היונה והנמלה

by rasha khaskia

פַּעַם הִתְעוֹפְפָה יוֹנָה אַחַת מֵעַל לַנַּחַל. יָרְדָה הַיּוֹנָה לִשְׁתּוֹת, וְהִנֵּה רָאֲתָה לְיַד

הַמַּקּוֹר שֶׁלָּהּ נְמָלָה קְטַנָּה טוֹבַעַת בַּמַּיִם.

הִתְחַנְּנָה הַנְּמָלָה: “אָנָּא, יוֹנָה עִזְרִי לִי לְהִנָּצֵל”. רִחֲמָה הַיּוֹנָה עַל הַנְּמָלָה,

עָפָה לַיַּבָּשָׁה וְחָזְרָה עִם קְנֵה קַשׁ בְּמַקּוֹרָהּ. נֶאֶחְזָה בּוֹ הַנְּמָלָה בְּכֹחוֹתֶיהָ

הָאַחֲרוֹנִים, טִפְּסָה עָלָיו וְהִצְלִיחָה לְהַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם לַיַּבָּשָׁה. נִעֲרָה אֶת עַצְמָהּ

מֵהַמַּיִם וְאָמְרָה לַיּוֹנָה: ” תּוֹדָה לָךְ עַל שֶׁהִצַּלְתְּ אוֹתִי מִטְּבִיעָה. יוֹם יָבוֹא וְאֶעֱזֹר לָךְ כְּפִי שֶׁעָזַרְתְּ לִי”.

צָחֲקָה הַיּוֹנָה וְאָמְרָה בְּזִלְזוּל: “אַתְּ? יְצוּר קָטָן כָּל-כָּךְ? הַאִם אַתְּ חוֹשֶבֶת

שֶׁתוּכְלִי לְהַצִּיל אוֹתִי?”

“גַּם אִם אַּתְּ גְּדוֹלָה מִמֶּנִּי בְּהַרְבֵּה, אַל תְּזַלְזְלִי בִּקְטַנָּה שֶׁכְּמוֹתִי”,

עָנְתָה הַנְּמָלָה: “יָבוֹא יוֹם שֶׁגַּם אַתְּ תִּזְדַּקְּקִי לִי”.

וְהִנֵּה יוֹם אֶחָד הָיְתָה הַיּוֹנָה בְּסָמוּךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל אִכָּר. רָאָה אוֹתָהּ הָאִכָּר

וְחָשַׁב: “אֵיזוֹ אֲרוּחָה טוֹבָה אוּכַל לְהָכִין לִי, אִם אָצוּד אֶת הַיּוֹנָה שֶׁבַּחֲצֵרִי!”

מִיָּד לָקַח אֶת הָרוֹבֶה וְכִוֵּן אֵלֶיהָ. הַיּוֹנָה הִרְגִּישָׁה בַּסַּכָּנָה, הֵבִינָה שֶׁלֹּא תַּסְפִּיק לִבְרֹחַ וְשִׁקְשְׁקָה בִּכְנָפֶיהָ.

שָׁמְעָה אוֹתָהּ הַנְּמָלָה הַקְּטַנָּה שֶׁעָמְדָה בֶּחָצֵר, טִפְּסָה עַל רַגְלוֹ שֶׁל הָאִכָּר, שֶׁנָּעַל סַנְדָּלִים, וְעָקְצָה אוֹתוֹ בְּחָזְקָה.

קָפַץ הָאִכָּר מִכְּאֵב, נָפַל הָרוֹבֶה מִיָדָיו, וְהַיּוֹנָה עָפָה לְדַרְכָּהּ.

2

4

אֵיזוֹ אֲרוּחָה תִּכְנֵן הָאִכָּר לֶאֱכֹל?

אֲרוּחַת צָהֳרַיִם.

אֲרוּחַת עֶרֶב

אֶת הַיּוֹנָה אַחֲרֵי שֶׁיָּצוּד אוֹתָה

אֲרוּחָה שֶׁהֵכִינָה לוֹ אִשְׁתּוֹ.

(28) בְּשׁוּרָה 14 כָּתוּב “מִיָּד לָקַח אֶת הָרוֹבֶה וְכִוֵן אֵלֶיהָ”

לְמִי הַכַּוָּנָה בַּמִּלָּה אֵלֶיהָ?

5