עבודת שורשים

פרק א’- על עצמי (טיוטה)   

קוראים לי אמיר מרגולין, נולדתי בית חולים “תל השומר” ב15 באפריל 2007 לשני הוריי מירב וגיא ולאחי הגדול יוני, הגדול ממני ב3 וחצי שנים.

ביתי הראשון היה בקריית אונו אך כשהייתי כבר בן שנה וחצי עברתי לכפר סבא ושם הייתי בגן רק שנה אחת וב2010 כשהייתי בן 3 עברתי לארצות הברית.

בארצות הברית הייתי בשוק מהשפה ולא דיברתי חצי שנה בכלל לא עיברית ולא אנגלית והורי פחדו ששכחתי לדבר בגלל המעבר למדינה אחרת אך לאחר חי שנה חזרתי לדבר שוב עיברית ואפילו אנגלית שוטפת. בגן גם מצאתי חברים שאני בקשר איתם עד היום בעיקר שניים שנייהם ישראלים שמדברים עיברית ועדיין באים לבקר בארץ מידי שנה.

בארצות הברית גרתי בניו גרזי רבע שעה מניו יורק בעיירה שקוראים לה “tenafly” זאת הייתה עיירה מוקפת ביער אז תמיד הייתי רואה שם סנאים, דביבונים ובמבים בחורף תמיד היה יורד שלג וכך גם בפעם הראשונה בחיי עשיתי סקי בגן חובה והיינו נוסעים לעשות סקי מספר פעמים בשנה ואני אפילו נוסע השנה לעשות סקי שוב.

הייתי מאוד אוהב לשחק כדורגל והייתי בקבוצה הנקראת future””.

תמיד בהפסקות בבית הספר הייתי רוצה לשחק כדורגל במגרש שהיה שם וגם הייתי היחיד מהשכבה שלי ששיחק בגלל שהיה לי חבר שהיה יותר גדול ממני ותמיד היה משתף אותי אח שלי פחות היה משתף אותי מכיוון שלא רצה שאני אשחק איתו שהוא עם החברים שלו.

לאחר שנתיים שהייתי שם בגן הגעתי לשנה הראשונה שלי בבית הספר בבית ספר ששמו stillman school”” שבו כבר למד אחי יוני והיה בכיתה ג’. באותו זמן בשנת 2012 בבית חולים anglewood”” בניו יורק ב8 באפריל נולדה אחותי הקטנה ליהיא שאני קורא לה ליקושית.

לאחר שנה בבית הספר חזרתי לארץ אני זוכר שמאוד התאכזבתי בגלל זה ובכיתי הרבה אך הכל זאת חזרנו לארץ.

בהתחלה גרתי בבית של סבתא שלי בסביון והייתי נוסע כל יום משם לבית הספר בהוד השרון ולאחר כמה חודשים עברתי להוד השרון.

אבל בבית הספר היה לי מאוד קשה למצוא חברים והייתי נורא ביישן והייתי עדיין בוכה. גם בבית ספר היה לי קשה ללמוד לקרוא ולכתוב בעיברית והייתי שונא לקרוא ספרים למרות שאמא שלי הייתה מחריכה אותי.

גם בארץ המשכתי לשחק כדורגל אך הילדים לא היו כל כך נחמדים אליי אז החלטתי לפרוש וללכת לשחק כדורסל שם הייתי עם הרבה ילדים מהכיתה החדשה שלי שחברים מאוד טובים שלי עד היום.

שיחקתי כדורסל בערך שנה עד שהגעתי לכיתה ג’ שאז עברתי לשחק כדור מים הסיבה העיקרית שהגעתי לשם היא בגלל שאח שלי יוני כבר שיחק כדור מים. אני משחק כדור מים עד היום ובזמן שאני כותב את זה הקבוצה שלי בלתי מנוצחת העונה אבל אני לא רוצה לפתוח פה לשטן כי מחר יש לי משחק.

כיתה ג’ לעומת כיתה ב’ הייתה שנה כיפית בבית הספר בשבילי אך כיתה ד’ הייתה הכיתה השנואה עלי בבית הספר בעיקר בגלל המחנכת שלי שאני לא אזכיר את שמה שנאתי אותה עד עמקי נשמתי לא הייתי רוצה לבוא לבית הספר.

אך בכדור מים היה לי כיף ואפילו הייתי מתאמן עם ילדים גדולים ממני בשנתיים וזכיתי איתם באולימפידת הילדים.

בכיתה ה’ הייתה לי מורה שאותה מאוד אהבתי ההבדל המוחלט מהמורה שלי מכיתה ד’.

אין לי הרבה להגיד על כיתה ה’ אבל אני זוכר אותה בתור שנה טובה

בכיתה ו’ השנה האחרונה שלי בבית הספר היסודי באותה שנה גם אחותי הקטנה ליהיא עלתה לכיתה א’ אז בחלק הראשון של השנה כל הזמן היא הייתה רוצה שאני אהיה איתה בהפסקות ושאני אעזור לה ולפעמים הייתי אפילו יוצא מהשיעורים בשביל זה.

וחוץ מזה כיתה ו’ לא הייתה שונה מאף שנה אחרת חוץ מהעובדה שזאת הייתה השנה האחרונה ביסודי ושהשכבה שלי הייתה הכי גדולה בבית הספר.

תחילת כיתה ז’ הייתה כמו כל שנה לא הרגשתי הבדל וכרגע גם הולך לי טוב בלימודים ומקווה שימשיך כך.