בספר זה נלמד כיצד הצליחו הנאצים

להשתלט  תוך פרק זמן קצר על כל

מערכות השלטון  בגרמניה ,מרגע

שמונה היטלר לראש הממשלה 

בינואר 1933

• ביום 30.1.1933 מחליט הידנבורג על מינוי אדולף היטלר מנהיג המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הגדולה בפרלמנט לראש ממשלה (קאנצלר)

• “בצהריים היינו כולנו בקייזרהוף, מצפים. המנהיג משוחח עם נשיא הרייך. ההתרגשות הפנימית כמעט חונקת את נשמתנו. ברחוב עומדים המונים, מחכים בשקט בין הקייזרהוף לבין לשכת הקנצלר. מה קורה שם? אנו נקרעים בין ספק, תקווה, שמחה לייאוש. כבר הוטעינו פעמים רבות, מכדי שנוכל להאמין בנס הגדול … שעות רבות של ציפייה מענה עוברות עלינו. לבסוף נעצרת מכונית לפני הכניסה. ההמון מריע. הם חשים, כי רגע גדול של שינוי מתרחש. לאחר כמה דקות הוא כבר היה אתנו. הוא לא אומר דבר. וגם אנו שתקנו. עיניו היו מלאות דמעות. הרגע בא. המנהיג מונה לקנצלר. הוא כבר הושבע ע”י נשיא הרייך. ההחלטה הסופית נפלה.    גרמניה נמצאת בשעה הגורלית בתולדותיה. קשה לתאר את השמחה שפשטה ברחובות. כמה מטרים מלשכת הקנצלר עומד נשיא הרייך בחלון, דמות גבוהה, מכובדת הרואית הספוגה ברוח הפלא הישנה … מאות ואלפים צועדים בתהלוכה אין סופית בקצב אחיד מתחת לחלונותינו. אומה מתעוררת! גרמניה קמה לתחייה!”

מייד לאחר המינוי מכריז היטלר על בחירות חדשות שיתקיימו ב5.3.33 מתוך תקווה שבהם יזכה לרוב מוחלט ולא יזדקק לשותפים לממשלה.

כדי לקדם מטרה זאת הוא מוציא את “צו החירום להגנת העם הגרמני” (3.2) ובמסגרתו יכלה הממשלה לסגור עיתונים ולמנוע אסיפות פוליטיות (של מפלגות אחרות) ובמקביל,ככל שהקרב יום הבחירות הלכו וגברו מעשי הטרור כאשר השיא התרחש שבוע לפני הבחירות 28.2. ובמהלכו הוצת במכוון בניין הרייכסטאג- הפרלמנט הגרמני.

היטלר האשים במעשה את המפלגה הקומוניסטית-היריבה העיקרית שלו והוציא אותה אל מחוץ לחוק בצו מיוחד יום לפני הבחירות (4.3) ,זה איפשר לו לכלוא את מרבית פעילי המפלגה.

למרות זאת, גרמנים רבים הצביעו למפלגה זו בבחירות.

• “חוק ההסמכה”– הבחירות ביום 5.3.33 הסתיימו בניצחון המפלגה הנאצית שזכתה ב44% מהקולות, ואולם, לאחר שהיטלר לא הצליח להשיג רוב מוחלט בפרלמנט, הוא מעבר חוק ש”עוקף” את הפרלמנט, ב23.3.33 התקבל ברייכסטאג החוק לביטול מצוקת העם והמדינה שכונה “חוק ההסמכה” , שהסמיך את הממשלה לחוקק חוקים ללא שיתוף בית הנבחרים (הרייכסטאג)- גם אם הם מנוגדים לחוקה. החוק חיסל באופן רשמי את רפובליקת ויימאר, ביטל את הפרדת הרשויות ואיחד את כל הסמכויות בידי הרשות המבצעת, ונועד לעקוף את תוצאות הבחירות שלא היו לשביעות רצונו של היטלר.                                            מה משמעות חוק ההסמכה: 

• 1.היטלר לא חייב להשתמש במצב חירום או בצווי חירום, אלא יכול לחוקק כל חוק ללא אישור מיוחד מאף גורם                                             

• 2.חוק ההסמכה מהווה את הבסיס העיקרי לטיעון הנאצי לפיו הם השתלטו על גרמניה בדרך דמוקרטית ופעלו בהתאם לחוק.

לאחר קבלת חוק זה ביטל היטלר את קיומם של המפלגות במסגרת צו מיוחד שהוציא ב14.7.33 ונקרא בשם ” החוק להגנת אחדות המפלגה והרייך” ובתחילת 1934 ביטל את הפרלמנטים במחוזות השונים ברחבי גרמניה ומינה מושלי נאצים לכל המחוזות.-“החוק לשיקום הרייך”

השיא היה ב2.8.34 עם פטירת הנשיא הידנבורג ,היטלר ניצל את מותו של הנשיא כדי לחוקק את חוק ההאחדה שבמסגרתו הפכו ראש הממשלה והנשיא לתפקיד אחד שהיטלר מממלא אותו ומכונה בשם “רייכסקאנצלר” -מנהיג האומה וראש הממשלה ,בכך הפך את עצמו לשליט יחיד שפועל ללא הגבלות חוקיות.

הפיכתו לשליט יחיד איפשרה לו לנקוט שורה של צעדים נוספים בניהם:

1.הפיכת סמל המפלגה לסמל המדינה, והפיכת מועל היד לברכת שלום מקובלת. 

2.הגדלת הצבא ע”י הכרזה על גיוס חובה-המשמעות היא ביטול של חוזה ורסאי.

3.חיוב הצבא בשבועת נאמנות לפיהרר- המנהיג-היטלר בעצמו.

במקביל פעל היטלר לקיום הבטחת הבחירות ופעל לפתרון המשבר הכלכלי בגרמניה באמצעות הפניית עובדים לתעשיות הצבאיות ולעבודות יזומות מטעם הממשלה והקמת חזית העבודה הגרמנית שהייתה גוף על כלכלי משותף למעסיקים ולפועלים וימנע שביתות.

במקביל חתם על הסכם לשיתוף פעולה עם הכנסייה בגרמניה והשיג התחייבות ממנה שלא תתערב בנעשה בפוליטיקה בגרמניה.

שימו לב לקטע הבא שמתאר את הישגי הנאצים בתחום הכלכלה:

דיקטטורה בחיי היום יום:

• הקמת מחנות הריכוז– מרץ 1933- מחנות הריכוז היו בתי סוהר לעינוי אסירים ומתנגדים פוליטיים שרובם הגיעו לכלא בשל חשד שהם מתנגדי המשטר. בכלא הם עברו חינוך מחדש שבמהלכו נשללו זכויותיהם והם עבדו עבודות כפייה שלוו בהתעללויות מתוך תקווה לשבור את גופם וכך לשבור את נפשם, המחנה הראשון היה דכאו שליד מינכן ואחריו קמו בגרמניה עוד מחנות ריכוז כמו בוכוונלד, זקסנהאוזן.                                        עד 1939 נשפטו בגרמניה ונאסרו בשל פשעים פוליטיים כ250,000 איש.

• את פעולותיו ביצע היטלר באמצעות שורת מנגנוני בטחון שעמדו לצידו, השניים המרכזיים:

• ss.-יחידות ההגנה או פלוגות הסער- בראשות היינריך הימלר-נוסד ב1929 והיה מיועד להגן אישית על המנהיג, נחשב ליחידת העילית של הנאצים שתפקידו לפעול ליישום האידיאולוגיה.     

• לשורותיו התקבלו רק צעירים בעלי מראה ארי בריאים וחזקים שיכלו להתחתן רק עם נשים אריות, הם עברו אימונים קשים וחונכו לקשיחות אומץ לב, לצייתנות ודיכוי כל רגש של חמלה או מוסר.    נחשב לארגון המשטרה החזק בגרמניה ולאחראי לרבות מהפעולות נגד יהודים בגרמניה ובאירופה כולה במהלך המלחמה.(אמצעי זיהוי-חולצות שחורות וקסדות עם ציור של גולגולת)                  

• s.d.- שרות המודיעין והביטחון– (הפך אח”כ לגסטפו) נוסד ב1933 בראשות ריינהארד היידדריך ואח”כ עבר שליטת הימלר, גוף זה התמקד באיסוף מידע על ארגונים ואנשים במדינה שהיה חשד שהם פועלים נגד המשטר וכך להטיל פחד לשלוט באנשים ,עשו שימוש נרחב בהלשנות, ובמעצרים ללא משפט.

• מה קורה במחנות הריכוז?

