.זֶה הָיָה בֹּקֶר ט”וּ בִּשְׁבָט
“בֹּקֶר טוֹב”, הֵעִיר אוֹתִי אַבָּא, “קוּמִי, קוּמִי מַהֵר, הַפְתָּעָה”
.פָּקַחְתִּי עֵינַיִם וְהִבַּטְתִּי הַחוּצָה – הַשָּׁמַיִם הָיוּ כְּחֻלִּים וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה
!אֵיזֶה יוֹם יָפֶה
.אֲבָל לֹא זֹאת הָיְתָה הַהַפְתָּעָה
הַבִּיטִי בַּגִּנָּה”, אָמַר אַבָּא. הִבַּטְתִּי הַחוּצָה וְרָאִיתִי שֶׁהִתְחִיל לִפְרֹחַ עֵץ הַשֶּׁקֶד”
.שֶׁנָּטַעְתִּי בט”וּ בִּשְׁבָט לִפְנֵי אַרְבַּע שָׁנִים
פְּרָחִים לְבָנִים וַעֲדִינִים פָּרְחוּ עַל עֲנָפָיו. וְהָאַבְקָנִים הַצְּהֻבִּים הִבִּיטוּ בְּסַקְרָנוּת עַל הָעוֹלָם

עוֹד מְעַט יִהְיוּ לָנוּ שְׁקֵדִים מֵהָעֵץ שֶׁלִּי”,הִתְלַהַבְתִּי, “נֵשֵׁב עַל הַמִּרְפֶּסֶת, לְפָנֵינוּ תַּעֲמֹד קְעָרָה מְלֵאָה שְׁקֵדִים, וַאֲנַחְנוּ נֹאכַל אוֹתָם. וְאִם יִמָּאֵס לָנוּ, נוּכַל לְהָכִין מַרְצִיפָּן מֵהַשְּׁקֵדִים
אַחֲרֵי כַּמָּה יָמִים הִתְכַּסָּה כָּל הָעֵץ בְּשִׂמְלָה לְבָנָה שֶׁל פְּרָחִים. אֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת פְּרִיחָתוֹ הַלְּבָנָה. לַפְּרָחִים הָיָה רֵיחַ מָתוֹק. הֵרַחְתִּי אֶת הָרֵיחַ הַטּוֹב שֶׁל הַפְּרָחִים וְחָשַׁבְתִּי עַל קְעָרוֹת עֲנָקִיּוֹת מְלֵאוֹת שְׁקֵדִים.
“אֵלּוּ שְׁקֵדִים מֵהָעֵץ שֶׁלִּי,” אֹמַר בְּגַאֲוָה לְאָחִי הַגָּדוֹל, “רוֹצֶה לִטְעֹם

.יוֹם יוֹם יָצָאתִי לַגִּנָּה לִרְאוֹת אֶת הָעֵץ פּוֹרֵחַ
בַּהַתְחָלָה הָיוּ לַפְּרָחִים אַבְקָנִים צְהֻבִּים, אַחַר כָּךְ הוֹפִיעָה בְּמֶרְכַּז הַפֶּרַח בְּלִיטָה יְרוּקָה וּשְׂעִירָה
“כָּךְ מַתְחִיל הַפְּרִי,” אָמַר אַבָּא, “הַשְּׁקֵדִים שֶׁלָּךְ מַתְחִילִים לִצְמֹחַ.”
