הזיקית

מפקד המשטרה אוצמלוב עובר בכיכר השוק במעיל חדש וצרור מפתחות בידו. מאחוריו צועד שוטר גינגי. מסביב דממה, אין אף אחד בכיכר.

“לנשוך אתה רוצה, נבלה?” שומע פתאום אוצמלוב. “אל תתנו לו, אנשים טובים! אסור לנשוך בימנו! תתפסו אותו!” שומעים לפתע יללת כלב. אוצומלוב מביט הצידה ורואה גור כלבים לבן שפרצופו מחודד פורץ בריצה ממחסן העצים של הסוחר פיצוגין, אחריו רץ איש בכותונת כותנה ועם חזייה פתוחה. הוא נופל לרצפה ותופס את הכלב ברגליו האחוריות.

שוב נשמעת יללת כלב ואחריה צעקה- “אל תתנו לו לברוח!” המון פרצופים מנומנמים מגיעים מחוץ לחנויות, ובמהירות, משום מקום נאסף קהל ליד מחסן העצים. “נדמה לי שמתפרעים פה, אוצומלוב!” אמר השוטר הגינגי, הוא רואה את האיש עם החזייה הפתוחה, מראה אצבע מלאה בדם, “אתה עוד תשלם על זה ביוקר!” אומר האיש.

“מה קורה פה?” שואל אוצומלוב. “הכלב נשך אותי! סתם ככה! בלי סיבה, החיה הזאת מתנפלת עלי! תסלח לי אהל, אני, בן אדם עם עבודה עדינה, צריכים לשלם לי, אני צורף זהב- אולי שבוע ימים לא אוכל להזיז את האצבע.. למה אני צריך לסבול בגלל חיות…” אומר האיש חריוקין. “אם כל אחד יתחיל לנשוך ככה, אז מוטב שבכלל לא חיה.”