בספר זה נלמד על הפלישה הגרמנית

לברית המועצות ביוני 1941- מבצע

ברברוסה .

וכיצד מהלך זה השפיע לרעה על גורל

היהודים בברית המועצות ולאחר מכן

בכל אירופה. 

• מייד עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות, והכיבוש המהיר של השטחים בברה”מ התווספו לנאצים כ2.5. מיליוני יהודים, וכך הם בעצם החזיקו בגורלם של רוב מוחלט מקרב יהודי אירופה. התווספות כמות גדולה כל כך של יהודים הביאה את הנאצים למסקנה, כי לא ניתן לפנות כל היהודים ולכן צריך להשמידם ובשלב זה נתקבלה ההחלטה על ביצוע הפתרון הסופי.                                                                                                         

• צמד המילים “הפתרון הסופי” עלה לראשונה על הכתב במכתב ששלח מפקד חיל האוויר הרמן גרינג למפקד עוצבות המבצע ריינהארד היידריך ב31.7.41, ובו בקשה להתחיל “בארגון כל האמצעים הדרושים להתחלת ביצוע תוכנית ההשמדה של יהודי אירופה”.                                                                                                           

•  

הייתה זו הפעם הראשונה שנעשה שימוש בצמד מילים אלו בקרב ראשי המשטר הנאצי. בשלב הראשון, ההחלטה על רצח הייתה על בסיס מקומי ובוצעה ע”י הס”ס וזרועות הצבא הגרמני ורק אחר כך התגבשה לידי תוכנית שיטתית וכוללת.

ההוראה הראשונה  לרצח שיטתי של יהודים נתנה בפקודת הקומיסרים ,שבה נצטוו ראשי זרועות הביטחון הגרמני להרוג את הקומיסרים שהם נציגי השלטון הקומוניסטי בכל מקום שבו יפגשו בהם.                                                                                                             

בהשראת פקודות אלו החל ביצוע רצח אכזרי ונטול חמלה של עשרות אלפי יהודים שהיו מזוהים עם המשטר הקומוניסטי, וזאת במקביל להתקדמות הכוחות הגרמנים במבצע ברברוסה לתוך ברית המועצות.

• מדוע ניתן לקבוע כי הדרך לפתרון הסופי נסללה במבצע ברברוסה:

• 1.מיליוני היהודים שנכללו עתה תחת הכיבוש הנאצי ולא היה להם כל פתרון אחר פרט להשמדתם.                                                         

•  2.זיהוי היהודים עם האויב הקומוניסטי הבזוי, מה שהכשיר מוסרית את רציחתם.                 

• 3.הירי הישיר בעשרות אלפי יהודים בשטח בוצע ללא כל מחאה ממשית מצד זרועות הצבא הגרמני, ומכאן ניתן ללמוד כי הגרמנים כ”כ ספוגים בתעמולה אנטישמית שיכולה לנטרל כל מחאה מוסרית.                                

•  

• 4.עקרון מרחב המחיה נותן הכשר אידיאולוגי לחיסול וניצול אוכלוסייה, שבמקומה אמורים להתיישב גרמנים, בגלל שהאוכלוסייה היא מגזע סלאבי נחות אין גם צורך להתחשב בדעתה או בכל גילוי של מחאה מצדה על רצח יהודים.                                                                                                           

•  5.העדר מחאה מצד ארה”ב או כל מעצמה ניטרלית אחרת, זה נבע בין היתר גם מהריחוק הגיאוגרפי של “המזרח” מגרמניה וממערב אירופה, ונתנה לגרמנים תחושה שאין צורך להתחשב בדעת הקהל או להיכנע לעכבות מוסריות כלשהן.

• בנוסף נהנו הגרמנים משיתוף פעולה מקומי נרחב בעיקר מצד ליטאים ואוקראינים ששמחו להשתתף במלאכת הריגת יהודים

שימו לב כיצד מסביר היטלר את תוכניתו בנאום בפני בכירי המפלגה:

• החלטתי לנקות את השולחן בכל הנוגע לשאלת היהודים . בעבר, ניבאתי ליהודים שאם הם יחוללו עוד מלחמת עולם הם יושמדו . אלה לא היו מילים ריקות . מלחמת העולם כבר כאן והשמדת היהודים חייבת להיות תוצאה הכרחית . יש להתבונן בעניין הזה בלי שום רגשנות . איננו נמצאים כאן כדי להרגיש אהדה כלפי היהודים אלא רק כלפי העם הגרמני שלנו . ואם העם הגרמני שוב הקריב כ 160,000 הרוגים במערכה במזרח , ייאלצו האחראים לסכסוך הדמים הזה לשלם את תמורתו בחייהם שלהם ” [ … ]

מה היו שלבי תוכנית הפתרון הסופי:

• 1.ירי אל בורות כאשר המקרים ההמוניים של רצח בשיטה כזאת היו ביער פונארי שבו נרצחו 40 אלף יהודי וילנה, יער באבי יאר שבו נרצחו 33 אלף מיהודי קייב, והמבצר ה9 בקובנה שבו נרצחו 30 אלף מיהודי קובנה, הרציחות נעשו בסיוע האוכלוסייה המקומית האוקראינית והליטאית. הרצח בוצע לאחר שהיהודים נצטוו להתרכז במרכז העיר כדי להישלח למחנה עבודה, ובמקום זאת הם הופנו לבורות ותעלות שנחפרו בסמוך לישוב, חולקו לקבוצות, הופשטו ונרצחו במקום ולאחר מכן הושלכו גופותיהם לתוך הבורות.

