שירי נעורים של לא משורר

אני לא משורר.

כלומר, לא הפכתי לכזה למרות שבנעורי הייתי משוכנע שזהו ייעודי.

כתבתי אז שירים כמוכה ירח, כנער מאוהב, כאדם צעיר שרוחו סוערת.

כתבתי בחדרי בלילות, כתבתי בגנים ציבוריים, מתבודד עם רוחות ההשראה שלי, תולה עיניים מצועפות בירח, מתחבר לעולמות גבוהים ולעלמות גבוהות פחות.

כתבתי בתשוקה גדולה, עם פרפרים בבטן ומתוך כוונה דתית כמעט. מילאתי מחברות, מחקתי ותיקנתי, העתקתי לנקי ושוב מחקתי, ותיקנתי והעתקתי וחוזר חלילה.

ואז היו החיים עצמם. וכמו שקורה לרוב משוררי הנעורים נפרדתי לאטי מחלומות המשוררות, הפסקתי לכתוב, ומצאתי עצמי במחוזות המעשה. אבל מדי פעם אני מציץ לאחור ותוהה אם יכול היה להיות אחרת…

כך  קרה לי גם בימים אלו שכמעט כל מה שיש לנו בהם הוא מה שמצוי בתוכנו. עשרות שנים אחרי חזרתי למחברות הישנות שהעלו אבק ואל שירי הנעורים שלי ומיותר לומר שכמעט שום דבר ממה שכתבתי אז אינו ראוי לקריאה. למרות זאת ליקטתי מספר שירים שאולי ראויים לדפוס ואני מניח אותם פה לפניכם.

את השירים ליוויתי בצילומים של אמנות רחוב שצילמתי בדרום תל אביב. לצערי אין לי מספיק מידע על מנת לתת קרדיט לציירים הנפלאים.

ברוך פלד

אַתְּ לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה

אַתְּ לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה כְּשֶׁאֲנִי עָיֵיף
וְלֹא זוֹכֵר אֵיךְ מַתְחִילִים שִׁיר כְּזֶה.  אֵיךְ מַתְחִילִים שִׁיר
שֶׁפּוֹסֵחַ עַל כָּל הַסְּעִיפִים
וְרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת אֶת כָּל פִּלְאִי הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה
וְלֹא לָשׁוּב. אַתְּ לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה.
כְּשֶׁאֲנִי עָיֵיף אֲנִי לֹא זוֹכֵר אֵיךְ הִתְחַלְתִּי אֶת הַשִּׁיר
וְאִם בִּכְלָל יָצָאתִי כְּבָר לַדֶּרֶךְ.
אַתְּ לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה כְּשֶׁאֲנִי עָיֵיף.
אֲנִי מַתְחִיל שִׁיר וְלֹא זוֹכֵר אִם אַתְּ יוֹדַעַת.
כְּשֶׁאֲנִי עָיֵיף
אֲנִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל בָּשָׂר,  בְּעֶצֶם,
וְאֹסֶף אֶת הַחִצִּים הַמּוֹרִים אֶת הַכִּוּוּן.

דְּבָרִים קָשִׁים

אַל תַּכִּי בִּי בִּדְבָרִים קָשִׁים. אֵינֶנִּי מַקְשִׁיב.
אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ אוֹתָךְ בְּרַעַשׁ הַמְּכוֹנוֹת וְהַבְּרָזִים.
יְרוּשָׁלַיִם מִתְפַּשֶּׁטֶת בַּחַמְסִין מֵחוֹמוֹתֶיהָ
וּפִטְמוֹת הַמִּסְגָּדִים מִתְכַּחֲשׁוֹת לְחִזּוּרָיו שֶׁל מוּאַזִּין.
אֵיךְ זֶה שֶׁלֹּא צִיַּרְתְּ אַף פַּעַם אֶת הַכֹּתֶל
מִתְקָרֵב בַּלַּיְלָה, בַּחֲשַׁאי, אֶל פֶּתַח הַשָּׁמַיִם  ?
אַתְּ לֹא נוֹתֶנֶת לִי לִזְכֹּר אוֹתָךְ פְּרוּעָה וְעֵרוּמָהּ,
מִתְקָרֶשֶׁת אֶל פִּצְעֵי הַמַּגָּעִים.
אַתְּ רַק שׁוֹקֶלֶת. אֶת רַק מוֹנָה בְּלַחַשׁ אֶת מִסְפַּר הַכְּאֵבִים.
אַתְּ רַק תּוֹהָה בְּקוֹל מָתַי זֶה ייִפָּסֵק.
תָּמִיד צִיַּרְתְּ רַק רִבּוּעִים קְרוּעִים בַּחֹשֶׁךְ,
מִתְפָּרְקִים לְפֶרַח בַּפִּנּוֹת, מִתְכַּוְּצִים לִמְשֻׁלָּשִׁים כְּרוּתִי זָוִית
וּמִתְלַכְּדִים לְשִׁיר שָׁחֹר עַל הַנְּיָר.