• “..כעת יכולתי להיכנס עם אנשי המשטרה לתוך מרתף העינויים, הקורבנות היו קרובים למיתת רעב אחרי שהיו כלואים בצינוק במשך ימים שלמים.. הכל כדי להכריח אותם להתוודות. החקירות היו מתחילות ומסתיימות במכות במקלות ברזל בשוטים וברצועות גומי , השיניים השבורות והעצמות המרוסקות היו העדות הכי טובה לעינויים..”

• “כאשר נכנסנו למרתף, היו הגוויות החיות מונחות שורות שורות על הקש שהפצעים שלהם מעלים מוגלה ,חלקם היו עם עיניים נפוחות, ודם שיצא מהאף ,רבים מהם לא יכלו ללכת והיה צורך לקחת אותם באלונקה לבית החולים לטיפול.” ( מתוך עדות של ראש הגסטאפו בברלין במשפטי נירנברג)

חלק מאלו שהגיעו למחנות הריכוז ונרצח לאחר מכן היו כאלו שהנאצים הגדירו אותם ככאלו שפוגעים בטוהר הגזע  הארי מסיבה כלשהי לדוגמא: נכים,חולי נפש, חולים במחלות ללא מרפא, להט”ב וכו’.

על אנשים אלו נאסר להביא ילדים כדי שלא להוריש להם את הפגמים הגנטיים במסגרת החוק “למניעת צאצאים פגועים מבחינה תורשתית” וחלקם הגדול הוצא להורג במסגרת מבצע “המתות חסד” וזאת כדי שלא יעמיסו על כלכלת המדינה.

כך חוסלו כ300 אל גרמנים עד 1941 , עד שהמבצע בוטל בלחץ הכנסייה שקראה שלא לפגוע באנשים חסרי ישע.

במקביל פעלו הנאצים להשבחת הגזע ע”י בניית בתים מיוחדים שבהם נפגשו חברי s.s עם נשים בעלות מראה ארי וקיימו יחסי מין שמטרתם להוליד ילדים ארים ש”ישביחו” את הגזע.  

להיות מלשין בגרמניה..

“ההלשנה שימשה ככלי נשק במאבק שבין הדורות.             קצינים צעירים חילקו שאלונים בין תלמידי תיכון ופירטו בהם רשימת מכשולים שהורים מורים או מעסיקים שמים בדרכם כדי להפריע להם לעמוד במשימותיהם בנוער ההיטלראי.. רקדן בלט מוינה נאסר לשלוש שנים לאחר שביתו דיווחה עליו כעל אדם המאזין לתחנות רדיו מחו”ל בזמן המלחמה..

נער בן 19 מברלין הוכה ע”י אביו החורג לאחר שבזבז את כל משכורתו על שתייה חריפה ,בתגובה הלשין הבן על אביו כי גם הוא מאזין לשידורי תחנות זרות ואולם האב זוכה במשפט לאחר שהוכיח שמקלט הרדיו לא קולט שידורים זרים.

לפעמים ההלשנה של ילד על הוריו נעשתה בתמימות גמורה וכך תלמיד בבית ספר בברלין גרם למאסרו הזמני של אביו בכך שהפסיק את נאומו האנטישמי של המורה בכיתתו ואמר: “אבא שלי אומר שהיהודים אינם מרושעים וארורים”..

הנשים עמדו בראש המלשינים, גם בגלל שהיו רוב באוכלוסייה וגם משום שחשבו כי חיטוט בעסקי שכניהן הוא תרומה נשית למאמץ המלחמה

(מתוך ר’ גרינברג –היסטוריה חברתית של הרייך השלישי )

תפקוד החברה הגרמנית בזמן המשטר הנאצי-דוד בנקיר

בעבר כולם סברו כי  המדינה הנאצית הייתה לכאורה מדינת משטרה שמנעה מן היחיד כל אפשרות לחלוק על מדיניותה, ועל אחת כמה וכמה להתנגד לה.ואולם, המחקרים שפרסמו בעשור האחרון גילו שהאוכלוסייה הגרמנית התנדבה לסייע למנגנוני הדיכוי, ובכלל זה ברדיפת היהודים.

מאחר שלא היו לו די מרגלים לצרכיו נאלץ  השירות החשאי לסמוך על שיתוף פעולה של האוכלוסייה כמקור למידע וכבסיס לפעולות השיטור. שיתוף פעולה עם הציבור הגרמני היה בנמצא ובזכותו נעשתה החברה הגרמנית לחברה שמפקחת על עצמה הגסטפו לא השליט, או לא רצה להשליט, אווירה של אימה ולא כפה על הגרמנים ציות לפקודות, שתיקה והתקרנפות בשעה ששכניהם נאסרו, גורשו ונרצחו.