• המעשים השפיעו בצורה קשה  על החיילים הגרמנים הזוטרים בשטח ולכן הוחלט לעבור לרצח בשיטה אחרת שתמנע קשר עיין ישיר עם הנרצחים.

• שימו לב כיצד מתואר הרצח בבאבי יאר

• אור ליום ה -29  בספטמבר השתרכו בחוצות קייב יהודים מכל קצות העיר” לעבר בית העלמין היהודי. אחדים מהם סברו, כי יועברו לערי השדה, אך רבים ידעו, כי בבאבי יאר זה הסוף. ביום הזה רבו ההתאבדויות, המשפחות אפו לחם לדרך, תפרו שקים לחפצים, שכרו עגלות ומריצות, בתמכם איש ברעהו הלכו הישישות והישישים, אימהות נשאו את עולליהן בזרועותיהן או הובילו אותם בעגלות, אנשים נשאו שקים, חבילות. הצעירים לא לקחו אתם דבר, אך המבוגרים השתדלו לקחת מבתיהם כמה שאפשר….. את המשותקים ואת החולים נשאו על אלונקות, על שמיכות, על סדינים …

מצעד המוות ארך שלושה ימים ושלושה לילות. האנשים הלכו נעצרו, התחבקו חיבוק אילם, נפרדו, התפללו, העיר שקטה, מערכת משרדית שלמה אורגנה תחת כיפת השמיים. הוצבו שם שולחנות כתיבה, אך ההמון, אשר המתין ליד הגדר, שהקימו הגרמנים בקצה הרחוב, לא ראה שולחנות אלה … לאחר מכן הכריחו הגרמנים את כולם להתפשט ערומים – את כולם ללא יוצא דופן, את בגדיהם אספו וקפלו בקפדנות. לגברים ולנשים הערומים נתלשו הטבעות מהאצבעות. אחר כך העמידו הרוצחים את הנידונים בקבוצות של 60 איש על שפתו של גיא עמוק וירו בהם….

• הגופות נפלו מהשיפולים התלולים. את הילדים הקטנים דחפו חיים לתוך הבור. רבים יצאו מדעתם כאשר הגיעו למקום הקטל … כעבור שנתיים, כשהתקרב הצבא האדום אל הדנייפר, יצאה הפקודה מברלין להשמיד את גופות היהודים בבאבי יאר. ב 18- באוגוסט 1943 בחרו הגרמנים ב 300- אסירים וכבלו רגליהם באזיקים. האסירים הובלו לבאבי יאר ,שם חילקו להם אתים, אז הבינו האנשים, שיהיה עליהם לבצע עבודה נוראה: להוציא מהבורות את גופות היהודים ולשרפם … 

על ערמת העצים הניחו 2,000 גופות ושפכו עליהן נפט. המדורות הענקיות בערו יום ולילה. יותר מ- 70,000 גופות הוטלו לאש. הגרמנים אילצו אותם לטחון את העצמות, אשר נותרו לאחר, לערבב אותן בחול ולפזרן במקומות הסמוכים…לאט נשרפו הגופות, לא כל העצמות נטחנו. הם היו רבים מדי. כל הבא לבאבי יאר יכול לראות אפילו עכשיו שברי גולגולות ועצמות מעורבבים בפחמים, ימצא נעל עם כף רגל רקובה של אדם, נעלי נשים, מגפיים, יראה את רשתות הברזל שנקרעו מגדרו של בית העלמין, רשתות אלה שימשו תומכים לתנורים, שעליהם הונחו הגופות”.

שימו לב כיצד נראה האירוע כפי שתועד במצלמות המקומיים

שימו לב לתיעוד הירי אל הבורות מהעיירה ראדון:

• 2. המתה בגז בתוך משאיות-בדרך זו נרצחו 400 אלף איש רובם יהודים, בתחילה שימשו משאיות הגז לביצוע המתות חסד באוכלוסיות שלא מתאימות לערכי הגזע הארי ורק אחר כך השתמשו בשיטה זו כנגד יהודים בעיקר בברית המועצות, סלובקיה וקרואטיה.

