עבודת שורשים

עבודת שורשים

מגיש אופיר יהושע ז 6

הקדשה

אני רוצה להודות לבני משפחתי, על הקדשת זמנם, ועל עזרתם.

תוכן עניינים

פרק ראשון “אני ומשפחתי”

חלק 1 על עצמי

שמי אופיר ונולדתי ביום ראשון בשעה 17:20 בתאריך 15.4.2007, בבית החולים “תל השומר”. השם אופיר נזכר במקרא בהקשר של ארץ, ממנה היו מייבאים זהב לארץ ישראל.

משפחתי נוהגים לכנה אותי בשמות פשוש, פירפיר, חתיכי ואופירי. נולדתי ב כ”ז בניסן תשס”ז, לפני הלידה כשהיינו בבית החולים לא הצלחתי לצאת וראו רק את השיער. בעקבות זאת נולדתי בניתוח קיסרי.

שנות חיי מינקות ועד היום

אני זוכר את עצמי בפעוטון ילד חברותי ואנרגתי שאף פים לא היה נרדם.

בגן:ילד טוב שאוהב לעזור ולהתעניין.

בבית הספר: חברותי, תלמיד טוב.

התחביבים שלי הם לשחק כדורגל, לשחק בסוני עם חברים, לראות כדורגל, ולבלות עם משפחה וחברים.

אני אוהב לאסוף נעליים ומשחקי מחשב לסוני.

בלימודים אני ילד טוב אחראי תלמיד טוב ורוצה להצליח.

יומי הראשון בגן היה מלא התרגשות, פחד, בהלה ומבוכה.

יומי הראשון בבית ספר היסודי היה הרגשה לחוצה, התרגשות וסקרנות.

יומי הראשון בחטיבה היה סקרנות, הרגשה של התבגרות וקפיצת מדרגה.

שנות חיי מפי ההורים

נולדת ביום ראשון 15.4.2007 בשעה 17:20 במשקל של 3.180 ק”ג, בבית החולים “תל בשומר”. נולדת עם הרבה שער על הראש. הברית שלך היתה ב 22.4.2007 וסבא יונה היה הסנדק שלך. היית תינוק מאוד מתעניין וסקרן ומלא שמחת חיים ופעלתן. הנקתי אותך עד גיל שנתיים ועד גיל 9 חודשיים לא הסכמת לאכול כלום חוץ מהחלב שלי. כשניסיתי לשלב לך מזון מוצק לא הסכמת לאכול כלום, למרות שניסיתי את כל המזונות האפשריים, ובסוף מרוב ייאוש המזון הראשון המוצק שאכלת והסכמת היה במבה. בגיל 4 חודשים התהפכת בפעם הראשונה
ובגיל 5 חודשים בקעה לך שן ראשונה
בגיל 7 שבועות חייכת בפעם הראשונה חיוך מיוחד אל אמא האהובה
בגיל 7.5 שבועות ישנת בפעם הראשונה לילה שלם רצוף בלי להעיר את אמא ואבא אפילו פעם אחת.
התחלת לזחול רק בגיל 10 חודשים
אמא קראה לי בשמות חיבה
פשוש,גודל ואבא פשושי וצ׳ופצ׳יקוני
היום שם החיבה שלי ״פירוש
אהבת מאוד לשחק בגינה, לרכב על אופניים , לשחק בכדור, בלגו , ולצייר.
אתה מאוד מאוד יצירתי ומוכשר בשרטוטים ובציור ומצייר מדהיםםםםםם! ממש כשרון שכבר בגן ראו אותו.
המאכל שתמיד הכי אהבת זה פסטה והמבורגר וציפס / שניצלונים וציפס וממש לא התחברת לאוכל מבושל של הבית . (היום אני מעדיף אוכל של בית)

משפחתי ואני

הווי מיוחד במשפחה

משפחתי ואני אוהבים לבלות בהרבה דרכים, למשל לטוס לחו”ל, לאכול ביחד ארוחות ערב, לשבת במסעדות, לאכול ארוחה משפחתית בערב שישי, לנסוע לים בשבתות, ולטייל במקומות שונים.

התחביבים שלנו כמשפחה הם לבלות ביחד, לטייל ולהנות.

