הכל התחיל בשנת הלימודים בכיתה ה.

 המורה יאנה נכנסה וכמו בכל יום היו התלמידים בשקט, אבל היום יום מיוחד מכוון שיאנה נכנסה עם ילד חדש. כל הכיתה דיברה ואפילו צחקה, התבוננתי בילד החדש בסקרנות וחשבתי לעצמי איזה ילד מוזר. הוא לבש חולצה עם לבבות ופסים, מכנסי טרנינג אפורים ונעל נעלי בית עם כוכבים. כתפיו היו עטופות בצעיף צמר צהבהב מקושט בנצנצים ורודים. הילדים בכיתה המשיכו לצחוק אבל נראה היה שלילד בכלל לא אכפת הוא עמד ליד יאנה זקוף כמו מטאטא ושתק.

ילדים, שקט בבקשה! גערה בנו יאנה, זה בני, הוא עלה לארץ מסין ואני מבקשת שתקבלו אותו יפה. ואז קרה בדיוק מה שחששתי ממנו, יאנה שלפעמים מבקשת ממני לעזור לילדים, חייכה אלי ואמרה: מעיין תפנה בבקשה מקום לידך לבני, אני בטוחה שתוכל לסיע לו להקלט בכיתה וגם להבין את החומר הנלמד .

קנאתי בו על כך שבניגוד אלי בכלל לא נראה היה שאכפת לו להראות שונה מכולם למרות שהורי אומרים אחרת, אני חושב עמוק בלב שאני הילד הכי מכוער בעולם.

יופי בנים אני בטוחה שתסתדרו מצוין אמרה יאנה והתחילה את השיעור.

לאחר השיעור חששתי בבית ששוב לכולם תיהיה סיבה לחזור ולצחוק עלי.

בשנים הקודמות ניסיתי להתיידד עם חלק מהבנים בכיתה אבל הם התעלמו ממני או שסיפרו עלי בדיחות וקראו לי משקפופר או גירף, הכי נעלבתי שקראו לי מעיין הבדרן הבכיין ולמדתי להתרחק ולהיתעלם מהבנים.

בהפסקה הלכתי לבד לברזיה ואחר כך לכיוון העצים והילד המוזר פשוט נצמד אלי והלך אחרי. לא ידעתי מה לעשות, האם לומר לו משהו? האם לבקש ממנו שיעזוב אותי בשקט? גם כשהתישבתי על האבן וקראתי והוא פשוט התישב לידי ושתק.

כך היה בכל ההפסקות: לכל מקום שהלכתי הוא הלך אחרי.

בסוף היום למזלי בני הלך הביתה. בדרך הביתה עברתי כרגיל ליד הכניסה לנמל אבל הפעם לא עצרתי לראות את מי שנכנס ויוצא בשער המשכתי ללכת מהר וחשבתי ביאוש, איך אפטר מהצרה ושמה בני?

יום למחרת חזרתי לבית הספר ופגשתי את בני התפלאתי למה ששמעתי הוא שאל אם אני רוצה לבוא אליו אחר הצהריים? מרוב ההלם לא עניתי.

הוא אמר נפגש אחר הצהריים רחוב הקשת 6 הבנין הרביעי בפניה הראשונה אחרי הכיכר.

ובאמת לאחר מכן אחר הצהריים נפגשנו אצלו בבית והייתה לו חתולה שחורה בצבע שחור.

בני אמר לי למה אתה עומד בחוץ בוא תיכנס ….

נכנסתי וראיתי הרבה קולבים ושאלתי את בני למה יש לך כל כך הרבה קולבים אתם לא שמים את הבגדים בארון?

לא, בגלל שכך לא מבזבזים המון זמן בבוקר אלא לוקחים את מה שהכי קרוב ומתלבשים.

מעיין רציתי להראות לך את הסוד הכי גדול שלי, משכתי את הארגז הירוק ואת הארגז הכחול ופתחתי. בני מה הסוד פה? יש בארגז הירוק רק צדפים ובארגז הכחול רק כדורים.

מעיין נכון אבל הסוד באמת הכי גדול שלי זה הקופסה המוזהבת .

מעיין ובני התחילו למשוך ביחד את הארגז המוזהב שהיה ממש כבד ובני פתח אותו. הוצאתי את חבילת הקלפים של בני שהייתה בקופסה ולא הבנתי למה הקלפים היו ממש מפחידים. ליד הקלפים היו קסמים ושאלתי את בני מדוע יש קסמים בקופסה? מה בדיוק סוד בזה? מתחת לקלפים התגלתה תעודה לקוסם מצטיין. ואז אמרתי למעיין זה הסוד אני קוסם לאנשים כמוני זה מאוד חשוב שיש להם קוסם בסביבה.

בני מה אתה יודע לעשות בתור קוסם ?

המשך יבוא……                              הסוף