shurashim/tuta

“עבודת שורשים חלק א- “אני ומשפחתי

שמי הוא ליבי, הוריי בחרו את השם הזה מפני שהם אהבו אותו מאוד, ומשמעותו הוא הלב שלי.

נולדתי בתאריך ה-17 לינואר 2007 , בבית החולים “איכילוב” שבתל אביב.

נולדתי בשבוע ההיריון 40 ו-3 ימים, וזכיתי למיילדת מיוחדת-סבתא שלי ,שעבדה באותה תקופה כמיילדת ב”איכילוב”. כך שבלידה שלי נכחו, מלבד ההורים שלי, גם שתי הסבתות שלי. בהמשך, סבתא שלי יילדה גם את בני הדודים שלי ואת אחותי הקטנה.

נולדתי בת בכורה להוריי ונכדה בכורה לסבא וסבתא שלי (מצד אמא), ובזכות המעמד המיוחד זכיתי לאינסוף פינוקים , חיבוקים ואהבה.

שבועיים אחרי לידתי ,נולד בן דודי יותם ומכיוון שהמשפחות שלנו גרות בהוד השרון, גדלנו יחד כמעט כמו אחים תאומים-בכל יום האימהות שלנו בילו יחד איתנו ולאחר מכן יותם ואני היינו באותם גנים עד לגן חובה, ועד היום אנחנו חברים טובים.

ההורים שלי חושבים שאני ילדה מושלמת-בוגרת, נבונה , יפה, אחות ובת נפלאה .

אחיי חושבים שאני ילדה אופטימית , נחמדה, אהובה ,דברנית גדולה , אכפתית

סבא וסבתא חושבים שאני קסם של ילדה, בתור נכדתם הבוגרת יש ביננו קשר מיוחד והם אוהבים לקחת אותי להופעות , הצגות, הרצאות , ולמוזיאונים.

חברותיי חושבות שאני מצחיקה, חברותית ,חכמה, דייקנית, נדיבה ,ועם לב ענקי.

אני חושבת שיש לי הרבה כוח רצון ונחישות ושאני יודעת לגייס את עצמי על מנת להגיע להישגים גבוהים ולהשיג את המטרות שאני מציבה לעצמי.

אני זוכרת את עצמי בגן חובה יחד עם החבורה שלי. כל ילדי החבורה היו שכנים שגרו בבניין שלי, ולכן נפגשנו כמעט כל יום בבית אחר.  אני זוכרת את היום הראשון שלי בכיתה א’, ישבתי ליד ליהי חברתי מהגן, וציירתי יחד עם אלה רחמילביץ’. בכיתה א’ זכורה לי החונכת שלי, רונה, שליוותה אותי לאורך כל שנת הלימודים הראשונה בבית הספר. בגיל ארבע התחלתי לרקוד בלט והמשכתי לרקוד לאורך כל שנותיי בבית הספר היסודי ואני ממשיכה לרקוד עד היום. בין כיתה א’ ועד כיתה ה’, אספתי  מדבקות בתוך קלסר ענק אשר בו הצטברו מדבקות לאורך השנים. כשהגעתי לכיתה ו’ חילקתי את המדבקות בין אחותי ואחי הקטנים. לפני יומי הראשון בחטיבה נלחצתי מאוד, כשהגעתי לכיתה פסקו החששות מאחר וגילית שכל הילדים נחמדים וחברותיים

משפחתי ואני אוהבים מאוד לצפות בסרטים יחד בבית(במיוחד בחתול תעלול

וצ’ארלי בממלכת השוקולד ) לטייל ,לנפוש ובעיקר לצחוק יחד.

לאחר ביקוש רב מצד אחותי הקטנה הורי הרשו להביא כלב הבייתה, כך הצטרף מילקי, כלב מסוג ג’ק ראסל למשפחה. מילקי הוא הכלב הכי שמן רעב ועצלן שיכלו למצוא.

מנהג משפחתי הוא ארוחת שישי יחד עם המשפחה המורחבת אצל סבתא . בדרך כלל סבתא אוהבת להכין למנה ראשונה מרק ו”פאל צ’אל”-מאכל הונגרי משמעות השם שלו מהונגרית הוא דג מזויף.

