ספר דיגיטלי – קבוצה 10

הספר הדיגיטלי של הקבוצה 10

רנדי:

למדתי בקוסטה ריקה בבית הספר קטן לקהילה היהודית סה”כ 400 תלמידים. למדנו עברית, תנ”ך התפללנו שחרית וגם מנחה. היסטוריה של העם היהודי. המורים של עברית היו שליחים של ישראל. הבית הספר היה ציוני וכל החיים היו לנו אהבה לישראל. הייתי בתנועות נוער וישראל זה הבית שלנו. הקהילה היהודית תמיד הרגישה שישראל בישראל בתוך הלב שלהם והארץ ישראל היא המדינה שלי והבית שלי. 

הייתה לנו מורה של היסטוריה יהודית שהקפידה על לבוש צנוע והופעה כמו שצריך. ולמדתי ממנה הרבה.

ניצן:

למדתי בפנימייה חקלאית. ישנתי בבית הספר עם חיות וצמחים. הייתי החדר עם שלוש בנות והן חברות שלי עד עכשיו. אני בעלת לקויות, אני בעלת לקות למידה. למדתי בכפר הירוק שעזר לי מאוד בלימודים ותמך בי. יצא לי לסיים בגרות מלאה. הרגשתי ממש שנחלמו בי. נלחמו בתלמידי לקויות למידה, בכל תלמיד! אני מרגישה שהצלחתי הרבה בזכותם. לא היה התערבות בגלל של ההורים בבית הספר. המורה הוא זה שקבע.

הסיפור שלי שלמדתי בכפר נוער “הכפר הירוק”

שם הייתה לי חווית למידה מתקנת ומעשירה

מתלמידה בינונית מטה לקויית למידה

הפכתי לתלמידה מצטיינת וסיימתי תיכון עם בגרות מלאה ובהצטיינות

המורים היו מדהימים ותמכו בנו ועודדו אותנו לא לוותר לעצמנו ולהשקיע בלימודים ברמה שאם הברזנו מהלימודים המחנכת שלנו הייתה באה אליי לחדר לקחת אותנו

הדמות שהכי השפיעה עליי דאז הייתה הרכזת לקויות למידה – שרה שמה שתמיד האמינה בי ועודדה אותי מול הקשיים כלקוית למידה חווית הלמידה הייתה מאוד לא פשוטה ומתסכלת ולצערי המורים במערכת החינוך לא הכי סבלניים ובתקופתי לפני כמעט 20 שנה לא הייתה מודעות רבה כמו היום ללקויות למידה. שרה הייתה לצידי לאורך כל הדרך ועזרה לי בכל עד היום אנחנו בקשר מערך התמיכה שהכפר הירוק מספק לליקויי הלמידה הוא בלתי רגיל שיעורי עזר, שיעורי אסטרטגיות למידה, ליווי אישי לכל תלמיד, סדנאות ופעילויות מעשירות המסר שאף תלמיד לא נשאר מאחור החוסר הוויתור הזה עד מלחמה על כל תלמיד עושים את שלהם.

לא היה תלמיד שנעזר במערך הסיוע לליקויי הלמידה שלא סיים את הבגרויות בהצלחה!

מערך נפלא תומך, מעודד ומקדם מקווה שכל תיכון בישראל ינהיג אצלו אחד שכזה.

יסמין:

למדתי והתחנכתי בבית ספר דתי. מאוד אהבתי את בית הספר היסודי שלי. חינכו אותי שדרך ארץ וערכים קודמים לכל. מורים איכותיים ומוסריים שלימדו אותי הרבה. בזכות המורים והמחנכים שלימדו אותי קיבלתי שורשים ויסודות של תורה ואהבת ישראל.

