קבלת השונה בחברה

קבלת השונה בחברה

כל בני האדם שונים זה מזה בכמה דברים לדוגמא:

1.גזע

2.צבע

3.דת

4.מין

5.גיל 

כל אלו ועוד מעניקים שונות וייחודיות בין בני האדם אך יוצרות גם מקור למתחים.

כל אחד צריך לדעת ולקבל את האחר כמו שהוא.

אז איך מקבלים את השונה?

כאשר אנו מסתכלים על אדם שאיננו מכירים או אולי על החבר כשונה, חריג ואפילו מוזר זה מעניק לו תחושה והרגשה רעה והוא מרגיש לא שייך לחברה.

כדי לקבל את השונה עלינו להשתמש ביכולת הרגשית שלנו ולהבין גם את הצד של מי שעומד מולנו.

צריך לשים לב איך הוא מרגיש, להתייחס אליו בצורה יפה ולתת לו תחושה טובה גם אם הוא נראה קצת שונה מאיתנו.

צריך לעזור לו להשתלב בחברה.

יכול להיות שתרגישו קצת מפוחדים מהם אבל תזכרו שהם בדיוק כמוכם!

מי הוא האחר?

.האחר יכול להיות כל אדם הנראה שונה ממכם או אולי מדבר אחרת מכם

הוא יכול להיות אדם שאתם רואים ברחוב ונראה קצת אחרת או אולי הולך בצורה  משונה

הוא יכול גם להיות החבר בכיתה, שכל הילדים לא רוצים להיות חברים שלו בגלל

.שהוא אינו רזה או שאולי יש לו שיער מוזר

כל אדם שנראה קצת שונה מהחברה “המוכרת” ו”הרגילה” נחשב לרוב בעינינו כאחר מאיתנו.

אך האחר לא חייב להיות שונה מאיתנו רק בחיצוניות אלא יכול להיות שונה גם בפנימיות שלו.

לכל אדם יש אופי ותכונות שונות ההופכות אותו למי שהוא שהופך את העולם למקום מעניין וצבעוני.

צריך לקבל את החבר גם אם ישלו אופי עקשן או רעשן ולתת לכל אחד להיות כמו שהוא.

“ואהבת לרעך כמוך”

מקור הפתגם: ספר ויקרא פרק יט’, יח.

  הסבר הפתגם: כל אדם צריך לאהוב ולכבד את חברו כאילו אוהב את עצמו.

.דוגמא: ילד שלא מצליח במבחן, לא צוחקים עליו אלא מעודדים אותו.

“מה ששנוא עלייך אל תעשה לחבריך”

מקור הפתגם: תלמוד בבלי

הסבר הפתגם: לא לעשות לחבר מה ששנוא גם עלינו.

דוגמא: לא להרביץ ולהיות אלימים כלפי ילד אחר כמו שאנחנו לא היינו רוצים שיעשו לנו כך.

סיפור:

שלום, שמי רן, אני בן אני  12 ולומד בכיתה ו’. רציתי לספר לכם על חרם שחוויתי

לפני חמישה חודשים. הכול התחיל בתחילת שנת הלימודים, הכיתה שלנו עשתה את טקס פתיחת שנה. באחד מימי החזרות בחופש המורה עשתה אודישנים לתפקיד מרכזי בטקס, שחברי מאוד רצו אותו ואני קיבלתי אותו. אחד החברים מאוד קינא בי וגרם לכל החברים שלי להיות נגדי, הוא אמר לכולם שיש לי ריח רע וגם אמר להם שהאוכל שלי מגעיל, אף אחד החברים שלי לא רצה לבואו אלי. אחד מחברי הכיתה פתח קבוצה בווצאפ וקראו  לה: “שונאים את רן” הוא הכניס את רב השכבה וכמובן אותי לא.  בקבוצה הזו הוא התחיל לקלל אותי. הילדים זרמו איתו והילדים שהתנגדו פחדו לדבר, כי הם פחדו שיעשו גם עליהם חרם. נוצר מצב  בו הייתי לבד ולא היה לי עם מי לדבר. בשיעורים אף אחד לא רצה לשבת ליידי ובהפסקות לא היה לי עם מי לשחק. הסתובבתי בבית ספר והרגשתי לבד. ההורים שלי ראו אותי עצוב כל פעם כשחזרתי מבית ספר ולא הבינו למה. הם פנו למורה ושאלו, אם היא יודעת למה רן עצוב היא ענתה שהיא לא יודעת והיא תברר. למחרת המורה שאלה אותי: “רן אם הכול בסדר?” עניתי לה שכן. היא הרגישה שמשהו לא בסדר בתשובה שלי ופנתה לאחד הילדים שלא השתתף בחרם. הוא סיפר לה את  הכל והיא הייתה מזועזעת. לפתע צץ לה רעיון איך לטפל בחרם. היא העבירה שיעור על חרם והילדים הבינו עד כמה גרוע מה שהם עשו וגם הילדים שלא השתתפו בחרם הבינו עד כמה זה לא יפה לעשות חרם. בסיום השיעור פנו כל ילדי הכיתה ובקשו ממני סליחה על החרם שעשו לי, אותו ילד שיזם  החרם הרגיש רע מאוד המורה נתנה לו שלוש משימות שמהם הוא ילמד לפעם הבאה.