אַל תַּכִּי בִּי בִּדְבָרִים קָשִׁים.
אֵינֶנִּי מַקְשִׁיב
כְּשֶׁאַתְּ מְסַכֶּמֶת פְּרָקִים נִבְחָרִים מִתּוּגוֹתֵינוּ
בְּמַסֶּכֶת רְדוּפַת צְלָלִים וְעֶלְבּוֹנוֹת.

בּוֹאִי וְנֵלֵךְ ,כְּלוּאִים בְּאוֹר אַחֲרוֹן שֶׁל עֶרֶב מִתְרַחֵק
וְנִשְׁקַע עַד צַוָּארֵנוּ
בְּטִמְטוּמָם הַמִּתְחַסֵּד שֶׁל מַלְאָכִים מְתַקְתְּקֵי שְׂפָתַיִם
וּשְׁטוּפֵי זִימָּה

חֶשְׁבּוֹנוֹת אִישִׁיִּים

הָיִינוּ נִפְרָדִים פָּשׁוּט , כְּמוֹ פְּעֻלַּת חֶשְׁבּוֹן :

מְחַסְּרִים אוֹ מְחַלְּקִים וְאֶת הַשְּׁאֵרִית שׁוֹמְרִים בַּזִּכָּרוֹן .

תָּמִיד הָיִינוּ עֲסוּקִים בְּחִשּׁוּבִים –

הַאִם נֻכְפַּל וְכַמָּה זֶה קָבוּעַ ,

מָתַי אֲנַחְנוּ מִתְחַבְּרִים וְאֵיךְ שֶׁנִּסְתַּדֵּר בְּיַחַד בָּרִבּוּעַ .

עַד קַו הַשֶּׁבֶר עוֹד הָיִינוּ אֲחוּזִים ,

מוֹנִים וּמְכַנִּים וּמוֹדְדִים, וְאָז הָיִינוּ נִפְרָדִים .

תָּמִיד הָיִינוּ מַגִּיעִים לְמִשְׁוָאוֹת –

אֲנִי הַמִּשְׁתַּנֶּה וְאֶת הַנֶּעֱלֶמֶת

אֲנִי מוֹאֵס בַּמִּשְׁבְּצוֹת

וְאֶת מְכַנֶסֶת אֵיבָרִים וּמִצְטַמְצֶמֶת.

עַד קַו הַשֶּׁבֶר עוֹד הָיִינוּ אֲחוּזִים,

הוֹלְכִים וּמִסְתַּבְּכִים בַּשָּׁרָשִׁים וְאָז הָיִינוּ נִפְרָדִים .

הָיִינוּ נִפְרָדִים פָּשׁוּט , כְּמוֹ פְּעֻלַּת חֶשְׁבּוֹן :

מְחַסְּרִים אוֹ מְחַלְּקִים וְאֶת הַשְּׁאֵרִית שׁוֹמְרִים בַּזִּכָּרוֹן .

מַמָּשׁ

מַמָּשׁ כְּמוֹ הָיְתָה מִתְמַסֶּרֶת לְךָ
בְּזָרוּת חֲלוֹמָהּ הַבּוֹעֵר
וְקוֹרַעַת פִּסּוֹת שֶׁל נוֹפִים עַתִּיקִים
שֶׁטָּבְעוּ בֵּין הָמוֹן עֲרוּגוֹת אֲרֻבּוֹת וּבְצָלִים .
כְּאִלּוּ חָזְרָה אוֹתָהּ הַתְּמוּנָה
מִמַּסָּע מְפָרֵךְ בַּמִּדְבָּר
וְכֻסְּתָה עַד צַוָּאר בְּצוֹאַת כָּל הַדּוֹר
שֶׁנִּכְחָד בְּלִי לִרְאוֹת אֶת חֲזוֹן חֲלוֹמָם
הָאוֹבֵד . 