.לַיְלָה אֶחָד הָיְתָה סְעָרָה. רוּחַ חֲזָקָה נָשְׁבָה וְהֵעִיפָה נְיָרוֹת וְעָלִים
.עֲלֵי כּוֹתֶרֶת מִפִּרְחֵי הָעֵץ נָשְׁרוּ מַטָּה, הֵם הִתְעוֹפְפוּ בָּאֲוִיר וְנִרְאוּ כְּמוֹ פַּרְפָּרִים לְבָנִים
עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת שֶׁנָּשְׁרוּ כִּסּוּ אֶת הָאֲדָמָה סְבִיב הָעֵץ כְּמוֹ שֶׁלֶג. אוּלַי זֶה נִרְאָה יָפֶה, אֲבָל אֲנִי בָּכִיתִי
?מַה יִּהְיֶה עִם הַשְּׁקֵדִים שֶׁלִּי
.כָּל הַפְּרָחִים נוֹשְׁרִים וְלֹא יִצְמְחוּ פֵּרוֹת
“אַל תִּדְאֲגִי” הִרְגִּיעַ אוֹתִי אַבָּא.”רַק עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת נוֹשְׁרִים. הַשְּׁקֵדִים נִשְׁאָרִים עַל הָעֵץ”
עָבַר זְמַן. כָּל עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת הַלְּבָנִים נָשְׁרוּ, וְעַל הָעֵץ נִשְׁאֲרוּ הַשְּׁקֵדִים הַצְּעִירִים. סָפַרְתִּי אוֹתָם: אֶחָד… שְׁנַיִם… שְׁלֹשָׁה… רַק שִׁשָּׁה שְׁקֵדִים. זֶהוּ, זֶה הַכֹּל הַשָּׁנָה יִהְיוּ לָעֵץ שֶׁלָּנוּ מְעַט שְׁקֵדִים. כִּי הָעֵץ עֲדַיִן צָעִיר,” הִסְבִּיר אַבָּא. “בַּשָּׁנָה הַבָּאָה
“וַדַּאי יִהְיוּ לָנוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר
רַק שִׁשָּׁה שְׁקֵדִים, חָשַׁבְתִּי. לֹא יִהְיוּ לָנוּ קְעָרוֹת מְלֵאוֹת שְׁקֵדִים, וּמַרְצִיפָּן וַדָּאִי שֶׁלֹּא נוּכַל לְהָכִין. אֶצְטָרֵךְ לְחַלֵּק אֶת מְעַט הַשְּׁקֵדִים בַּחֲלֻקָּה צוֹדֶקֶת. שָׁקֵד אֶחָד אֶתֵּן לְאַבָּא. אֶת הַשָּׁקֵד הַשֵּׁנִי אֶתֵּן לְאִמָּא. שָׁקֵד אֶחָד אֶתֵּן לְאָחִי הַגָּדוֹל, אֶחָד לְאָחִי הַקָּטָן, וּשְׁנַיִם
.יִשָּׁאֲרוּ בִּשְׁבִילִי
סוֹף סוֹף הִגִּיעַ הַזְּמַן לֶאֱכֹל אֶת הַשְּׁקֵדִים, מִהַרְתִּי לַגִּנָּה וְסָפַרְתִּי אוֹתָם: אֶחָד… שְׁנַיִם… שְׁלֹשָׁה… מוּזָר מְאֹד – עַל הָעֵץ נִשְׁאֲרוּ רַק שְׁלֹשָׁה שְׁקֵדִים. “אִמָּא! אַבָּא!” צָעַקְתִּי-“מִישֶׁהוּ גָּנַב אֶת הַשְּׁקֵדִים שֶׁלִּי
כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה קָמוּ בִּמְהִירוּת וְרָצוּ לַגִּנָּה. “קָרָה דָּבָר נוֹרָא!” אָמַרְתִּי בְּכַעַס. “גָּנְבוּ
“לִי אֶת הַשְּׁקֵדִים מֵהָעֵץ
מִי הָיָה יָכֹל לִגְנֹב אֶת הַשְּׁקֵדִים?” שָׁאֲלָה אִמָּא”
“אוּלַי צִפּוֹר אָכְלָה אוֹתָם.” עָנָה אַבָּא. אֲבָל אָז אָמַר אָחִי הַגָּדוֹל בְּקוֹל מְבֻיָּשׁ: “לֹא
.הִתְאַפַּקְתִּי וְאָכַלְתִּי שָׁקֵד אֶחָד, אֲבָל רַק אֶחָד, בֶּאֱמֶת
?אִם כָּךְ, לְאָן נֶעֶלְמוּ שְׁאָר הַשְּׁקֵדִים
“גַּם אֲנִי אָכַלְתִּי שָׁקֵד אֶחָד,” אָמַר אָחִי הַקָּטָן, “אֲבָל רַק אֶחָד, בֶּאֱמֶת
.אַף אֶחָד לֹא הוֹדָה בַּאֲכִילַת הַשָּׁקֵד הַשְּׁלִישִׁי, וְעַד הַיּוֹם לֹא בָּרוּר לְאָן הוּא נֶעֱלַם
Published: Feb 10, 2020
Latest Revision: Feb 10, 2020
Ourboox Unique Identifier: OB-729976
Copyright © 2020