– פרק 1 –

חברי לעבודה באנגליה היגר לפני די הרבה זמן לאמריקה, והיום קיבלתי משם גלויה. על הגלויה היה כתוב מדוע עזב, ואיך התנאים שם. הוא סיפר שמה שגרם לו לעזוב היו הצפיפות במקומות המגורים, המעמדות בחברה, הרעב הכבד והאבטלה, מסים רבים עקב מלחמות של המלכים, והבעיות הביטחוניות בארץ. אני מזדהה עם כל הגורמים האלו, ונשמע שהחיים באמריקה הם יותר טובים. אני מתלבט כבר זמן מה; אם אעבור, אאבד את עבודתי, ויכול להיות שלא אצליח להתפרנס באמריקה. בנוסף, כרטיס לשוט לשם עולה הון ואצטרף לעבוד כעשרה ירחים על מנת לממן אותו. האם כדאי לי לעבור?

– פרק 2 –

עברו תשעה חודשים. אשתי ילדה לידה קשה מאוד את בני ונפטרה. כל החודשים האלו אני עבדתי מאוד קשה והצלחתי להרוויח מספיק כסף לכרטיסים לספינה לאמריקה, לי לבתי ולבני שזה עתה נולד. הייתי חוזר הביתה בעשר בלילה אחרי ארבע עשרה שעות עבודה. אנחנו אורזים רק הדברים שהכי חשובים ואת השאר נשאיר מאחור.

עלינו על הספינה לפני כשבוע, היא צפופה מאוד. צפויים לנו עוד כארבעה שבועות של שיט בים. טוב, לפחות אין לי מחלת ים. חלק מהמהגרים שנמצאים על הספינה איתי הם חולים ואני חושש שאחד מאיתנו נדבק במחלה. הספינה הרעועה הזו לא תחזיק מעמד סופה אחת בלב האוקיינוס. אני ושאר המהגרים נמשיך לקוות שלא ניפגש באחת כזו.

– פרק 3 –

הגענו. הגענו! כולנו שרדנו את הדרך. אומנם כשהגענו לחוף, מזוודה אחת נפלה לים ולא יכולתי להציל אותה מטביעה. יש פה כל כך הרבה שטח! תפסנו חלקת אדמה קרובה לחוף המזרחי והקמנו גדרות, כדי שידעו שהשטח הזה תפוס.  האקלים פה כל כך שונה.. נצטרך בגדים חדשים. כיצד לפרנס את משפחתי? במה לעבוד? האם לעבד את האדמה שלנו, לגדל גידולים ואז למכור אותם, או לעבוד בשכר ובכלכלה? מה יכניס יותר? האם בכלל כדאי לי ללכת ללמוד? עוד דבר, אני יכול להתחיל ללמוד פה! אוכל ללמוד שפה, חשבון, מדע… אני מתגעגע מאוד להאנה… כל מה שנשאר לי ממנה הוא תמונה, שרשרת ודניאל, בני.

– פרק 4 –

הרבה דברים השתנו מאז שכתבתי פה בפעם האחרונה. מצבנו הכלכלי כרגע הוא טוב מאוד, אני בחרתי לעבוד בחקלאות, וללכת ללמוד בלילות. ההתחלה הייתה קשה, היתי צריך ללמוד את העונות, באיזו תקופה הכי כדאי לשתול את הגידולים, ייבוא של זרעים ומכשירים לעיבוד הקרקע מה שלקח הרבה זמן. לאט לאט הגידולים גדלו, וכמו כן העסק שלי. מאוחר יותר הממשל הבריטי הוציאה מדיניות חדשה שחלק מהחוקים שם חייבו אותנו לקנות ולייבא דברים אך ורק מאנגליה, גם אם היו אפשרויות אחרות שהם זולות בהרבה, ולאכלס חיילים לממן את מזונם, הציוד שלהם והבגדים שלהם מכספנו הפרטי. אנחנו הסכמנו, הרי יש לנו כסף לשלם על זה, אבל בתנאי אחד. התנאי היה שיהיה לנו נציג בפרלמנט הבריטי. האנגליים כמובן לא הסכימו, ואז קרתה המהפכה. איך זה קרה אתם שואלים? אוניה שייבאה כמות גדולה של תה (עבודה של בערך שנה), הגיעה לבוסטון. כמה מהאזרחים שם הגיעו לנמל מחופשים לאינדיאנים, עלו על האניות הבריטיות

והשליכו את מטען התה היקר שלהם לים. האירוע זכה לשם מסיבת התה של בוסטון. הבריטים פרצו במלחמה, אבל אני לא אפרט על זה. כשנה מאוחר יותר התקבלה הכרזת העצמאות של ארצות הברית, שאמרה ששלוש עשרה המושבות האמריקניות שנמצאו אז במלחמה מול בריטניה הגדולה, הן מעתה מדינות עצמאיות, וכבר אינן חלק מהאימפריה הבריטית. איזה אושר היה… כולם שמחו וחגגו!