וְלוּ רַק יָדְעָה כִּי בְּתוֹךְ חֲלוֹמָהּ
מִתְרוֹצֵץ הַנְּגִיף הַטּוֹרֵף
וְטוֹחֵן בְּשִׁנָּיו כָּל סִכּוּי אֶפְשָׁרִי
לְהַחֲלִיק וּלְעַגֵּל רִבּוּעִים רִבּוּעִים
כְּמוֹ כֻּלָּם .

נְסִיעָה בִּשְׁנַיִם 

קְשׁוּחַת תְּרָנִים אַתְּ מַפְלִיגָה בְּקֹדֶשׁ
פְּרוּעַת דְּגָלִים וַהֲגָאִים
וּכְבָר אַלְפֵי חוֹפִים חִיכֲּכְת בְּיַרְכֶּתַיִיך
וְעוֹד לָגַעַת בָּךְ בָּאִים הֲמוֹן גַּלִּים .
וַאֲנִי, יָתֵד שֶׁל עֵץ אֲנִי קָשׁוּר לְמִפְרָשַׂיִיךְ
יָתֵד שֶׁל עֵץ פָּצוּעַ וְעָקַר
וְלֹא יוּכְלוּ כָּל מַלָּחִיִךְ לְעָקְרֵנִי
וְלֹא יוּכַל לִי גַּם צְחוֹקְךָ הַמְּסֹעָר .

טְרוּפַת יָמִים אַתְּ כְּבָר בָּלָה מִזֹקֶן
קְמוּטַת חַרְטוֹם וְסִפּוּנִים
נִשְׁחָק גְּחוֹנְךָ וּכְבָר בָּאִים דַּרְכּוֹ הַמַּיִם
וְאֶת קוֹרֶסֶת עַל הַחוֹף חַסְרַת אוֹנִים
וַאֲנִי, יָתֵד שֶׁל עֵץ אֲנִי קָשׁוּר לְאֹהָלַיִךְ
יָתֵד שֶׁל עֵץ עִקֵּשׁ וּמְיֻסָּר
וְלֹא יוּכְלוּ כָּל תּוֹלָעַיִךְ לְאַכְלָנִי
וְלֹא יוּכַל לִי גַּם בִּכְיֵךְ הַקַּר .

נְפִילָה

אוּלַי שָׁכַח הַכַּעַס, אוּלַי הִבְלִיג פִּתְאֹם
הַגֶּשֶׁם כָּל הַלַּיְלָה קִלֵּל בּוֹ אֶת הַיּוֹם .
תָּמִיד הָיָה בֶּן מֵאָה , תָּמִיד הָיָה צָעִיר ,
שִׁבְרֵי חַלּוֹנוֹתָיו פֻּזְּרוּ בְּכָל הָעִיר .
קוֹרַת גַּגּוֹ קָרָה הִיא , בֵּיתוֹ טָחוּב וְזָר ,
מֵאוֹת עַכְבִישִׁים שׁוֹתְקִים בְּקוֹל מוּזָר .
הוּא לֹא הִבְלִיג בְּכַעַס , הוּא לֹא שָׁכַח פִּתְאֹם
הוּא רַק רָצָה לְהִתְעוֹרֵר מִתּוֹךְ חֲלוֹם .
מֻכֶּה כְּעַם אֲשֶׁר נִתְּצוּ אֶת אֱלִילָיו ,
מוּבָס כְּשׁוֹר תּוֹעֶה עַל הַזִּירָה ,
מֻדָּח כְּמֶלֶךְ שֶׁגֹּרַשׁ בִּידֵי בָּנָיו מִן הַבִּירָה .
שׁוּעָל אוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ , שׁוּעָל עָיֵף וְקַר ,
הָעֶצֶב בְּקוֹלוֹ רַק הוּא הָיָה מֻכָּר .
שׁוּרַת יוֹרָיו נִצֶּבֶת קָנֶה לְיַד קָנֶה ,
הַמָּוֶת בְּעֵינָיו , אַךְ מָה זֶה מְשַׁנֶּה .
הַקִּיר אֵיתָן כְּבַיִת, הַקִּיר הֵן נְשׁוֹתָיו
וּבֵין סְדָקָיו תִּמְצָא אֶת שֶׁבַע נְשַׁמּוֹתָיו .
לוּ רַק הִבְלִיג בְּכַעַס , לוּ רַק שָׁכַח פִּתְאֹם ,
הַיּוֹם אֵין אִישׁ אֲשֶׁר זוֹכֵר עוֹד לַחֲלֹם .
מֻכֶּה כְּעַם אֲשֶׁר נִתְּצוּ אֶת אֱלִילָיו ,
מוּבָס כְּשׁוֹר תּוֹעֶה עַל הַזִּירָה ,
מֻדָּח כְּמֶלֶךְ שֶׁגֹּרַשׁ בִּידֵי בָּנָיו מִן הַבִּירָה .