היה לנו ארנב לשעבר, ודגים לשעבר.

המנהגים שלנו הם ללכת אני אבא שלי ולפעמים אחי ואחותי, לבית הכנסת בשכונה שאבא שלי גדל שהיה בצעירותו הלך עם סבי סבתי אחיו ואחותו, לבית הכנסת אנחנו הולכים כל יום כיפור בצהורי היום לפני כניסת הצום להתפלל ולאחר מכן לאכול אצל סבתא.

את החגים אנחנו חוגגים לרוב אצל סבתא וסבא מצד אמא, או אצלינו או אצל סבתא מצד אבא.

מאכלים אופיינים הקובה של סבתא מצד אמא, והקובה סולת של סבתא מצד אבא, חמינים, ומאכלים אצל סבתא.

אירועים היסטורים במהלך חיי

מלחמה בטרור (2001 עד היום)

מלחמת עיראק (2003 עד 2011)

מבצע “צוק איתן” (2014)

אנו מתבגרים

משמעות הבר מצווה בעיניי, מבחינתי המשמעות של בר מצווה הוא השלב שאני הופך מילד לנער ומתבגר, אני חושב שזה חשוב ומרגש.

תחומי העניין שלי הם, כדורגל, להצחיק, ואוהב לבשל.

שיאפותי לעתיד הם להצליח בכל מה שאני יעשה, ולהיות כדורגלן.

פרק שני “המשפחה הגרעינית”

חלק ראשון- ראיונות

אמא- סיגל

סיגל – מקור השם – נולדתי בתקופה שהיה שיר להיט של הזמר אריסן, שנקרא ״חמדתי סיגל ״ , שיר שהושמע בזמנו המון ברדיו והורי מאוד אהבו את השיר והוא היווה את ההשראה לשם שלי.
לא היה לי שם חיבה בתור ילדה וכולם גם כיום קוראים לי סיגל
שם המשפחה מבית הורי היה בן יונה.
שם המשפחה של אימי ( סבתא ברוריה ) היה אברהמי ושל אבי ( סבא יונה) היה מזרחי והוא שינה אותו לבן יונה כי לסבו קראו יונה.

אבא- אילן

כשנולדתי ובחרו לי שם, משפחתי התלבטה בין אלון לאילן, לבסוף בחרו בשם אילן כי נולדתי בחורף לקראת חג האילנות. אחי ואחותי מאוד אהבו את השם אילן ולכן בחרו בשמי. השם השני שלי הוא הוא מנשה על שם סבי, אבא של אמא שלי, שהיה רב בארץ מולדתו עיראק.

כינויים
שהייתי קטן ההורים שלי כינו אותי בשם ״ עלוואן ״. אני לא ממש יודע מה משמעות הכינוי הזה ולמה אבל זה שם החיבה שאבא שלי בעיקר השתמש בו לקרוא לי.
עוד כינוי שהיה לי, שהייתי ממש ילד קטן הוא ״ תחתוש בן מחטוש ״. את שם החיבה הזה נתנו לי כשהייתי ילד ממש קטן, יצאתי לבד מהבית רק עם גרביים ללא נעליים ורצתי לבית של חברה של אחותי.

בצבא החברים נתנו לי את הכינוי ״ עץ ״, הכינוי ניתן לי לאחר שלהקת U2 הוציאה אלבום שירים חדש בשנות ה 80 ששמו של האלבום היה Joshua tree או בעיברית עץ יהושע, ומזה בא הכינוי ״ עץ ״. 

שם משפחה מהבית
שם משפחתי הוא יהושע, ומקורו עוד מימי סבא שלי, אבא של אבא שלי שהיה חלק ממשפחה שגדולה ומכובדת בעיראק. השם הוא שם המשפחה המקורי שהולך עם משפחתי מדור לדור ולא שנה אף פעם.

מקור השם יהושע על פי בית התפוצות :
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי. שם זה הוא גרסה של השם המקראי יהושע. יהושע בן נון משבט אפרים היה מנהיגם של בני ישראל ופיקד עליהם בזמן כיבוש ארץ כנען. אחד הכינויים של הוא “בז”. יהושע היה שמם של מספר תנאים; שם זה שימש בסיס ליצירת שמות משפחה רבים ביחד עם מגוון גרסאות.

