מעשה בשני אחים

הָיֹה הָיוּ שְׁנֵי אַחִים שֶׁקִבְּלוּ מֵהוֹרֵיהֶם בִּירוּשָׁה שָׂדֶה רָחָב שֶׁבּוֹ גִדְלוּ שִׁבֳּלִים.

בְּקָצֵהוּ הָאֶחָד שֶׁל הַשָׂדֶה גָר אָח אֶחָד עִם אִשְׁתוֹ וַחֲמֵשֶׁת יַלְדֵיהֶם, וּבְקָצֵהוּ הַשֵׁנִי שֶׁל הַשָׂדֶה גָר הָאָח הַשֵׁנִי אֲשֶׁר הָיָה רַוָק, לְלֹא מִשְׁפָּחָה.

כָּךְ חָיוּ שְׁנֵי הָאַחִים וְעִבְּדוּ אֶת הַשָׂדֶה הַמְשֻׁתָף.

כְּשֶׁהִגִיעַ זְמַן הַקָצִיר, חִלְקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הַשִׁבֳּלִים שָׁוֶוה בְּשָׁוֶוה וְכָל אָח הֵבִיא אֶת עֲרֵמַת הַשִׁבֳּלִים שֶׁלוֹ לַגרֶֹן שֶׁלְיַד בֵּיתוֹ.
אַךְ בַּלַיְלָה, אַחֲרֵי הַיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַקָצִיר, נָדְדָה שְׁנָתוֹ שֶׁל הָאָח הָרַוָק וְהוּא לֹא הִצְלִיחַ לְהֵירָדֵם.
אֵין זֶה הוֹגֵן, חָשַׁב, שֶׁחִלַקְנוּ בֵּינֵינוּ אֶת הַשִׁבֳּלִים שָׁווֶה בְּשָׁווֶה. הֲרֵי אֲנִי רַוָק וְאֵין לִי הוֹצָאוֹת רַבּוֹת, וְאִלוּ אָחִי הוּא בַּעַל מִשְׁפָּחָה וְיֵשׁ הַרְבֵּה פִּיוֹת שֶׁעָלָיו לְהַאֲכִיל. מַגִיעַ לוֹ חֵלֶק גָדוֹל יוֹתֵר בַּשִׁבֳּלִים.

הִתְהַפֵּךְ הָאָח עַל מִשְׁכָּבוֹ, סָפַר כְּבָשִׂים, שָׁתָה כּוֹס חָלָב, אַךְ מַחְשְׁבוֹתָיו לֹא נָתְנוּ לוֹ לְהֵירָדֵם.
בֵּינְתַייִם נָדְדָה גַם שְׁנָתוֹ שֶׁל הָאָח הַנָשׁוּי.