העץ הנדיב

פַּעַם אַחַת הָיָה עֵץ… וְהוּא אָהַב יֶלֶד קָטָן אֶחָד. וְכָל יוֹם הַיֶּלֶד הָיָה בָּא
וְאוֹסֵף אֶתהֶ עָלִים שֶׁל הָעֵץ וְעוֹשֶׂה מֵהֶם כְּתָרִים וּמְשַׂחֵק בְּמֶלֶך הַיַּעַר. הוּא
הָיָה מְטַפֵּס עַל הגֶּזַע וּמִתְנַדְנֵד לוֹ עַל הָעֲנָפִים וְאוֹכֵל תַּפּוּחֵ יעֵץ. וְהֵם היוּ
מְשַׂחֲקִים בְּמַחֲבוֹאִים. וְכְשֶׁהַיֶּלֶד הָיָה מִתְעַיֵּיף, הוּא הָיָה נִרְדָּם בְּצִלּוֹ שֶׁל
הָעֵץ. וְהַיֶלֶד אָהַב אֶתהָ עֵץ מְאֹד מְאֹד. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָּר. אַך הַזְּמָן חָלַף
לוֹ, וְהַיֶּלֶד הָלַך וְגָדַל. וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָעֵץ נִשְׁאַר לְבַדּוֹ.