אחותי- מאי

כשמאי נולדה השם שלה לא היה כל כך נפוץ ואמא חיפשה שם מקורי ומיוחד ושמעה את השם מאמא חברה שעבדה איתה והתלהבה ממנו. שם חיבה למאי- מייקי.

אחי- תמיר 

 חיפשנו שם ישראלי שורשי ומאוד התלהבנו מהשם תמיר
שם חיבה- תמירוש.

מהלך חיי הורי

אמא- סיגל

נולדתי בישראל, בבית החולים הדסה בירושלים ב 22.2.1969

בחצי שעה הראשונה לאחר הלידה הייתי במצב קשה וניסו להציל אותי ואפילו אמרו להורי,יש לכם עוד ילדים בבית נכון? אז לא נורא … משפט חסר רגישות שהתאים לתקופה בזמנו והיום לא היו מעיזים לומר כזה דבר ורק מתמקדים בהצלה …

למדתי בתיכון רוטברג ברמת השרון במגמה ביולוגית ואחכ באוניברסיטת ירושלים תואר ראשון במדעי התזונה. אני במקצועי דיאטנית קלינית ומאוד אוהבת את העבודה שלי. יש לי קליניקה פרטית שמטפלת בה בכל הגילאים , ילדים נוער ומבוגרים . הטיפול גם לבעיות רפואיות הקשורות לתזונה כמו כולסטרול, סכרת , צליאק, מחלות דלקתיות של המעי, צרבת גזים עצירות וכו וכו וגם למעקב טיפולי לירידה במשקל . עובדת בשיטה שעושה שינוי מאוד עמוק בדפוסי החשיבה ונותנת כלים להתמודד עם הדחפים והפיתויים באכילה היומיומית ועם אכילה רגשית.

מאוד אוהבת לקרוא. בתור ילדה הייתי מתנדבת בספרייה כדי לשריין לי בצד ספרים טובים כשאנשים מחזירים.אוהבת לטייל , לשמוע מוסיקה , מופעים והצגות.

בצבא הייתי במודיעין ביחידת 8200 בתפקיד אינטנסיבי שהעביר לי את השרות הצבאית במהירות .
בשנת 1989 השתחררתי מהצבא.

בבית היו מדברים עברית.

נולדתי שלישית למשפחה חמה ואוהבת , כאשר אחי הבכור יובל היה גדול ממני ב 8 שנים ואחותי גלי גדולה ממני ב 5 שנים . 4 שנים אחרי נולדה אחותי הקטנה אפרת .
היינו משפחה חמה של 4 ילדים עם המון שמחת חיים בבית.

גלי , יובל , אפרת

אחים ואחיות

אחותי מאי – אוהבים לשחק, ביחד לבלות ביחד, לבשל ביחד, לעשות כיף ביחד, לראות סרטונים מצחיקים, לעזור אחד לשני.

אחי תמיר –

אחי ואני אוהבים לבלות יחד, ללכת לשחק באולינג, לראות סרטים מדי פעם, ובעיקר לעשות כיף.

מהלך חיי הוריי

אמא ואבא הכירו בתחנת אוטובוס ברמת השרון , אמא הייתה בת 14.5 ואבא בן 16.5. הם נסעו להופעה של תסלם בגני התערוכה להופעה האחרונה לפני שתיסלם התפרקו, ובשל הפופולריות של הלהקה כל תחנות האוטבוס היו מלאות, האוטובוסים היו מלאים עד אפס מקום ולא עצרו, והם עמדו שעות בתחנת האוטובוס וחיכו שיגיע אוטובוס שיעצור ויעלה אותם. כך יצא שבילו כל הערב יחד, אמא והחברה שלה, ואבא והחבר שלו. אחכ הם היו בקשר זמן קצר ואמא החליטה שאבא גדול מידי בשבילה באותה תקופה. אבא היה נחוש וכל השנים שמר על קשר ידידות עם אמא, וכשהם היו בצבא, התחילו לצאת באופן קבוע מאז שאמא היתה בת 18.5 ואבא בן 20.5, וכשאמא סיימה שת התואר שלה, אחרי 6 שנות חברות, התחתנו. אמא היתה בת 24.5 ואבא 26.5.