• מתוך מכתבו של איש משטרה גרמני לאשתו באוקטובר 1941: ” כאשר הגיעה משאית הראשונה של הקורבנות, היד רעדה לי קצת אבל מתרגלים.. שהגיעה המשאית העשירית כבר כיוונתי בשלווה גדולה יותר ויריתי בביטחון בנשים בילדים ובתינוקות הרבים מתוך ידיעה שגם לי יש שני תינוקות בבית, והאספסוף הזה היה עושה להם את אותו דבר, אם לא יותר גרוע מזה פי עשרה.. תינוקות עפו בחצי קשת ואנחנו ירינו בעודם באוויר לפני שנפלו לבור או למים…רק להיפטר מהחלאה הזאת שגררה את כל אירופה למלחמה…..האמת היא שאסור לי לספר לך על הכל……

• ( כ. בראונינג –הדרך לפתרון הסופי)

• ועידת ואנזה 20.1.42

• הועידה לא החליטה על הפתרון הסופי כי החלטה זו כבר נתקבלה, אלא מטרתה הייתה ליידע את גורמי הממשל השונים על היקף התוכנית ומטרותיה, וכדי ליצור ביניהם שיתוף פעולה תיאום ומחויבות תחת פיקודו של היידריך.                               

•  בוועידה נכחו כ15 איש מראשי המשטר והפקידות הנאצית שהיידריך חשב שיש צורך שיתוודעו לתוכנית ההשמדה ,אחד המשתתפים החשובים ומי שרשם את פרוטוקול הועידה היה אדולף אייכמן.

עיקרי החלטות הועידה:

1.סקירת מדיניות ההגירה שננקטה כלפי היהודים מאז 1933 ותיאור המדיניות החדשה שנקראה פינוי היהודים מזרחה של 11 מיליון יהודים מאירופה וצפון אפריקה (היה זה שם קוד לפתרון הסופי שהתבצע בפולין)-אין אזכור למילה השמדה, כלומר ההחלטה המרכזית היא מעבר לרצח יהודים באתרי השמדה.

2.בוועידה נקבעה הנוסחה של מיהו יהודי ונקבעו דרגות קרבה שלפיהן יוגדר מעמד היהודי בפתרון הסופי, חצאי יהודים שהיו נשואים לגרמני ירצחו ואולם ילדיהם יחשבו ארים למעט מקרים של הופעה פגומה, מקרים מיוחדים אלו ידונו במועד מאוחר יותר .                                                                     
 3.יוקם גטו מיוחד ליהודים וזקנים מיוחסים  בטריזנשטאט -גטו לדוגמא, ומינוי מומחים שיזרזו את גירוש היהודים מהמדינות הגרורות-גטו זה ישמש את הגרמנים להטעיית העולם ולהסתרת מצבם האמיתי של היהודים                                                                                       
 4.השילוח מזרחה יתבצע בעזרת רכבות לגטאות מעבר ומשם למחנות-כלומר מדובר כאן על חיסול הגטאות ומעבר להשמדה, ושימוש באמצעי התחבורה המהיר והיעיל ביותר שמסוגל להסיע כמות גדולה של אנשים במהירות, רחוק מהכבישים הראשיים.                                                                             
 5.ניצול היהודים לעבודות כפייה עד מוות, והראשונים יהיו יהודי פולין.

גורם מרכזי שסייע בהצלחת התכנית היא טשטוש וערפול המטרות של התכנית ע”י שפה מכובסת.

שימו לב לסרט הבא:

ולסרט הבא שמתאר את מנגנון ההטעייה בגטו טריזנשטאט:

בעמוד הבא תוכלו לראות קטע מתוך סרט שמשחזר את החלטות הועידה:

סרט נוסף שמתאר את גטו טרייזנשטאט:

בעמוד הבא תוכלו לראות את הפרוטוקול שבו מספרי היהודים המדוייקים שהיו בכל מדינה לפי הספירה הגרמנית ולפיו התגבשה התוכנית.

• שלב ג: מעבר לרצח באתרים מיוחדים-מחנות השמדה שנבנו במיוחד בשביל כך:

• א. המחנה הראשון הוקם בחלמנו– מחנה זה הוקם לראשונה עבור יהודי פולין שלא רוכזו בגטאות ואחר כך נשלחו אליו יהודים שהיו בגטו לודז’,עד מרץ 43 חוסלו במחנה זה 320 אלף איש רובם יהודים                                                               ב.מבצע ריינהארד-שם הצופן שבו השתמשו הנאצים לתיאור מבצע השמדת יהודי פולין שמרוכזים בשטח הממשל הצבאי (גנרל גוברנמן) ,המבצע החל במרץ 42  בעקבות החלטות ועידת ואנזה, והסתיים בנובמבר 43 ובמסגרתו נרצחו כ2 מיליון יהודים כדי לממש מטרה זו הוקמו 3 מחנות השמדה: בלזץ, סוביבור , טרבלינקה.

• דגש מיוחד שמו הנאצים על נושא ההטעיה כאשר הכניסה למחנה הייתה אמורה ליצור את הרושם עבור היהודים שמדובר במחנה עבודה או במחנה מעבר שממנו ישלחו לעבודה.

• היהודים היו מגיעים אל המחנות בקרונות של רכבות משא, ולאחר נסיעה של שעות ארוכות, ולעיתים ימים בתנאי צפיפות מחרידה וללא היגיינה.                                                                 הם הגיעו ליעדם כאשר חלק מהנוסעים לא שרדו את הנסיעה.

• בכל מחנה היו מחנות ריכוז ומחנות עבודה וכאשר הגיעו היהודים אל המחנה בוצעה סלקציה וכל מי שכשיר לעבודה נשלח למחנה עבודה כדי לנצל את כוחו עד תום ומתוך תקווה שימות במהלך עבודתו, אלו שיועדו מראש להשמדה נשלחו ישירות לתאי הגזים ושם הומתו בגז ציקלון b

• בשלב הזה הוקמו שני מחנות השמדה נוספים :מיידנק שהחל כמחנה לשבויי מלחמה מברית המועצות, ואחר כך הוסב למחנה לרצח יהודים ולאחריו מחנה אושוויץ בירקנהאו .

• לשני מחנות אלו נשלחו יהודים מכל רחבי אירופה שהגיעו לשם ברכבות .

• שלושה דברים ייחדו את מחנה אושוויץ ממחנות השמדה אחרים: מספר על היד, ניסויים רפואיים, קאפו

• כל תהליך ההשמדה היה מלווה בשוד של כל הרכוש שנשאו איתם היהודים (בגדים, שערות, שיני זהב) והעברתו לגרמניה.

• ראו כיצד הדברים נראו במחנה טרבלינקה:

בעמוד הבא תוכלו לראות את המקומות שבהם הוקמו מחנות ריכוז והשמדה ברחבי אירופה:

עדותו של רודולוף הס מספקת לנו הצצה למה שקרה באושוויץ:

רודולף הס , מפקד מחנה אושוויץ , על מקומו בתהליך השמדת היהודים בתאי הגזים – מתוך עדותו במשפטי נירנברג 1945 :

ש: “כמה אנשים הוצאו להורג באושוויץ במהלך תקופה זו -מאמצע 1940 ועד סוף 1943? –  אני מעריך שבערך 2.5 מיליון יהודים, גזזנו את שיערן של נשים לאחר שהן הושמדו בתאי הגזים , ושלחנו אותו לבתי חרושת.            צפיתי במחנה ההשמדה טרבלינקה ,שם,  לצד תאי ההשמדה הוצבו מנועים של טנקים ישנים או קטרים , כשמפלט הגזים של המנוע , האגזוז , מכוון אל תוך התאים , וכך הושמדו האנשים שבתאים.

הערכתי הייתה שלתוך כל תא , שהיה בערך בגודלו של תא זה (כ 25 מ”ר) , נצטופפו כמאתיים איש בכל פעם ,בשל הצפיפות היה צורך לדחוק את הדלת כדי לסוגרה .                                                                                באושוויץ היו לי שני בתי חווה מרוחקים במקצת , ואותם הסבתי לתאי גזים […] בכל בית חווה אפשר היה להמית בגז הציקלון  1b   כ 800 עד אלפיים איש בכל פעם..

ש: כמה זמן הוחזקו האנשים הללו באושוויץ ? – שום זמן . הנוסעים נפרדו ומוינו על מסילה צדדית בבירקנאו . אלה שהיו מסוגלים לעבוד הופרדו מאלה שלא היו מסוגלים , אני מעריך שכעשרים עד שלושים  אחוזים מהאנשים שהגיעו היו מסוגלים לעבוד , אלה שלא היו מסוגלים לעבוד הוצעדו אל בתי החווה , שם אילצו אותם להתפשט [ … ] , היו לנו שלטים גדולים שעליהם נכתב ‘ לחיטוי’ או ‘ אמבטיות . ’ הדבר נועד לגרום להם לחשוב שהם עומדים לקבל חיטוי או להתרחץ , כדי למנוע בעיות טכניות בהליך ההשמדה , נאמר להם  שעליהם לשמור על בגדיהם ולקפל אותם על הרצפה בערימות מסודרות , כדי שיוכלו למצוא אותם לאחר שייצאו מחדרי האמבטיה או החיטוי …אז הובאו האנשים אל התאים,  הדלתות נטרקו ונאטמו וגז הציקלון B  הוזרם פנימה דרך פתחים קטנים [ … ]

ש: כמה זמן לקח לציקלון B לפעול את פעולתו ? – תלוי במזג האוויר , ברוח , בטמפרטורה , בדרך כלל לקח בין שלוש 15-ל דקות להשמיד את כל האנשים הללו , כלומר , כדי שלא ייוותר עוד כל סימן לחיים בתאי הגזים החדשים שעיצבתי בעצמי היו לנו תאי הצצה , כך שיכולנו לוודא מראש שכולם מתים. אחרי חצי שעה היינו פותחים את דלתות בתי החווה [ … ] כשהעבודה התחילה להתקדם , קיבלנו שניים או שלושה טרנספורטים ביום , ובכל אחד מהם כאלפיים איש . אלה היו הזמנים הקשים ביותר , כי היה עלינו להשמיד אותם מיד , ומתקני שריפת הגופות , אפילו בקרמטוריום החדש , לא עמדו בקצב ההשמדה [ … ] היו מגפות של טיפוס כל הזמן , כתוצאה מהצפיפות במחנות והעדרם של מתקנים סניטריים.

