אתלטיקה קלה

מקצועות

ריצות קצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונות גם ספרינטים (בעברית מאוץ), והמתחרים בהן נקראים אצנים. במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה הייתה נהוגה ריצת ספרינט אחת, הסטאדיון. שלוש הריצות הקצרות שבהן מתחרים במשחקים האולימפיים ובאליפויות העולם באתלטיקה הן: ריצת 100 מטר, שאורכה הוא אורך הישורת באצטדיון האתלטיקה, ריצת 200 מטר וריצת 400 מטר, שהיא הקפה אחת של המסלול. בתחרויות שנערכות באולם, כגון אליפות העולם באתלטיקה באולם, ריצת 100 המטרים מוחלפת בריצת 60 מטר.

ריצות בינוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריצות הבינוניות הנפוצות ביותר הן ריצת 800 מטר, ריצת 1500 מטר האולימפיות, וריצת מייל שאינה אולימפית. נהוג להחשיב גם את ריצת 3000 המטרים כריצה בינונית, אך ריצה זו היא פחות נפוצה.

ריצות ארוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריצות הארוכות האולימפיות באצטדיון הן ריצת 5000 מטר וריצת 10000 מטר.

ריצות משוכות ומכשולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצות המשוכות האולימפיות הן ריצת 100 מטר משוכות (לנשים), ריצת 110 מטר משוכות (לגברים) וריצת 400 מטר משוכות. גובה המשוכות משתנה בהתאם למין האתלט ולמרחק הריצה. ריצת המכשולים האולימפית היא ריצת 3000 מטר מכשולים.

ריצות שליחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריצות שליחים משתתפים ארבעה רצים. הרץ מחזיק מקל, אותו עליו להעביר לרץ הבא בסיום הקטע אותו הוא צריך לעבור. ריצות השליחים האולימפיות הן ריצת 4X100 מטר וריצת 4X400 מטר, כאשר כל אחד מהרצים המשתתפים רץ את אותו המרחק שרצים חבריו לקבוצה.

ריצות כביש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצת הכביש הן ריצות ארוכות שלא רצים באצטדיון, אלא בכביש. מרחקי הריצות נעים בין 5 ק”מ עד למרתון, ריצת הכביש האולימפית היחידה, ולאחר מכן ריצות אולטרה מרתון. ריצות נפוצות נוספות הן ריצת 10 ק”מ (ההבדל במינוח ריצות המסלול וריצות הכביש למרחקים זהים, הוא שריצות המסלול נמדדות במטרים, לעומת ריצות הכביש שנמדדות בקילומטרים. לדוגמה: ריצת 10000 מטר לעומת ריצת 10 ק”מ.) וריצת חצי מרתון.

קפיצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקצועות הקפיצה מתחלקים לשני סוגים של קפיצות: קפיצות אופקיות (קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת) וקפיצות אנכיות (קפיצה לגובה וקפיצה במוט). כל מקצועות הקפיצה הם מקצועות אולימפיים. בעבר נערכו במשחקים האולימפיים שלוש קפיצות מהמקום (רוחק, משולשת וגובה).

קפיצה לרוחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקפיצה לרוחק, על הקופץ לעבור את המרחק הרב ביותר, בקפיצה אחת. האתלט מתחיל בהרצה לעבר קרש הקפיצה, הממוקם לפני בור הקפיצה, ומהקרש (אסור לאתלט לקפוץ אחרי הקרש) הוא קופץ לבור הקפיצה, במטרה לעבור את המרחק הרב ביותר. בקפיצה לרוחק קיימות מספר טכניקות, וגם לאורך ההרצה ומרכיבים נוספים בקפיצה יש חשיבות.

קפיצה משולשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקפיצה משולשת, בדומה לקפיצה לרוחק, על הקופץ לנתר מהקרש אל בור הקפיצה במטרה לעבור את המרחק הרב ביותר שניתן. בשונה מקפיצה לרוחק, הקופץ צריך לבצע זאת בשלוש קפיצות; הקפיצה ראשונה מהקרש, ושמה ניתור, הקפיצה השנייה, שנקראת דילוג מבוצעת ברגל קופצת זהה לזו משלב הניתור, והקפיצה השלישית ברגל השנייה, לעבר בור הקפיצה.

קפיצה לגובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקפיצה לגובה, על הקופץ לעבור בקפיצה אופקית מעל רף, שגובהו עולה ככל שהתחרות מתמשכת. בעבר היו מקובלים מספר סגנונות קפיצה, אך משנות השבעים כל הקופצים הבכירים משתמשים בסגנון הפוסברי, הקרוי על שם ממציאו, דיק פוסברי.

קפיצה במוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקפיצה במוט, על הקופץ לעבור בקפיצה אופקית רף, באמצעות מוט העשוי מחומרים גמישים.

זריקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקצועות הזריקה הם מקצועות שדורשים כוח רב, אך גם לטכניקות הזריקה המסובכות, המשתנות בהתאם למקצוע, חשיבות גבוהה מאוד. ארבעה מקצועות הזריקה הם מקצועות אולימפיים.

הדיפת כדור ברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהדיפת כדור ברזל על ההודף להדוף את כדור הברזל למרחק הרב ביותר שניתן, ועליו לעשות זאת מתוך מעגל ההדיפה. קיימות מספר טכניקות בהדיפת כדור ברזל.

יידוי פטיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביידוי פטיש על המיידה ליידות את הפטיש – כדור ברזל המחובר לכבל שבסופו ידית אחיזה, למרחק הרב ביותר שניתן, מתוך מעגל הזריקה.

זריקת דיסקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

זריקת דיסקוס היא אחד מהמקצועות העתיקים ביותר, והתחרו בה גם במסגרת המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה. בזריקת דיסקוס על הזורק לזרוק את הדיסקוס למרחק הרב ביותר שניתן ממעגל הזריקה.

הטלת כידון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהטלת כידון, על המטיל להטיל את הכידון למרחק הרב ביותר שניתן, ולפני כן הוא לוקח תנופה קצרה. גם בהטלת כידון יש מספר טכניקות. הטלת כידון היא גם כן מקצוע עתיק, בו התחרו במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה.