מתן הוא אחי הגדול, מתן הוא מצחיק, חכם ושטותניק אני ומתן עושים שטויות כל הזמן. בבית יודעים שאני ומתן לא יכולים לשבת ביחד בשולחן כי זה יתחיל בצחוק ויגמר בריב. כיום מתן סטודנט באוניברסיטת תל אביב ולומד הנדסת חשמל.

רוני

 רוני היא אחותי הגדולה-רוני היא מצחיקה, חכמה וכיף לי לדבר איתה. אני ורוני חברים מאוד טובים והדבר שאני הכי אוהב לעשות איתה זה לשבת רק שנינו ולדבר על הכול. כיום רוני חיילת ומשרתת בחיל הים ועוד 4 וחצי חודשים היא משתחררת.

הילי

הילי היא אחותי התאומה ( והקטנה ב5 דקות ) הילי היא חכמה, מצחיקה ומציקה. אני והילי אוהבים לעשות ביחד המון שטויות ובלאגן וגם לריב, אני והילי כל הזמן רבים על שטויות ועל הדברים הכי קטנים.

 סבתא נטי כהן ( אמא של אבא)

שנת לידה – 1932 בעיר חושי שברומניה.

הורים – אבא אהרון, אמא צרנה, אח ליאון שם משפחה- לייבוביץ

לאביה הייתה חנות של בדים ואמה הייתה עקרת בית.

משפחתה של סבתי חיו חיים צנועים ולא היה חסר להם כלום עד מלחמת העולם השנייה. בזמן המלחמה סבתי היתה בכיתה ב נאסר על יהודים ללכת לבית הספר אז היא ואח שלה נשארו בבית. כשהתחילה המלחמה אבא שלה נלקח למחנה, ובמשך שנתיים והם לא ראו אותו בכלל. לאחר ששוחרר מהמחנה נשלח לעבודות פרך עד סוף המלחמה.

אחרי המלחמה הם חזרו לחיים נורמלים וסבתא הייתה בכיתה ד.בהמשך סבתא עשתה שני תארים בכימיה ובאוניברסיטה היא הכירה את סבא גרשון שלמד הנדסת טקסטיל. סבא וסבתא התחתנו ב 1958. סבא גרשון היה ציוני והיה חבר בשומר הצעיר הוא תמיד רצה לעלות לישראל.

מאיר דוד שלי ( אחיו הגדול של אבא ) נולד ב 1962 ברומניה. כשנפתחו שערי רומניה הם הגישו בקשה לעלות ארצה. הם חיכו 6 שנים לאישור. ב1964 התקבל האישור והם עלו לישראל,כשהם הגיעו הם קיבלו מגורים זמניים במעברה בעפולה. שנה לאחר מכן ב1965 הם עברו לפתח תקווה יחד עם ההורים של סבתא ואחרי 7 שנים עברו לדירה שסבתא גרה בה עד היום ( 54 שנים ). ב1993 גרשון נפטר ומאז סבתא גרה בביתה בפתח תקוה לבד.

      סבא גרשון ז”ל ( אבא של אבא )

 שנת לידה – 1931

הורים – אבא ישראל, אמא מירל, אחות ריטה שם משפחה- כהן

 סבא גרשון גדל בעיר יאסי,למד בבית ספר יסודי ובתיכון ולאחר מכן בטכניון בפקולטה  למכונות טקסטיל. ב1959 עם סבתי נטי וב1964 עלה איתה ועם בנם מאיר ( אחיו של אבא ) לארץ. בארץ עבד במפעל לייצור טקסטיל בתור מהנדס ולאחר מכן עבד בצה”ל בתור בתור אזרח עובד.

בשנת 1989 סבא גרשון חלה ועבר ניתוחים רבים בשנת 1993 בהיותו בן 62 נפטר. לצערי הרב אני,אחיי ובני דודי לא הספקנו להכיר את סבא גרשון. סבתא מספרת שסבא גרשון היה האדם הכי טוב עלי האדמות. תמיד עזר,דאג והיה עם חיוך על הפנים, אהב לקרוא, לשמוע מוסיקה קלאסית, דברי אומנות ותאטרון והיה לו אוסף גדול של בולים ומטבעות שסבתא שומרת עד היום.

