הדבורה והיונה

דבורה קטנה וזהובה, שעפה בין פרחי הצוף ליד הנחל, פגשה ביונה לבנה כשלג. מצאה היונה היפהפיה חן בעיני הדבורה, וגם היונה הסתכלה בהערצה על הדבורה הקטנה והחרוצה.

כך בין השתיים נוצר קשר מיוחד של ידידות , למרות שלא הבינו זו את שפתה של זו , ולא יכלו לדבר כלל וכלל. עפה לה הדבורה בין הפרחים והיונה ישבה והסתכלה עליה.

פתאום שמעה היונה קול זמזום מבוהל . היתה זו הדבורה שנפלה אל מי הנחל. זינקה היונה מן העץ ,לקחה במקורה עלה רחב, והשיטה אותו בזהירות אל הדבורה המפרפרת. נאחזה הדבורה בעלה והיונה, נפנפה בכנפיה וגרמה לרוח קלה להשיט את העלה ואת הדבורה הרטובה שעליו, אל שפת הנחל.

הדבורה שנצלה, הסתובבה בזמזום של תודה מעל מצילתה, והיונה היתה מאושרת על שהצליחה לעזור לידידתה.

בצהריים התישבה לה היונה על ענף העץ, טמנה ראשה מתחת לכנפה ונרדמה. פתאום הגיע איש אל שפת הנחל. הביט מסביב וגילה את היונה היפהפיה על העץ. חייך האיש בשמחה, פתח את תיקו והוציא ממנו חוטים דקים, רשת וצלחת קטנה עם זרעונים. ראתה אותו הדבורה והבינה שהאיש מכין מלכודת ליונה. זמזמה הדבורה זמזומי אזהרה, נפנפה בכנפיה הקטנות, נסתה לצעוק בשפת הדבורים. אבל היונה לא שמעה ולא התעוררה משנתה. “אני מוכרחה להציל אותה ! מה אעשה? “חשבה הדבורה.

פתאום היא החליטה…. במהירות היא טסה אל האיש ,שהיה עסוק בקשרים האחרונים של המלכודת , ועקצה את רגלו. “אי” צעק האיש, והשליך מידיו את החוטים. בגלל העקיצה – התמוטטה המלכודת ומן הצעקה התעוררה היונה . כך הצילה הדבורה את חברתה היונה, והיא הייתה כל כך שמחה. :”כמה טוב שגם קטנה כמוני יכולה לעזור לעת צרה!” היא זמזמה באושר.