אני מניח שלאורך השנים הללו , עם כל המגפות , מתו ממחלות בערך כחצי מיליון בני אדם [ … ]

מתחילת 1942 הגיעו פקודות מהמפקדה העליונה להוציא את כל הזהב מהשיניים של הגופות שהוצאו מתאי הגזים ולהעביר אותו למחלקה הכלכלית . משם , אני מאמין , הוא נשלח למשרד האוצר .

ש:  מי הוציא את הזהב משיניהם של המתים ? – אסירים . בעיקר רופאי שיניים שעבדו שם ” [ … ]

והנה עדות על הניסויים של ד”ר מנגלה:

• “… סידרו אותנו בקבוצות, היינו 2,000 נערים. פתאום עבר רעד בכל המגרש כאילו זרם חשמלי הכה בנו. “מלאך המוות” הופיע. ד”ר מנגלה הופיע, רכוב על אופניו, מישהו ניגש אליו, לקח את האופניים ממנו והשעין אותם ליד הצריף. אני עמדתי ליד הכביש עם הקבוצה שלי. ד”ר מנגלה שם את ידיו אחורנית כשהן שלובות, שפתיו כרגיל היו הדוקות. עלה על המגרש והרים את ראשו כדי שמבטו יוכל להקיף את כל המגרש. אז נפל מבטו על נער כבן 15 שעמד לא רחוק ממני בשורה הראשונה. היה זה נער מגטו לודז’, אני זוכר היטב את פניו … מנגלה ניגש אליו ושאל אותו: בן כמה אתה? הנער רעד ואמר: אני בן 18 . תיכף ראיתי, שד”ר מנגלה מתרגז והתחיל לצעוק: אני אראה לכם…

• אחרי זה התחיל לצעוק: הביאו לי פטיש, מסמרים ולייסט. תיכף רץ מישהו, ואנחנו עומדים ומסתכלים בדומייה מוחלטת … בינתיים הגיע זה עם הכלים וד”ר מנגלה ניגש אל נער אחד, שעמד לא רחוק, תפס אותו בכתפו והוביל אותו אל השער של הכדורגל, היו שני שערים, שערים של “גולים”, ומוביל אותו בכתפו, והאדם עם הכלים גם כן הולך. מעמיד אותו ליד השער ומצווה לדפוק את הקרש בגובה מעל ראשו של הנער (שהיה גבוה) … ואז ציווה מנגלה, שהקבוצה הראשונה תעבור תחת הקרש … היה ברור לכולם במאה אחוז בשביל מה הוא הולך….כולם התחילו להתרגש. כל אחד ניסה להשיג עוד כמה סנטימטרים גובה. כל אחד ניסה להתמתח . אני התייאשתי, כי נערים גבוהים ממני לא משיגים את הגובה של הקרש. כל אחד שראשו אינו נוגע בקרש הולך לצד השני של המגרש, שבו הקטנים המיועדים למוות …

• חשבתי שהחיים שלי נגמרו כאן. פתאום לחש לי אחי: אתה רוצה לחיות – תעשה משהו … פתאום נתקלו עיניי באבנים הפזורות על-ידי. חשבתי שאולי ע”י זה אוכל להינצל. התכופפתי מבלי שירגישו ולקחתי צרורות אבנים. פתחתי את שרוכי נעליי והתחלתי לדחוף לתוכן אבנים, היו לי נעליים גדולות מאשר לפי מידתי. מילאתי את הנעליים אבנים מתחת לעקב והשגתי עוד שני סנטימטר … בסוף אמר לי אחי, שאין זה מספיק גבוה. התחלתי לפחד … ביקשתי את אחי ועוד מישהו, שיעריכו אותי באיזה גובה אני. כולם אמרו, שאין לי סיכוי לעבור. התחלתי אז לחפש תחבולה, להגיע בין הגדולים שכבר עברו את הסלקציה … הקטנים ניסו להתפרץ אל הקבוצה השנייה (הגבוהים שעברו את הסלקציה). גם אני הסתננתי בין הגדולים”.

• עוד על תפעול מחנה אושוויץ כאן

בסרט מתוארים חוויותיהם של אנשי הזונדר קומנדו (שורפי הגופות מהמחנה)

השלב האחרון בתהליך ההשמדה:

• צעדות המוות– תופעה שהתרחבה במיוחד לקראת השלב האחרון של הפתרון הסופי, וכוללת הולכה של שיירות אסירים ממחנות ריכוז או גטאות למרחקים גדולים בעינויי גוף ונפש ועד לרצח המוני. האסירים נדרשו ללכת עשרות קילומטרים ביום ללא מזון ומים וללא לבוש מתאים לחורף הקר, וללא אפשרות להיכנס לערים ולישובים שהיו בצד הדרך, כל מי שעצר בדרך נורה מיד, ומספר הנספים בכל שיירה היה עצום, המצעדים בוצעו בעיקר בהונגריה בסוף המלחמה. לפי ההערכות נספו בצעדות אלו כ300 אלף יהודים רובם בסוף 1944 ותחילת 1945.

