יומן אישי מימי השוואה

ילדות בווינה 

הבית שהתגוררנו בו כלל שלוש קומות. אנחנו גרנו בדירה בקומה השלישית בדמי מפרח. בקומה הראשונה גרה סוכנת בית, שדאגה לתפקודם וניקיונם של הבית והחצר. מסדרון ארוך הוביל למטבח שבדירה. במטבח היה עצים לחימום. אחותי סיפרה לי ,שפעם ממש בערתי מחום והיה צורך לכבות את התנור לזמן מה. מול המטבח בסלון, לידו חדר שינה להורים וחדר ילדים לא גדול, בית שימוש ואמבטיה,    ללא דוד חימום. הדלקנו אש לחימום מים לרחצה . זכור לי שאימא שלי הייתה רוחצת אותי ותמיד פחדתי שהמים יהיו חמים מידי. אבא היה הולך להתרחץ בבית  המרחץ. השכן שגר מולנו היה גוי ובחג המולד היה נוהג להזמין את קרובי משפחתו. אני עזרתי לו להדיח את הכלים. לימים הצטרף למפלגה הנאצית,אך לא הלשין ולא הסגיר אותנו. כמה מהשכנים בבתים הסמוכים היו יהודים. אבא היה מתפלל בשטיבל שהיה קרוב לביתנו. ”כיהודי חרדי היה מתפלל מדי יום ותער לא עלה על בשרו”מספר,האח, ששמו ישראל,צבי,”שערו היה שחור והוא התגלח עם משחה מיוחדת”. בשכונה שלנו היה בית כנסת, תורכי, שהושקעו בו מיליונים והוא, אכן, היה מפואר מאוד. לימים נהרס בית הכנסת זה היה על ידי הנאצים, במשך לשריפת 267 בתי כנסת והריסתם בליל נובמבר 1938. בית כנסת האשכנזי הגדול שכן בטאבור שטראסע. זכור לי

שהלכנו בפורים לבית הכנסת התורכי ואימא לבשה שמלת גרסי חדשה שתפרה לה. במהלך שמחת הפורים נשפכה בירה על השמלה,  ויופייה נפגם. היינו בקשר עם כמה שכנים יהודים. אחד מהם היה בעל חנות בדים, השני בעל חנות כל בו למצרכי מזון. לעיתים שחקנו עם ילדיהם בחצר הבית,על הדשא, אך תמיד קינן בנו הפחד. ”ההורים אף חששו מצוענים שעלולים לפגוע בנו, שכן היו יודעים כאנשים מסוכנים, שאינם מכבדים את החוק” מוסיף אריך,”התוצאה הייתה, שהקפדנו לא להתרחק מהבית”. כשמלאו לי שש שנים, נולד אריך, אחי והשמחה הייתה רבה. זכור לי שאבא לקח אותי לבקר את אימא בבית חולים ולאחר מכן בסנטוריום, בו שהתה חודש ימים. השהייה בבית החולים בזמן הלידה לא הייתה כרוכה בתשלום, אך הסנטוריום היה על חשבוננו. סבא היה מאוד גאה בנכד החדש ולימד אותו את הא,ב בהגיעו לפרק. לא זכור לי ממש שסבא התעניין בי,אונתן לי נשיקה אי פעם. בנות לא לא נחשבו בעיניו וגילויי חיבה היו נדירים מאוד. בחורף היינו הולכים עם אבא לגלוש על השלג. הוא הכין לנו מיגלש מעץ,שהסב לנו הנאה רבה. לימים האחות הצעירה של אימא, דודה יטי, באה לביקור והתארחה בביתנו, בטרם נסעה לבלגיה. זכור לי, שפעם עשתה לעצמה הדודה תסרוקת של תלתלים מול הראי. אחי השובב, אריך, חמד לו לצון, וחרב לה את כל מגדל התלתלים. למרות החינוך הקשוח הוא מעולם לא קיבל מכות. אני למדתי בבית ספר יסודי רגיל, לא יהודי, ברחוב צרנוביץ. המורה הייתה מבוגרת ושלטה ביד רמה בשלושים התלמידים. מעולם לא הכו אותנו בבית הספר. למדנו קריאה, כתיבה וחשבון. אבא התיר לי ללכת לבית הספר בשבת, אך אסר עלי לכתוב ביום זה. לא היו לי חברים נוצריים והייתי די בודד, לא היו יהודים בכיתה. התלמידים לא הביטו בעין יפה על הזכות שנטלתי לעצמי,כשהשתחררתי מכתיבה בשבת. למדתי בבית ספר עד כיתה ו. הייתי תלמיד טוב ושקדן, אך סבלתי מיחס עוין מצד התלמידים שהחלו לחקות את הנוער ההיטלראי. בכל מקום הופעלו חוקים שהגבילו את היהודים. לא הורשנו לשחק בגנים ציבוריים. כשרציתי לנעול נעליים חומות עם פס ירוק, שהיו באופנה,שללו ממני את הזכות הזאת,בטענה שאלו נעלי ה”היטלר יוגנט”. קנצלר אוסטריה, דולפוס, לא השכיל לבסס את שלטונו בדרך מוסרית והוגנת. הוא שאף להקים משטר במתכונת הפשיזם האיטלקי בתוספת גוון דתי מובהק. הוא התנגד לסיפוח אוסטריה לגרמניה ובכך עורר את חמתם של הלאומנים הגרמנים-הנאצים האוסטרים. בשנת 1934 פרץ באוסטריה מרד פועלים בעקבות גזירות פוליטיות שהטיל דולפוס בשנת 1933. הוא דיכא את המרד באכזריות ואבד את תמיכת אנשי השמאל. הוא נותר בודד מול הימין הקיצוני. ביולי 1934 הוא נרצח על ידי הנאצים, במהלך כושל בו ניסו לתפוס את השלטון בתמיכתו של היטלר. אחרי דולפוס עלה לשלטון קורט שושינג.  היטלר דרש ממנו לשחרר את האסירים הנאצים הכלואים בבתי הסוהר. הוא גם חייב אותו לשלב שרים נאציים בממשלתו ולהכריז על חוקיות המפלגה הנאצית. שושינג מפר את הבטחותיו ודרש ממנו להתפטר. שושינג שחשש מפלישה גרמנית לאוסטריה, התפטר מתפקידו ומקומו התמנה מנהיג הנצאים האוסטרים, לקנצלר. המנהיג החדש קרא להיטלר לעזור לו להשליט סדר במדינה וכך פלש הצבא הגרמני לאוסטריה במרץ 1938 ונתקבל שם באהדה.  היטלר ערך משאל עם באוסטריה בנושא האיחוד תוך הפעלת תעמולה וטרור ו”זכה” לתמיכה כמעט מוחלטת. אוסטריה סופחה לגרמניה ללא שפיכות דמים. לאחר שהונהג שלטון הרייך הגרמני באוסטריה, הפכו היהודים בה לקרבן לרדיפות והגירה כפויה. יהדות אוסטריה שמתחילתה בימי הכיבוש הרומי, ידעה עליות ומורדות. בין שוויון זכויות ושגשוג תרבותי, לפוגרומים, גרושים ועלילות דם. בתחילת המאה ה20 מנתה הקהילה. 175.000 נפש. לאחר כיבוש אוסטריה בידי גרמניה הנאצית, הגרו מימנה יהודים רבים וכמעט כל הנשארים בה נספו בשואה.