משה פרידריך

ביוגרפיה

משה, בן חיה ונתן, נולד ביום כ”ב באייר תרפ”ג (8.5.1923) בפולין, בעיר סלומניקי שבקרבת קרקוב, מחוז קיילצה. היה בן למשפחה שומרת דת מכובדת.

משה נמשך אל לימודי הדת עוד לפני היותו בן 13 למד בקבוצת נערים  “בני מצווה” וכשהיה בן 13 עזב את ביתו בלא הסכמת הוריו והלך לישיבת ברנוביץ. לאחר מכן המשיך לישיבת “חכמי לובלין”. משה היה תלמיד מצטיין והתבלט בתפיסתו המהירה ובזיכרון יוצא דופן ובזכות כך בגיל 17 כבר הפך למורה בישיבה. אם פרוץ מלחמת העולם השנייה גלה יחד עם ראש הישיבה לעיירה הקטנה והמשיך בלימודיו ואחר כך חזר לעיר הולדתו. ב-1942 נשלח למחנה עבודה בסקרז’יסקו קמינקה ועבד שם בתעשיית פגזי תותחים של הנאצים. ב-1944 הובל למחנות שונים בגרמניה ובסוף יולי 1944 הועבר לבוכנוואלד. במאי 1945, עם בוא הצבא האמריקני שוחרר מבוכנוואלד ונסע לפולין בתקווה למצוא את בני משפחתו אך תקוותו נכזבה שכן כל בני משפחתו הושמדו על ידי הגרמנים. משה נשאר בפולין ועסק בהברחת יהודים מפולין לגרמניה ובסוף שנת 1945 עבר גם הוא לגרמניה. כאשר הגיע לגרמניה הצטרף לתנועת “נוח”ם” ( נוער חלוצי מאוחד) ובמסגרתה ייסד את הקיבוץ “לנגב” שבדגנדורף שבבווריה הדרומית.

פועליו של משה בקיבוץ “לנגב”

משה עסק בפעילות תרבותית וחינוכית הוא דאג להכשיר את קבוצות הנוער שהגיעו מפולין. הוא ראה כמטרה עליונה את לימוד וחינוך הילדים, שרידי המחנות. הוא הקים בית ספר ולימד שם בהתאם למה שזכר מלימודיו, הוא הוציא עיתון והרצה במסיבות ובשיעורים.

עלייתו של משה לארץ ישראל

משה עלה לארץ ישראל עם חבריו ל”לנגב” באניית המעפילים “לטרון” שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב’ של ה”הגנה”. הבריטים עקבו אחרי האנייה וגררו אותה לנמל חיפה ומשם גורשו למחנות המעצר בקפריסין. בקפריסין התפלג הקיבוץ “לנגב”, משה שקע בייאוש גדול וכמעט שם קץ לחייו אך חבריו הטובים הצילו אותו. באפריל 1947, הגיע משה בשנית לחופי הארת ונשלח למחנה המעצר בעתלית. שם כתב וסיפורם ומחזות וליקט סביבו קבוצת נוער דתי ולימד אותם שיעורי תלמוד. לאחר שחרורו מהמעצר הצטרף משה לכפר עציון, ראשון יישובי גוש עציון בלב הר חברון. הוא עבד קשה ונקשר לסביבה וגם שם עסק בלימודים והוראה וחברי הקבוצה תלו בו תקוות גדולות, הוא תיכנן להוציא לאור ספר היסטוריה לילדים ועבד על הכנת סיפור “תולדות הרמ”א” הרב משה איסרליש, אשר על שמו אמור היה להיקרא בית הכנסת המתוכנן של הכפר) וכן ליקט דיני מטבח, להתאימם לצורכי מטבח קיבוצי גדול ולהוציאם בחוברת מיוחדת.

ההגנה על כפר עציון

על פי החלטת החלוקה של האו”ם מיום 29 בנובמבר 1947 לא נכלל גוש עציון בתחומי המדינה היהודית. מיד לאחר מכן פתחו ערביי הסביבה בהתקפות על הגוש ועל הדרכים אליו מירושלים וצרו עליו מכל עבר. כל המתיישבים הבוגרים שירתו בהגנתו במסגרת חטיבת “עציוני” (חטיבת “ירושלים”) חטיבה מ”ס 6 ב”הגנה”. משה לקח חלק באימונים, בשמירה, בעבודות הביצורים ועם זאת לא עזב גם בימים אלה את לימודי התורה שהיו ייעוד חייו.

זמן קצר לאחר תחילת ההתקפות על הגוש, ביום א’ בטבת תש”ח (14.12.1947), נפל משה באחת מעמדות ההגנה בכפר עציון.

לאחר כחצי שנה, הערבים כבשו את כפר עציון ועוד שלושה יישובים נוספים בגוש.

גופות הנופלים נותרו בשטח ירדן למעלה משנה, עד שנאספו על ידי הרבנות הצבאית בתאריך 17.11.1949.

מה זה חלל נצר אחרון?

חללי “נצר אחרון” הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע”י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.

משה פרידריך למשל היה חלל נצר אחרון.