מספר המלשינים היה נמוך יחסית – אחוז אחד או שניים מקרב האוכלוסייה כולה, וההלשנה שיקפה בדרך כלל מריבות בין שכנים ורק לעתים רחוקות היה לה רקע אידאולוגי או פוליטי.

אשר לפרופיל המגדרי והגילי של המלשין הטיפוסי, מצא ג’ונסון שמדובר בדרך כלל בגברים בוגרים וחברי המפלגה הנאצית ופחות בנשים וצעירים. זוהי בוודאי מסקנה לא צפויה לנוכח הדעה שקנתה לה שביתה בציבור הרחב שצעירים קנאים בקרב הנוער ההיטלראי נהגו להלשין. במחקרו לא מצא ג’ונסון גם שום מקרה של ילדים שהלשינו על הוריהם.

הדיכוי  והטרור היה סלקטיווי ולא פגע ברוב החברה הגרמנית, שכן הגסטפו התמקד בפגיעה באויבים מוגדרים: ראשית כל השמאל הפוליטי והיהודים ובמידה פחותה יותר קבוצות דתיות וחברתיות, כעדי יהווה, כמרים קתולים ואוונגלים, הומוסקסואלים ואסוציאלים. בשנות המלחמה נוספו על הנפגעים מפעולות הגסטפו גם עובדי כפייה שהובאו לגרמניה מן הארצות הכבושות.

הראיונות והשאלונים שהפיץ אישרו שרוב הגרמנים חשו שיכלו להתלונן באורח פרטי, להתבדח על חשבון הנאצים, להאזין באורח בלתי לגלי לשידורי הרדיו של הבי בי סי וכיוצא באלה עברות מבלי לחשוש לעונש חמור. כלומר, נאמנותם ושתיקתם של הגרמנים לא נבעו מפחד שילשינו עליהם. אם לא היו משותקים מפחד, מדוע לא מצאו את האומץ למחות על הפגיעה במיעוטים בארצם ועל רצח מיליוני יהודים באירופה הכבושה

לדבריו נעשתה מעין עסקת פאוסט בין הנאצים לאוכלוסייה הגרמנית – האוכלוסייה העלימה עין ממה שעוללו למיעוטים הנרדפים, שתקה לנוכח הידיעות על הרצח, ובתמורה העלימו הנאצים עין מעברות קטנות של הגרמני הרגיל.

מתוך: https://historynet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16279

שימוש נרחב בחינוך ותעמולה

• א. הקמת “לשכת התרבות של הרייך” ו”משרד הרייך להשכלה ציבורית” בראשות יוזף גבלס– משרד זה עסק בעריכת מצעדים, מופעים אור קוליים, אספות ענק מפגני ראווה טקסי זיכרון לגיבורי האומה, הפקת סרטים לשירות המשטר, שירי לכת ומוזיקה מלהיבה –כל אלה הקסימו את ההמון והאדירו את עוצמת המשטר. מטרת הסרטים הייתה להעברת שני מסרים בולטים: מיתוס הפיהרר-היטלר כמנהיג יחיד ונערץ (המושיע) וכן האנטישמיות כלפי היהודים.                                                                                              המסרים היו קליטים וחזרו על עצמם, כך הם הוחדרו לתודעה של ההמונים.                 

•  כל היוצרים והאומנים בגרמניה היו חייבים להשתייך ללשכה זו, ויצרים שהפרו את תקנות השלטון לא יכלו להמשיך ולהיות חברים בלשכה והסתכנו באובדן פרנסה וגירוש למחנה ריכוז.             

• במקביל פעל המשרד  להפצת תעמולה אנטישמית, שבאה לידי ביטוי בעיתונים, כגון העיתון האנטישמי “דר שטרימר”, הפצת סרטים אנטישמיים על-ידי המשטר, פרסום ספרים וקריקטורות אנטישמיות וכן תליית שלטים “יהודים אינם רצויים” בכניסה לערים, עיירות, מוסדות, מסעדות ומקומות ציבוריים אחרים. 