מילה מההורים:

ליבוש היא הילדה הראשונה שנולדה לנו ואיתה נולדה התרגשות, השתאות ואהבה ללא גבול. מרגע הלידה ליבי הישרתה רוע ושלווה. ליבוש התחילה לחייך ומאז היא לא מפסיקה. המילה הראשונה של ליבי הייתה “אגו”, במהלך שיחה ראשונה בינה ובין בובת חזרזיר קטנה. ליבוש עברה את כל שלבי ההתפתחות בזמן והתחילה ללכת ממש ביום הולדת שנה. בכל פעם שהייתה נשמעת מוזיקה,  וליבוש הייתה פוצחת בריקוד של צעדי רדיפה ומאז ומתמיד אהבה להתחפש ולשחק בנשחקי דמיון.

התוכנית האהובה על ליבי הייתה “דורה” וברגע שעלתה למסכים התוכנית על בן

דודה של דורה, דייגו, ליבי ובן דודה יותם היו צופים יחד בהנאה. ליבוש אהבה במיוחד את משחק “הטעמים” שבו מכניסים מאכלים בעלי טעמים שונים (מתוק/מר/חמוץ)לקערות, מכסים את העיניים ומנחשים איזה מאכל מסתתר.

המקום האהוב על ליבי בבית הוא החדר שלה, זו הפינה הפרטית של ליבי בה היא יכולה לצייר, לקרוא ולראות סרטים רומנטיים.

ליבי קשורה באופן מיוחד לאחותה עפרי בת ה -10 והיא מהווה עבור עפרי מנטורית ודמות הערצה.

בין ליבי ואחיה הקטן, יונתן, בן ה-5.5 ייש קשר מיוחד, לליבי ויונתן יש חיבוק מיוחד משלהם, משחק מיוחד ושירים מיוחדים שהם אוהבים לרקוד לצליליהם יחד.

עבורנו, כהורים, ליבי היא התגשמות החלום. היא ילדה נפלאה, ילדה שתמיד ניתן לסמוך עליה, ילדה שאפתנית  ורצינית שיודעת גם להשתחרר ולקחת את הדברים בהומור. אנחנו גאים בליבוש ואוהבים אותה אהבת אין קץ.

אני חושבת שבר/בת מצווה היא אחת מנקודות הציון המשמעותיות, החשובות והמרגשות ביותר בחיינו ,מאחר שזו תקופה המסמלת את תחילת ההתבגרות ,שמאפשרת לנו ללמוד ולהעריך את הסובבים אותנו ולהתחיל לחשוב על העתיד.

הבת מצווה שלי התחלקה לשני אירועים-אירוע עם המשפחה ואירוע נפרד עם החברים במועדון יחד עם מאי ואלה שנחגג בתאריך ה2/2 . ציפיתי והתרגשתי מאוד לפני הבת מצווה וחיכיתי לרגע הזה זמן רב .

תחומי  העניין העיקריים שלי הם-ריקוד ,ציור וקריאת ספרים. השאיפה שלי לעתיד היא לעבוד במקום מסודר עם משרה יפה ומכובדת

קצת על השם משפחה שלי:

שם המשפחה שלי הוא לביא, אחרי שסבא שלי מצד אבא עלה לארץ מפולין והתגייס  לצבא

.ביקשו ממנו לעברת את שם משפחתו

 .אז הוא עברת מליפמן ללביא

.משמעות השם לביא היא  אריה

 . על ההורים שלי: שני ההורים שלי עמרי ותמי הם  צברים וגדלו בהוד השרון

 אמא שלי למדה בבית הספר לפיד  בחטיבת השחר בתיכון הדרים ובאוניברסיטת תל אביב

 ואבא שלי למד בבית הספר רעות בחטיבת הראשונים בתיכון מוסינזון

ובאוניברסיטת בר אילן

אימי אוהבת מאוד ביולוגיה כימיה והיא טובה מאוד באנגלית

. ואבי אוהב מאוד היסטוריה וטוב בערבית

. (אמא שלי הייתה בצבא בתפקיד מש”קית חוי”ה (חינוך וידיעת הארץ

. ואבא שלי היה במודיעין