החתונה הייתה ב 25.8.1993. בשנים הראשונות לנישואין ההורים התמקדו בבניית הקריירה שלהם, אמא כדיאטנית קלינית בבית חולים ובקליניקה פרטית שהקימה, ואבא בתחום ההיטק ונסעו לטיול ארוך בארהב וטיולים במקומות נוספים בעולם. אחרי 5.5 שנות נישואין, נולדו תמיר ומאי האחים הגדולים שלי, תאומים.

 אמא ואבא קנו כשהתחתנו דירה מאוד יפה וגדולה בהרצליה עם נוף לים. אמא גדלה ברמת השרון ורצתה להשאר קרובה לשם, ולכן חיפשו באזור ומצאו דירה בגבול של הרצליה- רמת השרון.

זמן קצר אחרי שתמיר ומאי נולדו ב 20.12.1998 הורי קנו בית פרטי בהוד השרון. הם הגיעו לאזור כמה פעמים במקרה ומאוד אהבו את האזור והחליטו לעבור להוד השרון.

סבתא רחל (מצד אבא)
‏ נולדתי בעיראק בעיר בגדד בחודש יולי 7/7/1930 , למשפחה בת 9 נפשות, להורים מרים ומנשה סלטון. קראו לי רחל על שם דודה של אבא שלי.

חיינו בשכונה טובה מאוד עם שכנים ערבים, תמיד בחגים אמי הייתה שולחת לשכנים הערבים שלנו מגש של פירות יבשים, של החג וכל טוב. תמיד במוצאי חג הפסח השכנים הערבים היו באים אלינו הביתה ומביאים לנו מגש עם פיתות גדולות טעימות וחמות.

בשנת 1941 בחג שבועות היה פוגרום גדול בעיראק ליהודי עיראק, אספסוף של ערבים בזז, הרג, גנב וגרם נזקים גדולים ליהודי בגדד. השכנים הערבים, שמרו והגנו עלינו והצילו אותנו ממות על ידי כך שהם החביאו את משפחתי ואותי בביתם, זכור לי שאב המשפחה עמד בחלון עם רובה והגן שלא יפגעו בנו.

עליתי לארץ בשנת 1951, ב-19 ליוני, כשהייתי בגיל עשרים מכיוון שאחי נרצח על ידי הערבים על רקע היותו עורך דין יהודי מוצלח. ‏עלינו לארץ במטוס, וכשהגענו לשדה התעופה ריססו אותנו למניעת העברת מחלות. לקחו אותנו למחנה המעפילים בעתלית ושם היינו שנתיים. לאחר מכן עברתי לגור ברמת גן עם משפחתי (רמת חן).
קיבלתי פטור מהצבא מכיוון שמשפחתי הייתה דתית.

בשנת 1955 הכרתי את סבא אברהם ולאחר חצי שנה בתאריך ה-7 למרס 1956, התחתנו בבית הכנסת שברחוב שדל בתל אביב וגרמו בעיר רמת גן.

סבא אברהם ז״ל (מצד אבא)
סבא אברהם נולד בעיראק בעיר בגדד ב-1920, להורים דוד ושמחה יהושע למשפחה גדולה בת 12 נפשות.

בעיראק המשפחה של סבא הייתה אמידה ומכובדת. למשפחתו הייתה חנות כולבו שמכרו בה דברי הלבשה לקהל הלקוחות היהודים והערבים. סבא למד והתחנך בבית הספר ״אליאנס״ הנחשב לאחד מבתי הספר הטובים בעיראק. סבא למד במגמה ראלית ודיבר ארבע שפות.

בשנת 1941 בחג השבועות כשהיה הפוגרום הגדול נגד היהודים בעיראק, משפחתו ניצלה בזכות משפחה ערביה, שהחביאה אותם במרתף ביתם.

במהלך הפוגרום הנוראי הערבים בזזו והשחיטו את בית משפחתו וגרמו להרס רב.