אחד הדברים שזכורים לי מאוד, לא קשרים לדת, הוא בכיתה ג ‘או ד’ שלי, הייתה לי מחנכת שהקפידה בכיתה שנכניס כיסא. לא יכלנו לצאת להפסקה אם הכיסא לא היה מוכר לשולחן. במהלך תקופה, כתלמידה לא הבנתי את מהות ההתעקשות הזו. אבל היום, אני מבינה. הכנסת כיסא לשולחן זה עניין של אכפתיות וכבוד לאנשים שמסביב. עד עכשיו אני מקפידה להכיר את כיסא ומאוד מפריעה לי להראות כיסא שלא מוכנים ושאנשים שלא מקפידים על זה.

אסראא:

שמי אסראא גרה בעיר שנקראת עראבה. למדתי בבית ספר תיכוני מקיף אלבוכארי המדיניות החינוכית של הבית ספר הייתה ליצור : חינוך, כבוד, שוויון בין תלמידה ותרומה לקהילה. כל בוקר מנהל בית הספר עמד ליד השער אמר לתלמידים בוקר טוב ובדק מי מגיע לבוש עם תלבושת אחידה ומי לא.

כל תלמיד היה מגיע בלי תלבושת אחידה היה חוזר לביתו, בנוסף לכל התבקשנו להגיע עם שיער אסוף ולילדים היה אסור תספורות מסוימות.

מטרת בית הספר להשיג שוויון חברתי בין תלמידיה.

בשביל לתרום לחברה בתור התנדבות התגייס חלק מהתלמידים לאסוף כסף למען חולי סרטן , התנדבתי יחד עם החברות שלי מהכיתה, אחרי יום הלימוד התלמידים  שהתנדבו  היו יוצאים בקבוצות יחד עם מורא לסיור על חלק מהבתים בעיר לאסוף את הכסף , אז קבע בית הספר פרס – מחשב נייד למי שמצליח לאסוף יותר כסף למען חולי הסרטן , כולם התחרו בשביל לשכות בפרס אבל בסוף כולנו הרגשנו תחושת סיפוק עצמי.

אסמאא:

אני גדלתי בנצרת ולמדת בבית ספר תיכון ערבי ובמגזר ערבי. הבית הספר מחייבת אותנו להגיש 5 יחידות עברית בבגרות. למדנו תנך שקשור לדת היהודי למרות אנו לא למדנו יחידה דת אסלאמי בבגרות. אבל היום יצרו יחידה של דת אסלמי בבית הספר אבל היא לא יחידה יסודית כמו העברית, כמובן אנו למנו תנך כדי להתעמק בהשפה אבל גלינו כי יש דברים משותפים בינינו כמו הצום ביום כיפור וגם אנו יש לנו חודש כיפור קוראים לו רמדאן.

רובא:

הי שמי רובא ,אני גדלתי בכפר מגאר  ، כשהייתי בכיתה א’ למדתי בכפר עיילבון . בגלל בעיות בכפר שלנו , עלינו לעיילבון, גרנו שלוש שנים בכפר, אחרי שלוש שנים חזרנו לביתנו במג’אר. אך עדיין למדנו בעילבון אני ואחים שלי ,וגם אבא שלי  עובד בעילבון מכונאי במגרש. הבית שלנו מאוד יפה, קרוב לקרובי משפחתנו.

כשלמדתי לראשונה לבית הספר הייתה לי תחושה של פחד מבחינת בית ספר חדש, אנשים חדשים, חברים חדשים, הכל היה חדש לי, עבר זמן קשה, אבל אחרי זמן  התרגלתי למצב והיה לי הרבה חברים, והם עזרו לי בהרבה דברים, למדתי מכיתה א ‘עד כיתה י”ב  בכפר  שאינה שלנו .

זו הייתה תחושה קשה, אבל כשהתרגלתי לחברים וכפר  הייתה יפה מאוד, חייתי זיכרונות יפים עם חברים. הייתה חוויה  קשה אבל יפה.

גדלתי במגזר ערבי אבל בבית הספר למדנו על המגזר היהודי ותמיד מנהל בית הספר מבפר לנו על בתי ספר במגזר היהודי גם מספרים לנו על הזכיות של התלמיד הערבי במדינה למרות התקציב של שלוש תלמידים ערבים שווה לתלמיד יהודי אחד .