סִלְחִי

סִלְחִי לִי אֶת הַפֶּרֶא בִּצְחוֹקִי. כִּיסַי גְּדוּשִׁים בָּאֲבָנִים

סִלְחִי לִי אֶת הַטּוֹב בְּחִיּוּכַי- הוּא לֹא מֵבִין.

כְּלָבִים זָרִים תָּמִיד רוֹצִים לִהְיוֹת שֶׁלּוֹ וְהוּא אוֹסֵף,

וְהֵם קוֹשְׁרִים קוֹלָר לְצַוָּארָם וְהוּא קוֹטֵף.

אֶל בָּנָיו יַאַסְפוּ תְּשׁוּקוֹתַי הַפְּרוּעוֹת

וְאַתְּ בְּסָדִין אֱלִילוּת תִּתְעַטְּפִי

וְעֵינָיו וּפָנָיו, כְּמוֹ בְּכָל הַנְּבוּאוֹת, יֶחֱזוּ לִי מָתַי תֵּחָטְפִי.

סִלְחִי לִי אֶת הַשֶּׁקֶט וְהַזְּמַן שֶׁלֹּא נִתְלוּ בַּשְּׁעוֹנִים

סִלְחִי אוֹתָם, סִלְחִי תָּמִיד, הֲרֵי הֵם לֹא עוֹנִים.

הָמוֹן מִלִּים קִבְּלוּ כַּרְטִיס כְּנִיסָה בָּהֶם בְּלִי מְתַוֵּךְ

וְהֵן בָּאוֹת, פְּרָחִים בְּשַׁעֲרָן, לְהִשְׁתָדֵךְ.

לְפִתְחַם יִרְבְּצוּ הַשָּׁנִים כְּחִיזוּר

וְאַתְּ, אֶת הַנֵּר הַיָּחִיד תְּכַבִּי

וְהַשֶּׁקֶט יַחְבֹּק אֶת הַזְּמַן בָּאִחוּר

וְתִשְׁבִּי אָז, גַּבֵּךְ אֶל גַּבַּי.

אֱלוהִים. אֲנִי הוֹלֵךְ

אֱלוהִים, אֲנִי הוֹלֵךְ בְּךָ מִקָצֶה עַד קָצֶה,

מִתְקַלֵּף אֶת פִּצְעֵי בַּגְרוּתְךָ הַקּוֹדְחִים,

מִתְקַמֵּט בִּנְחָלֶיךָ..

מְרַגְּלַי אֲשֶׁר שָׁבוּ, אֶשְׁכּוֹלוֹת בִּידֵיהֶם,

מִתְמָרְקִים בְּכֵּלֵיךָּ לִקְרַאת מִלְחָמָה אֲבוּדָה

וְרָחָב הַזּוֹנָה רַק תִּפְתַּח שְׁעָרִים בִּסְדִינֶיהָ.

אֱלוהִים,

נְבִיאֶיךָ כֻּלָּם אִבְּדוּ פֶּה לְפֶתַע אֶת טיוטַת נְאוּמְךָ

וְחִפְּשׂוּ רַב חוֹבֵל חָדָשׁ לְנַהֵג סְפִינָתָם.

וְאַתָּה מִתְעַקֵּשׁ לְהַמְשִׁיךְ וּלְגַשֵּׁשׁ

בְּעַמּוּד הֵעָשָׁן הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה,

מִתְחַכֵּך בַּחַיִּים בְּעֵינַיִים קֵהוֹת

שֶׁטֵרוּף נִתְלָה בְּעַפְעַפֵּיהֶן, וְרוֹצֶה לָמוּת רַק בַּקְּרָב.

אֱלוהִים. אֲנִי כּוֹשֵׁל בְּךָ כְּתָמִיד, בַּקְּצָווֹת,

מִסְתַּבֵּךְ בְּשָׁרָשֵׁי זְקָנְךָ הָאָדֹום, מִתְפָּרֵק לְגוֹרְמֶיךָ.

אֵין עוֹד הַרְבֵּה יְרִיחוֹ שֶׁיִּפְלוּ מִתְקִיעוֹת

וְזוֹנוֹת, הֵן תֵּדַע, בָּהֶן לָרָעָה אֵין לָגַעַת.