• ב. ארגון מחדש של מערכת החינוך ובתי הספר- מהלך זה כלל הכנת תוכניות לימודים חדשות ברוח האידיאולוגיה הנאצית, הקמת מוסדות להכשרת מורים ברוח המפלגה, כל תוכן שסתר את השקפת העולם הנאצית הוצא מתוכנית הלימוד ומורים שלא הסכימו עם המשטר פוטרו. חינוך להערצת היטלר, לתורת הגזע ולאנטישמיות וכן לצייתנות נטולת ביקורת, לזכותם של הגרמנים למרחב מחייה ולהקרבה למען המולדת, הושם דגש חזק על חינוך גופני כדי ליצור אדם בריא וכדי להכשיר את הצעירים למלחמה. ברכת “הייל היטלר” ותפילה לשלום המנהיג היו חובה בכל בוקר, התלמידים חויבו ללמוד את תולדות חייו ואת חשיבות תרומתו לגרמניה ולגזע הארי.               

• בכל בתי הספר חגגו את יום הולדתו 20.4 כיום חג לאומי, וכן צוין יום האם ביום הולדתה של אמו, ויום מינויו לראש הממשלה.

• הוקמו גם ביה”ס נפרדים לאליטה הנאצית כדי ליצור דור צעיר ומשופר לאומה הגרמנית.           

• הונהג פיקוח הדוק על האוניברסיטאות וגירוש רבים מהמרצים והחוקרים שלא הסכימו עם המשטר.

• ג. הקמת תנועת נוער- הנוער ההיטלראי שמנתה ב39 כ8 מיליון חברים וכל נער גרמני מגיל 8-15 חויב להצטרף אליה, על הורים שנמצאו אשמים שמנעו מילדיהם להצטרף, הוטלו עונשי מאסר כבדים התנועה חינכה לציות למנהיג, הדגישה את להט המלחמה, ואת חשיבות ההקרבה למען הפיהרר עד המוות. חניכי התנועה עברו אימונים גופניים ופיזיים רבים, עמדו בטקסי כבוד, למדו שירים לאומניים, צעדו במצעדים וקיבלו מדים וסמלים מיוחדים, הכל נועד כדי להכין את הצעירים לשמש כ”ארים מועילים” לפיהרר ולגרמניה, כל מצטרף נבחן בקפדנות, ומי שהיה ממוצא יהודי סולק מיד.                                                                                            הבנות היו חברות בתנועה מקבילה “העלמות הצעירות”- והוסבר להם מהו תפקידן העיקרי -מוטלת עליהן חובה לשרת את המולדת בלידת ילדים בריאים ודאגה ללוחמים.

אחד האירועים שמבטאים יותר מכל את ההשתלטות הנאצית על חיי החברה והתרבות היה טקס שריפת הספרים ב10.5.33 .

טקס שבמהלכו נשרפו 20 אלף ספרים שהוגדרו כמאיימים על הרוח הגרמנית, רובם היו של סופרים יהודים, קומוניסטים ליברלים מתנגדי שלטון או כאלו שמזוהים עם התרבות המערבית שהנאצים רצו להוציא מגרמניה.

הטקס בוצע ע”י סטודנטים גרמנים חברי המפלגה הנאצית ולווה בשירת מקהלה של אנשי ה s.s  .

עוד על החינוך בגרמניה:

מיהו הגרמני האידאלי?

“המדינה הפולקיסטית (נאצית) אינה צריכה לדאוג, שמערכת החינוך שלה תוקדש כולה ללימוד ידע תיאורטי, אלא דווקא לגידול אנשים בריאים וחסונים לגמרי. תרגול צורות חשיבה הנו תפקיד משני. בראש ובראשונה יש לפתח את האופי, במיוחד את הרצון לעצמה ולהחלטה יחד עם הענקת תחושת הנאה ואחריות, ורק כך יש לחנך לתכנית לימודים מדעית … ומכאן המסקנה, שאדם ללא חינוך למדע, אך חסון ובריא היודע לשלב את שמחת החיים עם כושר החלטה ורצון לעוצמה, הנו בעל ערך רב יותר לקהילייה הלאומית מאשר האדם החלש והפיקח …

בית-הספר במדינה הנאצית (הפולקיסטית) חייב להקצות זמן ללא הגבלה לאימון גופני … היום בתכנית הלימודים בבתי-ספר תיכוניים האימון הגופני אינו זוכה ליותר מאשר שעה או שעתיים וגם זה לא חובה … אסור שיחלוף יום, שבו לא יעבור התלמיד שעת אימונים בבוקר ושעת אימונים אחר הצהריים, שבה יעסוק בכל סוג של פעילות גופנית. ובמיוחד אסור לוותר על סוג אחד של פעילות גופנית שבעיני רבים נראית לא מכובדת – איגרוף…

