וינסנט ואן גוך

שם וינסנט וילם ואן גוך

נולד : 30 במרץ 1853

נפטר : 29 ביולי 1890 

לאום : הולנדי

תחום יצירה: ציור.

זרם : פוסט אימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם.

יצירות ידועות : אוכלי הבולבוסים, מרפסת בית הקפה בלילה, ליל כוכבים, חדר שינה בארל, החמניות, דיוקן עצמי עם אוזן חבושה, נוף עם הכרכרה לרכבת.

אוכלי הבולבוסים, 1885

בשנים האחרונות 1882 עד 1886 נדד ואן גוך ברחבי בלגיה וארצות השפלה, כשהוא מתגורר תחילה בדרנתה. ציוריו תחת תקופה התמקדו בחיי העובדים והעניים, שם גילה ואן גוך רק קדרות ואפלה. הוא הזדהה, ברוך הסנטימנטלית של התקופה, עם סבלם של העובדים והעניים, אזוא מקנה לציורים שיצר באותה תקופה נימה לודיטית ודתית בולטת.

 הספרופה זו, בערך בין מרץ למאי 1885, יצר את עבודתו החשובה הראשונה: “אוכלי הבולבוסים”. ביצירה זו, כברוב יצירותיו של ואן גוך מאותה תקופה, משתקפת השפעתו החזקה של ז’אן-פרנסואה מילה, גם כן התחילה הדתית העמוקה שפיעמה בוואן גוך. ואן גוך העיד כי שאיפתו ביצירה הייתה לשקף את חיי העמל של הראשונים בתמונה, הסועדים בידיים לא שטופות האמן עמלו כל היום במקום האדמה. באופן לא מודע, אולי, משקפת הקומפוזיציה הקלאוסטרופובית של היצירה גם את התחושת התקשרת התקווה שקיננה בסועדים שבציור ובוואן גוך עצמו. העבודה הזאת על היצירה לא זכה ואן גוך לעידוד והתמיכה מאחורי, כל הנראה מה שחש שוואן גוך נטל על עצמו כאן המשימה שאינה כיצד יכולתו. מאוחר יותר, נמנע ואן גוך באדיקות מיצירת קומפוזיציות רבות-משתתפים שאפתניות כאלו.

ליל כוכבים, 1889

ליל כוכבים (ב הולנדית : De sterrennacht) הוא ציור שמן של הצייר ה הולנדי וינסנט ואן גוך , משנת 1889 . הציור, המוצג הקודם במוזיאון לאמנות מודרנית שב ניו יורק , הוא אחד הציורים הנודעים ביותר של ואן גוך, וזכה להתייחסויות רבות בתרבות המערבית.

מתאר את הנוף הנשקף מ חלון חדרו של ואן גוך ב סנטוריום הפסיכיאטרי שהיה בה דיכאון , בעיירה הצרפתית סן רמי (סנט-רמי) שב פרובאנס . במישור הקדמה מתוארת קבוצת עצים בשנית דמויי ברוש , מאחוריהם משתרעת העיירה הקטנה כשבמרכזה בית עם צריח , ובאופק מופע שרשרת גבעות.

עיקר הציור הוא תיאור השמים, התופסים כשני שלישים מהמקום הבד. בשמים שבץ ואן גוך מספר כוכבים ו ירח , כשכל אחד מהם מוקף בהילת האור מעגלי. ואן גוך תיאר את השמים בעזרת משיכות מכחול מלאות אימפסטו , היוצרות תחושה של תנועה. תיאור זה נסמך היה על סגנון הציור ה אימפרסיוניסטי – בבקשו להרגיש ספרות ממש חומרית ל אור – הטלפון על השפעת הציור ה פוסט אימפרסיוניסטי – בכל הקשור לתיאור אקספרסיבי ומלא רגש

החמניות, 1888

בפברואר 1888 התערער מצבו של ואן גוך עד כך שנטש את פריז ואחיו ועבר לגור ב”בית הצהרה “בארל שבחבל פרובאנס בצרפת. המעבר הועיל לוואן גוך, שבתקופה שבין פברואר לספטמבר אותה שנה הפיק חלק גדול מעבודותיו הטובות ביותר. העבודה היחידה שמכר ואן גוך בחייו, “הכרם האדום”, נוצרה בשלהי אותה תקופה.

 הראשון הראשון של התקופה בארל מאפיינת היעלמות ציורי הדיוקנאות, כולל הדיוקנאות העצמיים. ואן גוך התמסר בגלל אותה תקופה לציורי נוף וטבע דומם פשוטים ונטולי יומרה – תחומי הציור בזמן היה כוחו גדול במיוחד. כאן הוא יצר את סדרת הציורים של “החמניות” ו”מרפסת בית הקפה בלילה “.

 בארל קיווה לכונן “מושבת אמנים” והזמין למקום כמה אנשים, רק אחד, פול גוגן, נענה להזמנה. שני הציירים, שהעריכו זה את היצירה של זה, ציירו בצוותא משך זמן מה, עד שמצבו של ואן גוך שב והדר, כמה שני משוב משוב של ציורי דיוקן רבים לעבודותיו. בין ואן גוך לגוגן התגלע במהרה ריב [. ואן גוך התמוטט בבינה נפשית, ותחת השפעת משקה חריף, כרת את החלק התחתון של אוזנו ונתן אותה לאהובה שלו ראשל אשר הייתה זונה בבית בושת. גוגן עזב זמן קצר אחרי כן, בדצמבר 1888.

הכרם האדום, 1888

ציור שמן. היצירה היחידה של האמן שנמכרה על ידו עוד בימי חייו. ואן גוך לא זכה, אם לנקוט לשון המעטה, להצלחה גדולה עם ציוריו.

בין השנה 1889 ל -1990, היה ון גוך בשיא היה הפוריות שלו כאמן. דווקא כשסבל מהפרעות נפשיות קשות, שחוקרים מעריכים שנית שסביר מישהו הפרעה דו-קוטבית, הוא צייר המון. 150 ציורים מאותה תקופה שרדו, ביניהם כמה מציוריו הטובים והידועים ביותר, בראשם “ליל כוכבים” הנהדר.

אבל זה לא עזר לו בזמן אמיתי. ציוריו לא ענייניו איש. לתת להם במתנה לרופאו בבית הספר ולתרום כמה אנשים לנזירות המנזר שניהלו את בית הספר. אני לא צריך לקחת את הציור, כי הם סברו שהם “מטרידים” …

הסוף הוא שוינסנט ון גוך מת זמן קצר אחר כך, כשהוא ענין מרוד. רק אחרי מותו הוא זכה לתהילה ויצירותיו הפכו יקרות מאד. יש להם נמכרות במאות מליוני דולרים לציור.

מותו

במאי 1890, אחרי שנה בה היה מאושפז, עזב ואן גוך את בית החולים בסאן-רמי ועבר לטיפול בקליניקה של פול גאשה באובר-סור-אוּאז שליד פריז, כדי להיות קרוב לאחיו תיאו שנישא זמן קצר קודם לכן. על גאשה המליץ לשניים פיסרו כמי שטיפל כבר במספר אמנים.

 התקופה הקצרה בה היה באובר-סור-אואז הייתה מיוסרת. ואן גוך נתקף שוב בדיכאון. התפיסה המקובלת היא כי ב-27 ביולי 1890, בגיל 37, במהלך טיול בשדות, ירה בעצמו ואן גוך בחזהו. בלי להבין כי הוא פצוע פצעי מוות, הוא שב לפונדק בו שהה, ושם נפטר כעבור יומיים, כשתיאו לצדו. מילותיו האחרונות, דיווח תיאו, היו “La tristesse durera toujours” (העצבות תימשך לנצח).

 מחקר שפורסם באוקטובר 2011 על ידי סטיבן נייפה וגרגורי וייט סמית ‘, מומחים במוזיאון ואן-גוך במסטרדם, טוען כי ואן גוך נורה בשוגג מאקדח מקולקל על ידי שני נערים להם הכיר. מחברים מבססים את קביעתם זאת, בין הקשר, על כך שהקליע חדר לבטנו של ואן גוך בזווית אלכסונית, כאשר במקרי התאבדות החדירה לגוף היא בזווית ישרה.

 שישה חודשים אחרי פטירתו, מת גם תיאו הלום הצער, ונקבר, לבקשת רעייתו, לצדו של וינסנט באובר-סור-אואז.