• שימו לב לסרט המתאר זאת:

שימו לב לשני הסרטים שמסכמים את הנושא:

סיפורה של קהילה שהושמדה כמעט כולה – יהודי מקדוניה:

ומה קרה בהונגריה:

ומה קרה ליהדות רומניה:

מה קרה ליהודי הולנד

כיצד התמודדו היהודים עם הפתרון הסופי:

לגטאות בפולין שהיו נתונים במאבק הישרדות נוספו עשרות גטאות חדשים במזרח פולין, המדינות הבלטיות, ביילרוסיה, אוקראינה, כל הגטאות במדינות אלו קמו במקומות ששימשו במקביל אתרי רצח המוניים ליהודים                             בתקופה הראשונה יושבי הגטו לא היו מודעים לפתרון הסופי כי הנאצים נקטו בשיטות רמייה והסבירו ליודנראט כי הנסיעה מזרחה היא במטרה לעבוד הרשו ליהודים לקחת איתן ציוד אישי ונתנו לחם ברכבת.                                                                                                   

בגטאות שהיו ברוסיה הידיעה על הרצח התפשטה יותר מהר משום שהרצח התבצע במקרבת מקום אבל היו רבים מהם שהעדיפו לא להאמין ולהתעלם מהידיעות שהגיעו מבורות הירי והיערות.    

באביב 1942 כבר היו מוכנים מרבית מחנות ההשמדה והגרמנים החלו להוציא יהודים לפעולה בעזרת אקציות- פעולה שכללה איסוף וריכוז היהודים ע”פ רשימות מוכנות לעיתים היו מסווגות לפי קב’ אוכלוסייה (רק ילדים)                 

הפקודה להתייצב בכיכר המרכזית החל כפקודה לגיוס לעבודה, ומלאכת הוצאת היהודים מהגטו ושליחתם מזרחה ברכבות הוטלה על היודנראט.                     

בתחילה האמינו היהודים כי הם הולכים לעבוד ועלו ברצון על הרכבות, ואולם ככל שהתרבו הידיעות על הרצח הם סירבו לעלות על הרכבות ונדרשו ערמומיות והפעלת כוח להוציא אותם מבתיהם.         

 אנשי הס”ס חיפשו אחרי מסתתרים ואף חטפו אנשים מהרחובות.                 

 לכל יודנראט הוקצבה מכסה של יהודים שהוא אמור לשלוח למזרח והמשטרה היהודית נדרשה למצוא את מי שלא התייצב.                                       

 כל יהודי שתרם בצורה כלשהי למאמץ המלחמה הגרמני, גירושו התעכב עד לאקציה האחרונה.

היהודים בגטאות התקשו מאוד להבין שהנאצים מתכננים להם השמדה טוטלית וזאת מכמה סיבות:                                                                                        א. תכנית ההשמדה הייתה סודית ונשמרה בחשאיות רבה ע”י הנאצים, היא לוותה במדיניות של הטעיה מכוונת והסוואה, הכל כדי לגרום ליהודים להבין שלא יקרה להם שום דבר רע לאחר הפינוי מזרחה. למגורשים נאמר כי הם הולכים לישוב מחדש במזרח, ושם תהיה להם עבודה ותנאים טובים יותר מאלו שהיו בגטו, גם כאשר הגיעו למחנות, נאמר להם שעליהם לעבור חיטוי ומקלחת לפני שתחילו לעבוד, כך הצליחו לשכנע אותם להיכנס לתאי הגזים.                                                         

ב. הרעיון של רצח כולל של יהודים היה בלתי נתפס, אלו שהיו בגטאות התקשו להאמין לסיפורים של ניצולי המחנות של מה שקורה שם, ההטעיה הגרמנית הייתה כל כך מוצלחת עד שיהודים רבים סירבו עד הרגע האחרון להאמין שהגרמנים שולחים אותם אל מותם. 

ג. הגירושים מהגטאות התבצעו בשלבים ולא בפרקי זמן קבועים, ולכן היהודים התקשו להבין את מטרתם-השימוש בשיטת האקציות יצרה אצל היהודים את התחושה כי אלו ששרדו את האקציה ימשיכו לחיות, מבלי לדעת שתהיה אקציה נוספת.                                                           

האוכלוסייה שנפלה קורבן להטעיה זו היו אלו שכשירים לעבודה- משום שהיו בטוחים שימשיכו להישאר בגטו כי הם מועילים לגרמנים.                                                                                                                      ד. אל הגטו הגיע מעט מאוד מידע מבחוץ וידיעות על השמדה לא היו כלל.         