“הפדגוגיה שלי הוא נוקשה: יש לסלק ממנו את החולשה ולהצמיח נוער שיפחיד את העולם .. רוצה אני בנוער אלים שתלטן עשוי לבלי חת ואכזר.. נוער זה יהיה מסוגל לשאת כאב ללא שמץ של חולשה ללא שמץ של רכות..               

אני רוצה צעירים חזקים ויפים שיוכשרו בכל תרגילי הגוף האפשריים ,צעירים אתלטיים שילמדו להתגבר על אימת המוות מתוך ההתנסויות הקשות ביותר.”

היטלר על לימודי ההיסטוריה הנחוצים בבית הספר:

“מעטים הם המורים המבינים כי אין ללמד היסטוריה על ידי לימוד בע”פ של תאריכים ומאורעות, אלא יש למצוא את הגורמים לאירועים..המורה שלי בלינץ ידע להתמקד בכך ונשא אותנו לעבר בדבריו..שלף זכרונות מרעננים ואנו ישבנו המומים ונרגשים עד דמעות..הוא ידע להאיר את העבר ע”י דוגמאות מההווה ולכן ידע להסביר את בעיותיה של המדינה כיום, תוך שימוש בקנאות הלאומנית כדרך לחנך אותנו ושימוש ברגש הלאומי שבנו.. בזכותו היסטוריה הפכה למקצוע החביב עלי ונהייתי מהפכן..

מי שלמד תחת מורה כזה לא מסוגל שלא לשנוא את הקיסרות האוסטרו הונגרית שהביאה אסון על האומה שלנו..  מתוך מיין קאמפף פרק 1 

אז למה חשובה התעמולה?

האם התעמולה חייבת לפנות אל האינטליגנציה המדעית או אל המון העם הפחות משכיל? לעולם תופנה רק אל ההמון! תעמולה על פי תוכנה איננה מדע, כשם שתיאור של לוח פרסומת איננו אמנות … תפקיד התעמולה איננו בעיצוב אופיו המדעי של הפרט, כי אם בהכוונת ההמון למודעות לעובדות מסוימות … לכן חייבת היא לפנות יותר אל הרגש, ורק באופן מותנה ומוגבל תפנה אל התבונה … יכולת הקליטה של ההמון הרחב מוגבלת ביותר, תפיסתו מועטה, השכחה רבה, ולכן יש להגביל את נושאי התעמולה למוקדים מעטים בלבד. את אלה יש לעבד ולהחזיר אל ההמון בסיסמאות, שוב ושוב, עד שאחרון השומעים ידמיין לעצמו את הרצוי”.    

“שום כוח גאוני לא יוכל לגרום לתעמולה להצליח, אם לא יישמר העיקרון: התעמולה חייבת להגביל את עצמה לכמה נקודות ועליה לחזור עליהן ללא הרף. רק עקביות תוכל לשרת את התעמולה בהצלחה … התעמולה אינה צריכה להתעסק בחיפוש אחר האמת האובייקטיבית… היא חייבת קודם כול לשרת את אמיתותיה שלה … רוב הציבור אינו מורכב מפרופסורים או מדיפלומטים. מאגר המידע הקטן שיש לו משפיע בעיקר על עולם הרגשות. מכאן נקבעת עמדתו החיובית או השלילית… קשה יותר לערער את האמונה מאשר את הידע, האהבה פחות נכנעת מאשר הכבוד, שנאה מחזיקה מעמד יותר מאשר דחייה, והכוח העקבי המשפיע על ההמונים אינו נמצא בידע מדעי, אלא בפנטזיות ובהיסטוריה, הדוחפים קדימה את ההמון. זה אשר משתלט על ההמונים צריך להבין מהו המפתח הפותח את לבם – שמו אינו אובייקטיביות, כלומר חולשה, אלא הרצון לעצמה ולכוח…”   

(מתוך: מיין קאמפף)

שימו לב לסרט הבא שמסכם את מה שאמרנו:

וגם לדוגמא הזו..

וגם כאן:

פעילות לסיכום היחידה נמצאת כאן וגם כאן