חודש תשרי

לקראת ראש השנה הכנו 

כרטיסי ברכה לסבא וסבתא

חודש מרחשון

בהשראת פרשת “לך לך שקראנו החודש שמענו חוויות מהעלייה לארץ של סבא

וסבתא

: להלן הראיונות

ראיון עם סבא וסבתא וגם סבתא רבא

מאת נטע אנגל ד1

סבתא ססיל

סבתא שלי נולדה בצרפת היא גרה עם המשפחה שלה  עד שאבא שלה החליט לעבור לארץ ישראל

סבתא עלתה לארץ ישראל כשהיא הייתה רק בת11

היא עלתה רק עם המשפחה המצומצמת שלה- אמא שלה ושלושת האחים שלה.

אבא שלה נישאר לעבוד בצרפת.

סבתא שלי מספרת שאחת החוויות שהיא הכי אהבה כעולה חדשה באר ישראל היה לנסוע לתל אביב , שם  היה בית קולנוע עם תרגום בצרפתית- ואז היא באמת יכלה להבין ולהנות מהסרט עד הסוף.

בהרצליה, באותה תקופה  לא היו הרבה חנויות, אז כשכבר נסעו לתל אביב הם היו רואים סרט ועושים קניות.

ללכת לבית הספר

סבתא שלי גם למדה בבית הספר, היא הגיעה ישר לסוף בית הספר היסודי. בבית הספר היו עוד כמה עולים חדשים חוץ ממנה, ובעצם היא  הייתה פטורה מכל השיעורים חוץ מאנגלית ומתמטיקה

בשאר השיעורים סבתא שלי למדה עברית, כי עד אז היא דיברה רק צרפתית.

החלק שהיה הכי קשה לסבתא שלי בלעלות לארץ היה הקושי ללמוד את השפה. בבית הספר בפריז היא הייתה תלמידה מצטיינת ובארץ היה לה קשה להצטיין כי הכל היה בשפה שהיא למדה להבין לאט לאט, בנוסף, סבתא שלי סיפרה שהם התקשו להסתגל למזג האויר – היה פה הרבה יותר חם ממה שהם היו רגילים.

לפגוש את סבא

כשסבתא שלי גדלה היא התנדבה למשטר האזרחי, כשוטרת.  יום אחד סבתא שלי יצאה לשליחות כשוטרת וליווה אותה מפקד, סבא שלי- הם התאהבו והתחתנו

מה היה שונה בחיים שלך כילדה בצרפת לעומת החיים של ילדים בארץ היום?

סבתא ענתה שהדבר הכי חשוב ומשמעותי בשבילה היה החופש הביטחון. כשהם גרו עם הרבה גויים מסביב הם לא תמיד ידעו מי אוהב ולא אוהב יהודים ומי יכול להזיק להם ובארץ הם ידעו שהם מוקפים ביהודים ושכולנו עם אחד,ונשמור אחד על השני. ולתחושה הזו אין תחליף. והיא מאוד מאוד שמחה שההורים שלה בחרו להביא אותה לארץ ישראל.

סבא איציק

סבא שלי נולד ברומניה, שאז נקראה טרנסילבניה.

הוא סיפר לי שהוא עלה לארץ בגיל 4, אז הוא לא זוכר הרבה מהחיים במדינה אחרת שאינה ישראל. כשהוא והמשפחה שלו  ( סבא סבתא ואחיו הגדול ) עלו לארץ הסוכנות היהודית רצתה ליישב אותם בעיר ירוחם. אבל סבא רבא שלי כשהם הגיעו לירוחם הוא לא הרגיש שזה המקום שלהם. אז ממש כמה שעות ספורות לאחר שהגיעו לארץ וטרם כניסת השבת, כי היה יום ששי. כל המשפחה נסעה להרצליה. שם גרו הדודים , ששרדו את השואה.

ללמוד את השפה

לסבא שלי היה קשה מאוד ללמוד השפה

אבל סבא שלי למד עברית מתוכניות לילדים בעברית עם כתוביות

אבל להורים שלו היה קשה אפילו יותר.  סבא שלי סיפר שהוא זוכר שיום אחד כשהוא חזר הביתה מהגן הוא רצה לספר לאמא שלו על מה שלימדו. באותו יום לימדו על הרקפת, ואמא שלו  לא הבינה כי היא לא הכירה את המילה רקפת אז סבא שלי שר לה את השיר על הרקפת ( צירפתי אותו למטה) ואמא שלו כל כך התרגשה ואמרה “אני לא בטוחה שאני מבינה מה אתה אומר אבל, הבן שלי שר בעברית וזה הדבר הכי מרגש בשבילי”.

הרקפת

תַּחַת לַסֶּלַע צוֹמַחַת לְפֶלֶא
רַקֶּפֶת נֶחְמֶדֶת מְאוֹד,
וְשֶׁמֶש מַזְהֶרֶת נוֹשֶׁקֶת, עוֹטֶרֶת,
עוֹטֶרֶת לָהּ כֶּתֶר וָרֹד!

רַקֶּפֶת, רַקֶּפֶת, צִפּוֹר מְצַפְצֶפֶת,
הָצִיצִי אַךְ רֶגַע אֵלַי!
רַקֶּפֶת נֶהְדֶּרֶת בַּסֶּלַע נִסְתֶּרֶת,
נִסְתֶּרֶת מִנֶּפֶשׁ כָּל חַי!

יָצְאָה עִם הָרוּחַ בַּת שֶׁבַע לָשׂוּחַ,
הָיָה אָז הַבֹּקֶר בָּהִיר:
כָּל צֶמַח, כָּל פֶּרַח אוֹסֶפֶת בַּדֶּרֶךְ,
וּפִיהָ אַךְ זֶמֶר וָשִׁיר

מִסֶּלַע וָגֶבַע יוֹרֶדֶת בַּת שֶׁבַע,
רַקֶּפֶת חֵן עַל הֶחָזֶה..
צִפּוֹר מְצַפְצֶפֶת וְרוּחַ לוֹטֶפֶת
וְסוֹף כְּבָר לַזֶּמֶר הַזֶּה!

מאמי [סבתא רבתא שלי]

כשסבתא רבתא שלי עלתה לארץ ישראל היא הייתה בת38  , והיא עלתה בעצם לבד עם 4 ילדים קטנים. היא סיפרה שהיה לה קשה מאוד להסתגל בארץ בלי בעלה שנישאר לעבוד בצרפת. היא לא הכירה את האנשים והשכונה, והשפה. אבל לאט לאט דברים השתפרו, והיום היא מאוד שמחה שהגיעה לפה. כי אם היא הייתה נשארת בפריז אמא שלי לא הייתה יכולה לפגוש את אבא שלי ולהתחתן איתו ואז אני לא הייתי נולדת!

(ראיון עם סבא יעקב בן-שאול (אבא של אמא שלי 

1. באלו דברים החיים שלחם כילדים היו שונים מהחיים שלנו היום .

“כאשר הייתי בגילך (בן 9) מדינת ישראל הייתה בת 3 אני הייתי בכיתה ד בבית ספר בילו (כיום ישיבת בר אילן). בשונה מהתקופה בה אנו חיים כיום, לא היו טלפונים סלולריים ולא הייתה טלויזייה. ונהגנו לשחק בגוגואים , “חמור ארוך”, כדורסל וכדורגל. משחקי חוץ עם חברים.

2. למה אתה מתגעגע בילדות שלך?

אני מתגעגע בעיקר לתנועת נוער, לטיולים שארגנו במסגרתה. לחיי החברה ולמשחקים התמימים.

3. ספרו על אירוע חשוב אחד מתולדות המדינה שאתם זוכרים בהיותכם ילדים.

אני זוכר שבתקופת מלחמת השחרור (בהיותי בן חמש) ישבתי עם עוד שני חברים על גג של גן ילדים.

היה זה בעת ההרגעה, לאחר אזעקה.

כשלפתע ראינו מטוסים צוללים מעלינו. חשבנו שאלו מטוסים של מדינת ישראל , אך מטוסים אלו היו של האויב, והם זרקו פצצות על התחנה המרכזית בתל אביב החברים שלי החליקו על הצינור, אני לא ידעתי להחליק על הצינור, אז נתלתי, על הקצה של הגג קפצתי למטה, ושברתי את שני הרגלים.