מדיניות ההטעיה המכוונת של הנאצים גרמה לראשי היודנראטים שלא להבחין בפני מה הם ניצבים ורק לאחר מספר חודשים שבהם התבצעה ההשמדה בפועל, היה ברור לראשי היודנראטים שגירוש למזרח פירושו מוות.  

אנשי היודנראט נתקלו בדילמות מוסריות וקיומיות איומות:

1. האם להיענות לדרישות הגרמנים ולשלם מחיר ציבורי ומוסרי ולהיחשב כבוגדים-דילמה קשה ביותר משום שציות לגרמנים יעורר את אמון הגרמנים כלפיהם ויוצר בעייה מול היהודים. ומנגד, אם היו מסרבים להוראות הגרמנים היו מעורר חוסר אמון ומקשה עליהם לנהל את החיים בגטו, ולעיתים אף שילמו בחייהם לאחר שהגרמנים רצחו אותם.

2. כיצד אפשר במקביל להמשיך ולדאוג להתנהלות החיים בגטו בתחומי דיור מזון ותעסוקה, כאשר התנאים הולכים ומחריפים, כלומר, כיצד נמשיך לממן את כל הפעילות התרבותית חינוכית וכלכלית בגטו ללא הסיוע האמריקאי שהפסיק ,מנגד הפסקת הפעילות תעורר שאלות באשר למצב היהודים ולגורלם- הם עלולים להבחין שמשהו לא טוב קורה.  

3. כיצד להתייחס לתנועות המחתרת, לתנועות הנוער ולגופים שפעלו נגד הגרמנים מחוץ לגטו כמו הפרטיזנים -האם לשתף איתם פעולה, או להסגיר אותם-ראשי היודנראט ידעו שאם תיחשף פעילות ארגוני המחתרת או שייחשף שיתוף הפעולה עם ארגונים אלו  כל הגטו ייענש באכזריות, מנגד, חוסר שיתוף פעולה יחסל גם את הסיכוי האחרון להציל אנשים מהשמדה.

4. את מי לעלות על המשלוחים למחנות העבודה מתוך ידיעה שרובם לא יחזרו-המגמה הייתה לשלוח את כל החולים ולהציל את כל הבריאים, במקביל היו גם האשמות כלפי ראשי היודנראט שהם ניסו להציל את קרובי משפחתם ולשלוח אחרים להשמדה.

5.האם לספר ליהודים בגטו את האמת על מה שצפוי למי שעולה על הרכבות או להסתיר זאת מהם-אם נספר להם את האמת זה יעורר מהומות ויגרור התערבות גרמנית שתזרז את חיסול הגטו, מנגד עולה השאלה האם לשלוח אנשים אל מותם מבלי שידעו על כך?. 

 בכל גטו פעולות היודנראט היו אחרות ושיקפו דרך אחרת להתמודד מוסרית עם המציאות.

תגובת היודנראט התחלקה לארבעה:

1.סירוב לשתף פעולה ולחרוץ גורלות והעדיפו למות כמו אדם צ’רניאקוב ראש גטו ורשה- רבים ראו במעשהו בריחה מאחריות וכעסו שלא שיתף את היהודים בגטו בגורלם צפוי, אחרים ראו בו אדם אמיץ.

2.סירוב מוחלט לשתף פעולה מה שהביא את הגרמנים לרצוח את ראשי היודנראט-לדוג’ אליהו מישקין ומשה יפה בגטו מינסק

3.היו שעשו הכל כדי להשאיר בגטו את בעלי הסיכויים לשרוד(במיוחד המשכילים ובעלי כושר העבודה) ושלחו זקנים, חולים וילדים למות. לדוגמא חיים רומוקובסקי יו”ר גטו לודז’-שיטה זו נחשבה ליעילה ביותר וגטו לודז’ היה האחרון ששרד ורבים מאנשיו הצליחו להינצל.

4.היו כאלו שצייתו ציות מוחלט לנאצים וחשבו כי אם יצייתו לפקודותיהם ימותו מספר קטן של יהודים וסירוב פקודה של יהודים יגרום למותם של אלפים רבים יותר לדוגמא: יעקב גנס יו”ר היודנראט בגטו וילנה.

שימו לב לעדויות שמתארות את הדילמות בעמודי הבאים:

• נאום של רומקובסקי, יו”ר היודנראט בגטו לודג‘, ב 4- בספטמבר 1942 “אתמול במשך היום נתנו לי פקודה לשלוח מעל עשרים אלף יהודים מן הגטו … הועמדה השאלה: “האם היה עלינו לקבל את הדבר ולעשות זאת בעצמנו או להשאיר זאת לאחרים?” אך כיוון שלא היינו מודרכים על ידי המחשבה “כמה יאבדו” אלה “כמה אפשר להציל”? הגענו אנחנו, כלומר אני והמקורבים ביותר אליי בעבודה, למסקנה שיהיה הדבר קשה ככל שיהיה, אנו מוכרחים לקבל את ביצוע הגזרה לידינו. אני מוכרח לבצע את הניתוח הקשה, השותת דם, אני מוכרח לקטוע איברים בכדי להציל את הגוף! … יש לנו בגטו רבים חולי שחפת, שימיהם או אולי השבועות שלהם ספורים … “תנו לי את החולים הללו, ובמקומם אפשר יהיה להציל בריאים” … השכל הישר מחייב שמוכרח להינצל זה שניתן להציל והוא בעל סיכויים להינצל, ולא זה שאין אפשרות בלאו הכי להצילו…”