בשנת 1950 סבא עלה לארץ ישראל עם משפחתו כשלרשותו מזוודה אחת עם כל חפציו. הוא עלה בנפרד ממשפחתו, לבד עם אחותו הצעירה במסגרת מבצע ״עזרה ונחמיה״ ומיד עבר לגור במעבורת פרדס כץ וגר בה עד לחתונה עם סבתי רחל, בשנת 1956.

אביו של סבי, דוד, היה מבן מקימי בית הכנסת ״תפארת ישראל״ של קהילה יוצאי עיראק, בשכונת תל גיבורים בבני ברק. לאחר עליתי לישראל, סבא אברהם התחיל לעבוד בבנק אלרן, ולאחר מכן עבר לבנק לאומי לקריירה ארוכה ומוצלחת מאוד של 35 שנה.

בדצמבר 2006 נפטר סבא אברהם בגיל 86.

 סבתא בורריה (מצד אמא) 

נולדתי בירושלים ב-27 למאי 1938. היו לי 4 אחים ו-2 אחיות. גדלתי במשפחה ירושלמית להורים שעלו מקורדיסטן (בעיר זכו) בדרך עקלקלה.

למדתי בבית ספר יסודי ותיכון בירושלים. הייתי חברה בתנועת הנוער העובד. בבית ספר היינו משחקים בהפסקות בקפיצה בחבל והייתי אלופת הכיתה. שיחקנו גם במשחק המחניים ובאחד המשחקים זרקה חברה לעברי כדור חזק שפגע בי בחוזקה ושברתי את אצבעותי.

כאשר סיימתי את לימודי התיכון התחלתי לעבוד במשרד הבריאות והכרתי את בעלי דרך חברה. הגעתי למסיבה שבעלי היה מוזמן אליה גם והוא התאהב בי ממבט ראשון. הוא היה מחזר אחרי כל יום כשהייתי הולכת לעבודה. אחרי כמה חודשים נישאנו בירושלים בתאריך 9 לאוגוסט 1960 ונולדו לנו 4 ילדים. גרנו בירושלים 21 שנה ובשנת 1979 עברנו לאזור המרכז.

סבא יונה (מצד אמא)

נולדתי בירושלים ב 20 ליולי 1935 להורים צאלח ומרים והיו לי 4 אחים ו-4 אחיות. אבי ואימי נולדו בקורדיסטן בעיר זכו. העיר הייתה מרכז רוחני של כל האזור. סבא של אבא שלי היה רב אזורי ומוהל. הורי עלו ארצה ישר לירושלים בדרך עקלקלה, הם נשדדו בדרכים עד שהגיעו לסוריה. בסוריה הם שילמו שוחד וקיבלו דרכון סורי והוא נתן להם אפשרות להגיע לגבול ישראל בעזרת חמורים, עד שהגיעו לירושלים. בארץ מוצאנו היה מספר מנהגים : החתונה הייתה נמשכת שבוע ימים, בימות השבוע הזה היו חוגגים כל ערב מסיבה לכבוד החתן והכלה. הסביבה התייחסה אל היהודים בכבוד רב . בני משפחתי עסקו בגולה אך ורק במסחר, אך במשך הזמן עסקו בלימודי תורה .
היו מספר שינויים במסורת של משפחתי כמו הלבוש שהיה בגולה מאוד שונה הם היו מכסים את הראש (גברים ונשים) הם הלכו תמיד עם שרוול ארוך (היו דתיי .
כשהורי הגיעו לירושלים העניקו להם שם משפחה חדש- יונה , אך רשמו להם בתעודה מזרחי (כל מי שבא מהמזרח קראו לו מזרחי) מכיוון שזה לא היה חוקי ואם היו מגלים שהם עלו בעלייה לא חוקית היו מסלקים אותם וכך גם יצרו בלבול אצל השלטון הבריטי. אני שיניתי את שם משפחתי ממזרחי לבן יונה מפני שזה שם משפחתי המקורי.
מנהג נוסף הוא שאנשים אשר גרו ב”זכו” נקראו בשמות תנכיים או בשמות משפחה. אצל הורי חזר השם הפרטי מספר פעמיים במשפחה. כאשר ההורים נפטרו השם הפרטי הועבר אל ילדיהם.
גרנו בבית קטן עם שני חדרי שינה ובו 9 ילדים ובכל מיטה ישנו 2 ילדים. בילדות היינו משחקים כדורגל, מכינים כדור מסמרטוטים, משחקים בעגואיים (=גוגוים וגולות) ויורדים לשחק בשכונה למטה. לאחר תקופה הפכנו לקבוצת כדורגל עם משחקי אליפות ואספנו כסף לקנות כדור אמיתי. היינו רוכבים המון על אופנים ומרכיבים עליהם את החברים. בנינו לבד קורקינט מעץ, מחברים לבול עץ גלגלים וברזל.
בגיל 15 הפסקתי ללמוד והלכתי לעבוד במוסך ובמקביל למדתי גם את המקוצע מוסכניק, לא קיבלתי משוכרת וגם לא למדתי.
בשנת 1953 התגייסתי לצה”ל והשתחררתי ב-1956 . אחרי הצבא התחלתי לעבוד באבני חן, וזה המקצוע שלי עד היום.
הכרתי את אישתי- ברוריה בשכונה בה גדלנו שנינו בירושלים. נישאנו בירושלים בתאריך 9 לאוגוסט 1960 ונולדו לנו 4 ילדים. גרנו בירושלים 21 שנה ובשנת 1979 עברנו לאזור המרכז.