סבא ברוך ז”ל ( אבא של אמא )

 שנת לידה – 1928 בפולין

הורים – אבא משה, אמא אסתר , אח דוד,  שם משפחה- ברי

 בזמן המלחמה סבא היה ילד בפולין ומשפחתו נתפסה, הוריו נלקחו מיד למוות במשרפות באושוויץ והוא ואחיו הופרדו.

כל אחיו והוריו של סבא ברוך נספו בשואה מלבדו ומלבד אחיו דוד.

כשלושה חודשים לפני סוף המלחמה מנסיון בריחה שהצליח נורה סבא ברוך ברגלו מכדור. למרות הפציע המשיך סבא בבריחה לכיוון היערות, הגיע לחווה רחוקה וקיבל מחסה בביתו של חוואי פולני, אצלו נשאר סבא במחבוא עד לסיום המלחמה ב1945. עם סיומה של המלחמה חזר סבא לעיר הולדתו בניסיון לחפש ולהתאחד עם בני משפחתו, הוא הצליח למצוא רק את אחיו החורג הגדול דוד ואת בת דודתו חנה ויחד עברו לגור במינכן שבגרמניה. לימים בחר סבא ברוך לעלות לארץ.

את העלייה ביצע ביחד עם בת דודתו חנה,אחיה ואשתו, העלייה לארץ הייתה מגרמניה דרך איטליה. הם נאלצו לצעוד בהרים המושלגים, מהגבול באיטליה הועברו במשאיות בסתר לצפון איטליה לעיירה בשם “ריבולי” ומשם דרומה לים.

הם הפליגו באוניית “מורדי הגטאות” אך נתפסו על ידי האנגלים שלא אישרו את את ירידתם לארץ והאונייה נאלצה להפליג לקפריסין שם שהה סבא במשך כשנה. כעבור שנה הצליחו לעלות לארץ, סבא ובת דודתו חנה עברו לגור בקיבוץ “משמר השרון”. לימים סבא עבר לגור  בארצות הברית ובביקור מולדת בשנת 1966 הכיר את סבתא  הלן. הם נישאו בארץ ב1967 ויחד חזרו לארצות הברית לסינסנטי אוהיו שם נולדו דוד מרטין ואמא אבלין.

ב1977 ביום הולדתו ה49 קיבל סבא אירוע מוחי ולאחר עשרה ימים של חוסר הכרה נפטר.

לצערי לא הספקתי הכיר את סבא ברוך, אך אני בטוח שהוא היה אדם נהדר.

