מעשה בזאב רעב

ליד כפר קטן, בין הרי קוקז הגבוהים, הסתובב זאב רעב. הלך הזאב מצד לצד, הסתכל סביבו וחפש אוכל.

פתאום ראה כבשה לבנה מתקרבת. קפץ הזאב ממקומו, תפס את הכבשה ואמר לה : “כמה טוב שהגעת, אני כל כך רעב ואת נראית לי ארוחה טובה, מיד אוכל אותך!” אמרה הכבשה : “לפני שתאכל אותי, כדאי לך לשמוע מה ששמעתי מאחרים”.

“מה שמעתָ מאחרים?” שאל הזאב.

“שמעתי שאם אוכלים כבשה בלי מלח, אין לה טעם!” אמרה הכבשה, “חכה כאן, אני אביא לך מלח ואז תהיה לך סעודת מלכים”.

שחרר הזאב את הכבשה, כדי שתלך להביא מלח. הלכה הכבשה ולא שבה.

התרגז הזאב ושוב יצא להסתובב סביב הכפר כדי לחפש אוכל.

לפתע ראה הזאב תרנגולת אדומה מנקרת בין השיחים. זינק ממקומו, תפס את התרנגולת ואמר לה : “אני כל כךְ רעב ואת נראית לי ארוחה כל כךְ טובה, מיד אוכל אותךְ!”.

אמרה התרנגולת : “לא כדאי לךָ לאכול אותי, תראה כמה שאני רזה. אם תשחרר אותי, אלך ואקרא לכל חברותי התרנגולות, אתה תאכל את כולנו וזו תהיה ארוחה אמיתית!”

שחרר הזאב את התרנגולת, כדי שתלךְ להביא את חברותיה. הלכה ולא שבה.

כָּעַס הזאב ושוּב יצא להסתובב  סביב הכּפר כדי לחפש אוכל.

והנה, שמע הזאב צלילי חליל וראה רועֶה שׂמח וטוב לב יורד מן ההר.

ארב הזאב לרועה וכשהוא התקרב תפס אותו ואמר : “מיד אוכל אותך ָואהיה סוֹף סוֹף שׂבע”.

אמר הרועה : “תפסתָ אותי בקלות רבה ולכן ההנאה שלךָ מהאוכל לא תהיה שלמה. בוא נתחיל מהתחלה: אני ארוץ, אתה תרדוף אחרי ואז כשתתפוס אותי ותאכל אותי תהיה לך הנאה הרבה יותר גדולה…”

שחרר הזאב את הרועה ואמר : “בסדר, בוא נתחיל “.

רץ הרועה במעלה ההר והזאב אחריו. דלג הרועה קל הרגלים בין הסלעים ובין השיחים והזאב רץ בעקבותיו מזיע ומתנשף.

כשהגיע הרועה לצוק שבראש ההר, עצר בבת אחת. והזאב, שהגיע מיד אחריו, לא הצליח לעצור ונפל מהצוק אל התהום.

ירד הרועה מראש ההר, אסף את הכבשים והתרנגולות וחזר איתם בשלום אל הכפר.