נספח היסטורי

סבתא וסבא (מצד אבא) עלו במבצע “עזרה ונחמיה” מעיראק, ועל זה בחרתי

להרחיב.
מבצע “עזרא ונחמיה” (נקרא גם מבצע בבל) הוא מבצע הנועד לעלאת יהודי עיראק לישראל הנקרא על שמם של עזרא ונחמיה שהיו מנהיגים יהודים בבל, בארץ ישראל בתחילת תקופה בית שני.
בשנת 1948התגוררו בעיראק 130 אלף יהודים, בעיקר בבגד ובסביבותיה והיו בעלי השכלה ומבוססים כלכלית. יהדות עיראק הייתה גאה ביהדותה וחלק מהנוער היה פעיל בתנועות ציוניות. לאחר הקמת המדינה היו סכנות קיומיות בעירק ליהודים והביאו את יהודי עיראק לעלות ארצה. יהודים נאסרו באשמת ריגול, רכוש יהודי הוחרם ונאסרה יציאתם של יהודים מעיראק, אך היהודים החליטו לערוק בלתי לגאלית.
מדינת ישראל רצתה לקבל היתר להעלת יהודי עיראק ולשם כך ניהלה מגעים עם השלטונות העיראקיים ורק בשנת 1950 הסכימה ממשלת עיראק להתיר יציאת יהודים בתוך פרק זמן מוגבל בתנאי שיוותרו על רכושם ונתינותם, ורוכשם הוקפא ע”י ממשלת עיראק.
לעלייה נרשמו 100,000 יהודים. חלק מהם גם השתתפו במימון הטיסה לישראל שאירגנו הממשלה והסוכנות היהודית. בסופו של דבר, 120,000 יהודים מעיראק עלו ארצה ב”מבצע עזרא ונחמיה” והותירו אלפי יהודים בודדים בעיראק. כך עברה הקהילה היהודית מעיראק לישראל.

סיכום ורפלקציה

1. ניגשתי לביצוע עבודת השורשים בהתרגשות רבה, רציתי ללמוד על משפתי.

2. חמדתי ממטלה זו המון על משפחתי.

3. רוב הקשיים הגיעו במהלך תהליך הכתיבה, אבל עזרתי כוח ועשיתי.

4. הנושא חשוב בעיני מכיוון שהיה לי חשוב ללמוד על משפחתי.

5. הייתי מרחיב עוד על בני המשפחה. הייתי משנה את הנושא של הנספח היסטורי לסיפור עליה של בני המשפחה במקום ספר.

6. היה לי משמעותי ללמוד על בני המשפחה ולהצליח בעבודה.

7. למדתי המון דברים על עצמי ומשפחתי, דברים רבים שלא ידעתי לפני כן.

בילוגרפיה

אתר: ויקיפדיה

אתר:MyHeritage

אתר: Ourboox

נספחים

הזמנה לחתונה של אמא ואבא.

ראיונות.