(סבתא הלן (אמא של אמא

.נולדה ב -16.10.1934 להוריה אלטה ופישל מושקוביץ בעיר מרסיי, בצרפת
(סבתא הלן נולדה בבית בעזרת מיילדת (לידות כאלה היו נפוצות באותה תקופה
בפרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1940, סבתא הלן הייתה כבת חמש ומוריס, אחיה הגדול, בן תשע.
סבא רבא פישל יצא למלחמה והתגייס לצבא הפולני שנלחם בצרפת נגד הגרמנים, הוא נלקח בשבי והיה אסיר במשך כחמש שנים בשוויץ.
עם הזמן החלו מהומות יהודיות וסבתא אלטה, הלן ומוריס נאלצו לעזוב את מרסיי ועברו לכפר קטן ומרוחק בצרפת בשם ויסו דה מו, שם המשפחה הסתתרה עד תום המלחמה.
באותה תקופה סבתא הלן למדה בבית הספר היסודי ואחיה הגדול מוריס לא למד ונאלץ לעזור בכלכלה המשפחתית ועבד בחווה.
סבתא רבא אלטה (אמא של הלן) התפרנסה מהכנת אטריות ומכירתן.
בשנת 1945, בתום המלחמה, שוחרר סבא רבא פישל מהשבי וחזר למשפחה שהמתינה לו בכפר.
בשנת 1949 החליטה המשפחה לעלות לישראל. הם עלו ארצה באזרחות צרפתית ודרכונים במסע שנמשך כשבוע.
הם הגיעו לחיפה למחנה עולים בו הם היו כחודש ומשם המשפחה הועברה לרחובות למעברה בשם “בילו”.
במעבר המשפחה התגוררה באוהל עם משפחה אחרת שעלתה ממצרים בשנת 1954.
בשנת 1967 סבתא הלן וסבא ברוך התחתנו, הם הכירו כאשר סבא ברוך הגיע לביקור מולדת אצל בת דודתו שגרה בשכנות לסבתא.
מייד לאחר החתונה הם חזרו לארצות הברית, שם נולדו להם שני ילדים, דוד מרטין, אחיה הגדול של אמי בשנת 1968, ואמי אבלין בשנת 1970.
עם מותו של סבא ברוך בשנת 1978 עלתה סבתא הלן לישראל יחד עם שני ילדיה. סבתא הלן נפטרה ב- 16.1.2006 מדום לב, והשאירה אחריה שני ילדים וארבעה נכדים. ולאחר מותה אני ואחותי התאומההילי נולדנו ולה קראו הילי על .שמה

סיפורו של חפץ

החפץ המשמעותי עליו אני רוצה לספר הוא חנוכייה שעוברת מדור לדור במשפחת אבי חנוכייה זו הייתה שייכת לישראל מפיקוב שהיה סבא של סבא רבא שלי . הוא הביא את החנוכייה מרומניה לישראל לפני בערך 160 שנה . לאחר מכן נפטר ונקבר בצפת . בנו גרשון הכהן שהוא אבא של סבא רבא שלי חזר לרומניה ולקח איתו את החנוכיה . כשגרשון הכהן נפטר החנוכייה עברה לסבא רבא שלי , ישראל כהן , שהחזיר את החנוכייה מרומניה לישראל בשנת 1964 . כלומר , החנוכייה עברה מרומניה לישראל חזרה לרומניה ומשם שוב לישראל . סבי , גרשון כהן קיבל את החנוכייה מאביו ואותה העביר לבנו הבכור , אח של אבי דוד מאיר שאצלו החנוכייה נמצאת עד היום . מתוך חישוב שעשינו החנוכיה בת 200 שנה בערך.

כפי שראיתם בעמוד הקודם בצבע הכחול מוסברת העלייה של משפחתו של אבי מרומניה לישראל.

באדום מתוארת גלגולה של משפחתה של אמי מפולין- שם נולדו סבתא רבא וסבא רבא שלי וגם סבא שלי. משם לצרפת שם לצרפת שם נולדה סבתי ואח”כ לסינסינטי אוהיו בארצות הברית שם אמי נולדה, ומשם לישראל, ארץ הולדתי.

בעמוד הבא ניתן לראות דמות מעניינת הקשורה לאילן היוחסין.

הדמות המעניינת שקשורה לאילן היוחסין של משפחתי היא הבעל שם טוב.

הבעל שם טוב הוא כינוי של רב ישראל בן אליעזר, המכונה גם ר’ ישראל בעל שם, מניח היסודות לתנועת החסידות. מצורפת אגרת היוחסין של הבעל שם טוב ובה אפשר לראות את הדורות השונים וביניהם את סבי,אבי ודודי.

בירושלים יש גוף שאחראי לאיגרות יחסין וכדי להוסיף מישהו שנולד צריך ליצור קשר עם גוף זה.

לסיכום

כתיבת ספר השורשים הייתה חוויה גדולה עבורי משום שבתהליך הזה למדתי המון דברים חדשים על המשפחה שלי והמון אנשים של הכרתי שהם חלק ממשפחתי.

מקורות המידע- ספר השורשים של אחותי, אמי ואבי.

האתר שממנו עיצבתי את אילן היוחסין- https://www.myheritage.co.il/site-729320931/%D7%9B%D7%94%D7%9F