דחיית סיפוקים

הכירו אותה 🙂 :

יהלי עדן המהממת ביתם של מאיה ומוטי אמר; היא בת 6 וה-3 מתוך 4 בנות.

בגיל שנתיים אובחנה עם אוטיזם ובמהלך השנים הייתה בגני תקשורת בעיר מודיעין. יהלי סיימה את שנת הלימודים ב”גן אלמוג”- גן תקשורת לילדים עם אוטיזם

.בתפקוד הנמוך בעיר מודיעין

יהלי ילדה מאוד חכמה, אומנם התפקוד שלה יחסית נמוך אך היא מאוד תקשורתית ומביעה את רצונותיה ובקשותיה באמצעות האייפד ובאמצעות הפה בעת הצורך.

היא מאוד אוהבת לשחק ביחד עם מישהו, אך כשהמשחק הוא בתורות מאוד קשה לה להמתין לתורה.

לרוב כשקשה ליהלי או שהיא לא מעוניית לעשות מה שמבקשים, היא מגיעה להתקף התפרצות הכולל צעקות, נשיכות והרבצה לסייעת הנמצא איתה.

יהלי מצליחה לווסת את עצמה ולהירגע אחרי כמה דקות של שהייה בפינה מיוחדת עבורה בגן. היא משתפת את הרגשות שלה באמצעות האייפד ומבקשת מאיתנו דברים שיכולים לעזור לה להירגע (אוזניות, מוזיקה, שמיכת כובד ועוד..).

יהלי מאוד מוזיקלית, אוהבת לרקוד ולהיות שותפה ופעילה במפגשים.

מאוד סקרנית ואוהבת לחקור ולבחון דברים.

https://drive.google.com/file/d/11lXwkZXoHR24rOpWW-yYf-qwfyVqwuFl/view?usp=sharing

:תצפית על יהלי

תהליך התצפית היה לי מאוד מעניין. היה לי מאוד נחמד לתצפת על יהלי, והבנתי שהתצפית חשובה בשביל שנוכל לשים אצבע ולעזור לה באחת מנקודות החולשה שלה- חוסר בסבלנות ודחיית סיפוקים. יש לי חיבור טוב איתה ומאוד שמחתי שעבדנו יחד בגן.

מצ”ב קישור לתצפית שערכתי על יהלי.

בחירת הנושא:

הנושא שבחרתי ללמד את יהלי הוא דחיית סיפוקים. בחרתי בנושא זה כי במהלך היום יש ליהלי קושי בדחיית סיפוקים. המטרה היא שברגע שיהלי תדע לדחות את סיפוקיה ולהמתין בתורה בזמן משחק עם חבר או סיעת בלמידה פרטנית, היא תכליל התנהגות זו לשאר סיטואציות בגן ובכלל בחיים. כך נעזור לה לדחות את סיפוקיה ולהבין כי לפעמים עלינו להמתין בשביל לעשות דברים

באתר משרד החינוך תוכנית הלימוד אצל ילדי היסודי היא חשיבות הכנת שיעורי הבית, תפקיד ההורים במעקב ופיקוח ודרכים לפתח למידה עצמית. הדבר בא לידי ביטוי מרכזי בתחום הכנת שיעורי הבית. מטרת שיעורי הבית, משמעותם ונחיצותם בתהליך ההוראה למידה.  בארץ מרבית המורים דוגלים במתן שיעורי בית, כאשר פעמים רבות לא מדובר בתרגול בלבד אלא במשימות המרחיבות את החומר הנלמד בכיתה ומוסיפות אלמנטים חווייתיים. משימות “יצירתיות” אלו (בניית דגם, כתיבת סיפור, איסוף מזכרות מטיול) נתפסות עבור הורים רבים כמתישות וצורכות אנרגיות רבות אך יש להן תפקיד מרכזי בהעברת מסר לילד כי למידה עשויה להיות גם מהנה וחווייתית.

שיעורי בית אינם מטרה בפני עצמה – הם  אמצעי כדי להפוך את הילדים ללומדים עצמאים – לפתח אצלם מיומנויות של לקיחת אחריות ושל פתרון בעיות. אלה הן המטרות העיקריות במתן שיעורי בית:

1. לתרגל את החומר הנלמד בכיתה, לשכלל את השליטה בו, להרחיב ולהעמיק את הידע.

2. לפתח מיומנויות של למידה עצמאית, קבלת החלטות, פתרון בעיות ומילוי משימות: מיומנויות שילוו את הילד/ה אחר כך בלימודים ובחיים.

3. להוות כלי בהתפתחות ובבגרות: השיעורים מהווים מסגרת למילוי חובות ולדחיית סיפוקים, תובעים מהילדים עצמאות, ומלמדים לקיחת אחריות ונשיאה בתוצאות כאשר אינם עומדים במטלות.

פיתוח בטחון עצמי- התהליך מעודד את הילד, ודרכו מוארים צדדיו החזקים. הורים צריכים להעביר לילד מסר שהם  סומכים עליו ושהוא מסוגל. מסר כזה משפיע על הילד לנסות ולהתמודד עם המטלות גם אם הן קשות.

4. חיזוק הקשרים עם המורה, הילדים בכיתה וגם עם ההורים: זוהי הזדמנות בעיקר לבסס תקשורת נכונה בין ההורה לילד – והזדמנות לבסס את מעמדו של הילד מבחינה חברתית ולימודית בכיתה.

   שיעורי הבית מהווים שיקוף על הנעשה בבית הספר, ומהווים אמצעי להתקרב לילדכם ולהשפיע. הורים שמתעניינים בחומר הנלמד ומרחיבים אותו בפני הילד (קוראים יחד, או מבקרים במוזיאון, למשל) יכולים לתרום להגברת ההתעניינות של הילד בנושא. הנושא יהיה קרוב יותר לליבו, והוא ישמח להשתתף, להוסיף ולהרחיב מידיעותיו במסגרת הכיתה.

המושג הנבחר:

המושג הנבחר מתוך הנושא דחיית סיפוקים הוא: “המתנה ב/לתור”. המטרה: יהלי תמתין לתורה בזמן משחק עם חבר או עם סייעת ולא תתעצבן בגלל ההמתנה לתור שלה. ברגע שיהלי תמתין לתור שלה ללא התפרצות של כעס, היא תקבל חיזוק חיובי מילולי: “כל הכבוד יהלי, חיכית מאוד יפה לתור שלך”. הגירוי המבחין של יהלי יהיה: “עכשיו תור יהלי”.

ידע ומיומנויות קדם הנדרשות לביצוע ההתנהגות:

*הכרת כללי המשחק שמשחקים בו. *יכולת המתנה של מספר שניות על מנת לאפשר לשחקן השני לשחק בתורו ללא הפרעתה של יהלי. *יכולת המתנה וידיעה שאם ילד מבצע פעולה מסויימת במשהו מסויים(לדוגמה במסלול), עליה להמתין עד שייסים ואז היא יכולה להתחיל בבציע המשימה.

פעילויות ללמידת המושג ויצירת שליטת גירוי:

2 פעילויות ללמידת המושג: בהצגה סימולטנית- אשים ליהלי כל מיני סמלים על השולחן ואבקש ממנה להביא לי את הסמל המראה שעכשיו יהלי צריכה לעצור. בשביל שהיא תדע זאת טוב, אדביק סמל זה ברחבי הגן ובכל פעם כשצריך אתזכר ליהלי שהיא צריכה לעצור בעזרת הסמל. בהצגה לסירוגין- אדביק סמל המורה ליהלי לעצוור ברחבי הגן ובפעמים הראשונות אחשוף אותה לסמל בעת הצורך. ברגע שיהלי תעשה הקשר בין הסמל החזותי למילולי, אביא איתי עוד סמלים אחרים ואשאל אותה  בכל פעם האם הסמל שהראתי הוא הסמל של “עצור”. היא צריכה לענות לי כן או לא.

מציאת שליטת גירוי- כל פעם לתזכר ליהלי שעכשיו לא תורה והיא צריכה להמתין. דבר נוסף, לתפוס את יהלי על מנת למנוע ממנה לבצע פעולה שלא בתור שלה, או למנוע ממנה לדחוף/ לעקוף ילדים בשביל לבצע את הפעולה כמה שיותר מהר יתרה מי זאת, ניתן לראות ליהלי תמונה עם סמל הממחישה שעכשיו לא תור יהלי, וכל פעם שנראה ליהלי את הסמל היא תדע להמתין.

מה יכול להפריע ליצירת שליטת גירוי- יהלי תתפרץ- תצעק, תכעס, תצבוט ותינשך. כיצד נתגבר? נמנע ממנה לפגוע בסביבה על ידי החזקת הידיים שלה וניקח אותה לפינת ההירגעות שלה, שם נביא לה את האייפד שלה ונחכה כמה דקות עד שתצליח להרגיע ולווסת את עצמה.

סוגי תמיכה בעת פעילות:

שני סוגים של תמיכה בהם אשתמש בכל פעילות: * הוראה מילולית- בכל פעם נזכיר ליהלי: “עכשיו לא תור יהלי”, “עכשיו תורי”,  “יהלי מחכה” ,”עכשיו תור יהלי”, כך אתמוך בגירוי על מנת שהפעולה תתבצע כנדרש.

 *סיוע פיזי- חסימת תגובה. בהתחלה אחזיק את ידיה של יהלי על מנת למנוע ממנה לבצע פעולה/תור שלא בתורה ובכך אתמוך בתגובה שלה.

מתי אשתמש בכל תמיכה?

. ב”סיוע פיזי” אשתמש בפעמים הראשונות בהם אשחק או חבר ישחק עם יהלי בשביל להבטיח שיהלי תשחק כנדרש ולפי הכללים. ב”הוראה מילולית” אשתמש בכל פעם שאשחק או שחבר ישחק עם יהלי על מנת לשמור על רצף הוגן ונכון של המשחק, ועל שמירת כללי המשחק.

כיצד אבצע הדהייה של התמיכה?

הדהייה של התמיכה: *”סיוע פיזי”- אחרי מספר פעמים בהם חסמתי את יהלי מביצוע פעולה בעזרת החזקת הידיים שלה על ידי הידיים שלי, אוריד לגמרי את חסימת התגובה.

*”הוראה מילולית”- הפחתה במילים “יהלי מחכה”, “עכשיו לא תור יהלי”, “עכשיו תורי”. לא הפחית לגמרי אלא פעם כן אזכיר ופעם לא על מנת לשמור על רצף והתנהגות מסויימת.

דוגמה להכללת גירוי וביצועה בחיי היום יום:

. המתנה בארוחות בגן. לפני שאוכלים קודם כל ממתינים עד שכולם ישובים, אומרים: “בואו בואו לשולחן..” ואז ניתן לאכול.  על מנת להבטיח הכללת גירוי לחיי היום יום, אלד את יהלי שרק אם אומרים “בתיאבון” ניתן לאכול. בכך נמשוך על סדר מסויים.

דוגמה להכללת תגובה וביצועה בחיי היום יום:

כשעושים מסלול בגן או תחנות ,ממתינים ומחכים עד שהחבר שלפנינו מסיים ורק אז תורה של יהלי. יהלי יודעת שברגע שאומרים לה “את מחכה עד ש.. יסיים ואז יכולה להמשיך” /”יהלי עוצרת ומחכה”/ “יהלי לא עוקפת ולא דוחפת את החבר”, היא צריכה להמתין למרות הקושי. על מנת להבטיח הכללת תגובה לחיי היום יום נזכיר ונגיד ליהלי בכל סיטואציה הקשורה להמתנה: “יהלי עוצרת” / ” יהלי מחכה”. כך שיגידו ליהלי במקומות אחרים “יהלי מחכה” היא כבר תדע מה לעשות.

כיצד אתכנן שימור להתנהגות שנלמדה?

. נמשיך להגיד ליהלי בכל פעם את “משפט המפתח”, על מנת לתזכר לה מה עליה לעשות ואיך עליה להתנהג. לפעמים נפחית באמירת המשפט/ פעם נגיד ופעם לא על מנת לעודד את יהלי לעצמאות ולגרום לה לבצע פעולות בעצמה ללא תיווך.

טבלה: