המשפחה עם שמונת הכבשים

הייתה משפחה בת 5 נפשות שגרו בבית קטן ודל, המשפחה הזאת לא הייתה מרוצה מהבית שיש להם בגלל שתמיד התלוננו על כך שהוא צפוף מידי ושלא נוח בו ושאין מקום.

האב הלך לרב העיר ושאל אותו מה לעשות בנידון הרב השיב לאדון: “שמע נא לי, אנא ממך קח 3 כבשים והכנס לביתך”.
שאל האדון: “למה רבי?” והרב המשיך בדרכו. בעל הבית הכניס 3 כבשים לביתו

וכמובן שסבל הצפיפות היה רב וגדול יותר התלונות המשיכו להישמע מידי פעם.

הלך האדון שוב אל הרב ושאל: “רבי, אין כבר מקום בביתנו”.
ענה הרב: “קח עוד 5 כבשים והכנס לביתך” והמשיך בדרכו. האדון לא הבין את משמע אוזניו אבל בכל זאת הלך ולקח עוד 5 כבשים שהיו בחצר ביתם והכניס לביתו, ושוב התלוננה אשתו וילדיו על צפיפות וחום שמציק, בסוף השבוע הלך אל הרב ואמר לו: “רבי איני יכול יותר”.

השיב הרב “תשמע, תוציא את כל הכבשים מביתך ובוא אליי”. עשה כמשמע דברי הרב וחזר אליו, אמר הרב: “בני, איך הרגשתך עכשיו? האם צפוף לכם? האם קשה לכם?”

ענה האדון: “כלל לא אדוני יש מקום ונוח יותר לילדי ולאשתי ולי” השיב הרב: “עכשיו תבין שביתך הוא נס, כי יש אחרים שגם אין מה להם ללבוש ובטח לא בית שיחמם אותם שצריך והם חיים תחת כיפת השמיים, אז הבן שאתה בר מזל, ושאין לך על מה להתלונן, גש לביתך והודה על כך”.

עכשיו תלמידים יקרים, נסו לחשוב מה אנו לומדים מהסיפור?

מהו מוסר ההשכל בסיפור?

עלינו לדעת תמיד להכיר בטוב, להסתכל על חצי הכוס המלאה ולשמוח במה שיש לנו, לשמוח בחלקינו.

למשפחה בסיפור יש בית, נכון שהוא צפוף וקטן אבל יש להם בית, לעומת אנשים אחרים שאין להם בית. הדרך היחידה להכיר בטוב היתה לדעת מה קורה כאשר הבית צפוף יותר, והנוחות נעלמת כליל.

עלינו תמיד לראות את הטוב שיש לנו ולשמוח בו, ולהבין שזה הדבר הטוב ביותר עבורנו.