בַּלַּיְלָה

בַּלַּיְלָה בָּאוּ שִׁיכּוֹרִים זְגוּגֵּי מַבָּט,
סְתוּרֵי שֵׂעָר, פְּרוּעֵי עֵינַיִים,
מְיַילְּלִים אֶת כְּאֵבָם הַדַּק וְהֶעָיֵף
בְּפֶה קָפוּץ, בְּטַעַם יַיִן.
בַּלַּיְלָה בָּאוּ חֲתוּלִים רָעֵי זָנָב,
שְׁלוּפֵי שָׂפָם וְצִפָּרְנַיִים
וְנִסְפְּגוּ אֶל הָאַסְפַלְט הַקַּר בִּדְמִי יָמִים
בְּטֶכֶס זָר, מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם.
בַּלַּיְלָה בָּאתְ אֶל תְּמוּנָתִי מִתְּמוּנָתֵּךְ
גְּלוּיַת חִיּוּךְ וּמְחֻבֶּקֶת
וְלֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי מִתְּשׁוּקָתֵּךְ
אֲשֶׁר הָיְיתָה קְרֵבָה וּמִתְרַחֶקֶת.
בַּלַּיְלָה בָּאוּ עֲנָנִים אֶל תּוֹךְ הָעִיר,
כְּחוּלֵי זָקָן, כִּבְדֵי כְּנָפַיִם,
מִתְגַּלְגְּלִים אֶל כָּל סְדָקֶיהָ הַקְּרוּעִים בַּקִּיר
וְהִיא כְּנוּעָה,  כִּבְדָת עֵינַיִם.
בַּלַּיְלָה בָּאוּ הָרוּחוֹת כְּשִׁיגָּעוֹן
מִכָּל פִּנָּה, לְכָל מָקוֹם,
מִתְהוֹלְלוֹת בְּטֵרוּפָן הַמַּר וְהַחוֹטֵא
מַכּוֹת צִינַה וְעִלָּפוֹן

בְּלַיְלָה שַׁבְתְּ מִמִּיטָּתִי לְשֻׁלְחָנֶךְ
קַלַּת מַבָּט וּמְיֻתֶּרֶת.

עִירִי הַנְּצוּרָה

הֶמְיַת דַּלְתִּי אֲשֶׁר נִצְּבָה בַּפֶּתַח
לוֹחֶשֶׁת אֶת צוּרַת דְּמוּתְךָ
שׁוֹטַחַת לְפָנַי מְלוֹא קוֹמָתֵךְ
שְׁפוּפָה , כְּנוּעָה וּמִתְרַפֶּסֶת .
בְּכִי קִירוֹתַי שֶׁזָּעֲקוּ בְּאֵלֶם
אֶל חוֹמַת לִבִּי שֶׁשָּׁרָה
חוֹשְׂפִים פִּסַּת גֵּוָם הַלְּבָנָה
כְּסֵפֶר רֵיק בְּלֹא מִלִּים .
עִירִי הַנְּצוּרָה , הָעֲיֵפָה מִדֶּרֶךְ ,
כּוֹשֶׁלֶת פֹּה צְרוּבַת שְׂפָתַיִם
כְּנֶגֶד אֱיָל הַבַּרְזֶל
אֲשֶׁר הִצַּבְתְּ בְּמַבָּטְךָ .
וּמָה יָפִים הָיוּ כִּתְמֵי הַמֶּלַח בְּעֵינַיִךְ
אֲשֶׁר מֵאוֹת שָׁנִים דָּמְעוּ לִשְׁכֹּחַ
אֶת כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לִזְכֹּר
וְלֹא נִתָּן .
כָּל כָּךְ רָצִית אָז לְחַבֵּק בְּכוֹחַ
אֶת כָּל הַיֹּפִי שֶׁנִּשְׁפַּךְ מִן הַגְּבִיעִים
וְלֹא הִסְפִּיק אֲפִלּוּ עוֹד לִצְמֹחַ
אַחֲרֵי כָּל הַגְּשָׁמִים .
עִירִי הַנְּצוּרָה כּוֹרַעַת בֶּרֶךְ
לִפְנֵי כָּל אֶל אֲשֶׁר נוֹתַר עוֹד בִּלְבָבְךָ
לִמְצֹא תְּרוּפָה לְכָל סְדָקֶיהָ
וְאֵשׁ אֲשֶׁר תַּצִּית אֶת הַגְּשָׁרִים .

שִׁיבָה

כְּשֶׁתָּבוֹאִי וְאַתְּ מְרוּטַת חִיּוּכִים

מִתְרַפֶקֶת אֶל תּוֹךְ אַחֲרוֹן לֵילוֹתַי,

מְנַהֵמֶת שְׁתִיקוֹת עֲמוּמוֹת וּקְצוּבוֹת

שֶׁשִּׁנַּנְתָּ בַּעַל פֶּה,

רַק לָרֶגַע אוֹחַז בְּקַרְנֵי מִזְבְּחֵךְ

רַק לָרֶגַע אֶגַּע, וְאַרְפֶּה.

כְּשֶׁתָּבוֹאִי אֵלַי מוּזָרָה וְקָשָׁה

עָמוּסַת חֲלוֹמוֹת עַקוּבִים וְדַקִּים

מִתְקָדֶשֶׁת אֶל חֹל בִּיעוּתָי וְאָשְׁרִי

שֶׁקָשַׁרְתְּ עַל רֹאשֶׁךְ,

רַק לָרֶגַע אֶהְיֶה מִתְפַּתֵּל בְּגוּפֵךְ

רַק לָרֶגַע אֶפֹּל, וְאֵלֵךְ.

כְּשֶׁתָּבוֹאִי וְאַתְּ מִתְעַקֶלֶת בַּשְּׁבִיל

וְעֵינַיִךְ יִהְיוּ צוֹחֲקוֹת בְּיָדַי,

מִתְקַשְּׁטוֹת בְּאָבָק הַדְּרָכִים הָתָּכול

הָאִלֵּם וְהָרַךְ,

רַק לָרֶגַע אֶשְׁקַע בִּתְּהוֹם תוּגָתֵךְ

רַק לָרֶגַע אָבִין, וְאֶשְׁכַּח.

אַתְּ חוֹזֶרֶת תָּמִיד עֲצוּבָה וְיָפָה

וְיוֹדַעַת יוֹתֵר וְכוֹאֶבֶת.

שִׁיר חֹרֶף

אַל תִּתְמַכְּרִי לַגֶּשֶׁם

שֶׁצּוֹעֵק בְּגוּפֵךְ כְּנַפָּח בִּסְדַנוֹ.

אוֹרוֹ כָּבֵה בַּלָּאט וְנִתְלֶה בעַפְעַפַּיִיךְ.

אַל תִּשְׁאֲפִי אֶת הַחֹרֶף אֶל תּוֹךְ רֵיאוֹתַיִךְ עָמֹק

פָּנָסֵי הָרְחוֹב מִתְגּוֹדְדִים וּמְעַשְּׁנִים בְּסֵתֶר

אֵת קִפְאוֹן הַלֵּילוֹת שֶׁעוֹד יֵשׁ לְהָאִיר.

אֲרֻכָּה עוֹד הַדֶּרֶךְ, הַשְּׁבִיל מְפֻתָּל

וצִלו שֶׁל הַסְּתָיו לְרַגְלַיִךְ מֻטָּל.

אַל תִּתְמַכְּרִי לַגֶשֶׁם

הוּא יִקְשֹׁר אֶת עֵינַיִךְ

בַּשְּׁלוּלִית תּוּגוֹתָיו שֶׁאָפְסָה תִּקְוָותָן.

הוּא יִכְרַע עַל בִּרְכַּיִךְ וְיִשָּׁבַע

כִּי אַתְּ הַקַּיִץ הַיָּחִיד בְּחַיָּיו.

אַל תִּתְמַכְּרִי לַגֶּשֶׁם

שֶׁשּׁוֹרֵק בָּאַבִּירוּת מבעד לַחַלּוֹן.

אַל תָּבוֹא מִצַּד הַחֹשֶׁךְ

אַל תָּבוֹא מִצַּד הַחֹשֶׁךְ!

בְּנֵּרוֹת הַנְּשָׁמָה שֶׁהִדְלַקְתִּי הַיּוֹם

מְלַחשֶת רוּחוֹ שֶׁל אוֹקְטוֹבֶּר

וְקוֹרֵאת בְּקָפֶה את יְגוֹן הַקִּינָה העִיקֶשֶת.

כָּאן, בְּצַד הָאוֹר, מִתְכַּחֶלֶת יַתְמוּתֵנוּ

והחֵלֶב קוֹשֵׁר אֲזִיקִּים לְכּוֹסִית הַפַּח הַכּוֹאֶבֶת.