• (י. ארד, י. גוטמן וא. מרגליות [עורכים], השואה בתיעוד (יד ושם, 1978 ), עמ’ 226-227

• ” אבא כינס את המשפחה לשיחת חירום שבה הודיע: “אתה!” אמר, בפנותו אליי, “חייב לברוח מהגיהינום הזה.” נדהמתי. הוא החליט כי עלי לברוח מהגטו ולהגיע לחברי טוביה, אשר ברח מגטו ורשה יחד עם אמו … … אמי ביקשה לבטל את רוע הגזרה וענתה לאבא: “מוטל’ה ייהרג בדרך ואילו כאן אולי בכל זאת נתגבר? אולי נעבור את הימים הקשים? יש לנו עוד חפצים למכירה, מוטב יהיה גורלו כגורלנו.” כך אמרה ופרצה בבכי מר. אחותי אלטה, שראתה אותי במשחקי ילדים בתפקידי מנהיגות כ”מפקד המשטרה” או “ראש הגנבים” חשבה שאולי אבא בכל זאת צודק ואצליח להינצל. לפחות אחד מבני המשפחה … אלינקה אחי הצעיר הציע כי הוא ילך איתי וישמור עלי.      אבא היה נחוש בדעתו והחליט כי למחרת חג השבועות עלי לברוח מהגטו בכל דרך שאבחר”.

• (מרדכי גולדהרט, כי אחיה ואספר, הוצאת לוחמי הגטאות)

• “הגרמנים הורו לאבי לצעוד קדימה ולנאום בפני היהודים הנאספים. הגרמנים הורו לו לומר ליהודים שלא יחששו, שאין מובילים אותם למוות, כי אם לעבודה…שלא ינסו לברוח, כי מי שינסה לברוח יירה, ומי שיעלה מרצונו למשאיות- יישאר בחיים, אבי החל בנאומו ליהודים, אך באמצע הנאום, התחיל פתאום לזעוק: יהודים רוצו, צאו מכאן, מובילים את כולכם להמתה, מי שמסוגל שיברח, לא הספיק אבי לסיים את דבריו, וכבר החלו יהודים לברוח. התחילה בריחה מתוך פאניקה, והגרמנים התחילו לירות. הגרמנים הבינו שאבא אמר לאנשים בדיוק את ההפך ממה שהורו לו לומר…מיד זרקו הגרמנים את אבי מהבמה, החלו להכותו והכניסוהו לבניין היודנראט.”

• ( (ארכיון יד ושם, מס’ 03/4125 , עמ’ 32-33

האם למסור את הילדים לכנסיות?

בפגישה לעת ערב, שבה משתתפים כמה וכמה מחברי התנועה,[..] דנים בדבר מסירת הילדים למנזר: האין אנו מצילים בדרך זו רק את גופם של הילדים, אולם מפקירים לעולם את נשמותיהם הרכות? והאם לא ימית החינוך הקנאי של הכמורה את נפשו היהודית של הילד? אליעזר [גלר — ממנהיגי התנועה] דרש

להציל קודם כל את חיי הילדים, בלי לחשוש לעתיד. משה רבינוביץ וזילברברג מן “ההתאחדות” התנגדו: חשוב לנו להציל יהודים בשביל העם החי.

(שרה ארליכמן–בנק (סויקה), בידי טמאים, תל אביב תשל”ו)

יודנרט: האם למסור את האנשים למרות שידעו שהולכים להירצח:

בשעת עריכת הרשימה של המועמדים למשרת שוערים נרשם יהודי שבא מקולדובה. […] ועתה התחיל מספר לי, כי הצליח להציל את נפשו ממוות ממחנה ההשמדה חלמנו, אך הוא מבקש ממני, שלא אפרסם את הדבר, כי כבר עשה מעשה שטות. בבואו לפטרקוב סיפר לכמה אנשים על העניין הזה ומיד

התפשטה השמועה בכל העיר, והוא הוזמן לישיבה סגורה של מועצת הקהילה, ושם מסר הרבה פרטים. הזהירו אותו שלא ידבר עם שום איש בעניין זה, כי אם ייוודע הדבר לגרמנים, הוא הראשון שיומת בירייה ועוד יגרור אחריו יהודים רבים אחרים, בעוון “תעמולת זוועה”.

(יעקב קורץ, ספר עדות, תל אביב תש”ד עמ’ 217)

פעילות לסיכום הנושא נמצאת כאן 

הדילמות מודגמות גם בקטעים הבאים:

דילמה נוספת: האם לקיים חיי תרבות בגטאות:

 דילמה נוספת: מה עושים עם התינוקות: