יש ילדים זיגזג                                    

שם התלמיד: נעם גידו

כיתה: ז’1

תאריך הגשה: 1.1.15

מורה: פנינה גרוס

מקצוע: ספרות

הגיבור הראשי – נונו

הגיבור הראשי בסיפור “יש ילדים זיגזג” הוא נונו.

נונו, אמנון פיירברג, נער בן 13, נולד בירושלים, נער ג’ינג’י עם צלקת עמוקה בכתף ימין. לנונו היתה תלויה על הצוואר שרשרת עם קליע אקדח ותחביבו העיקרי היה משטרה ובלשות. הוא ידע בעל פה את כל המספרים האישיים של כל הקצינים במרחב ירושלים והדרום והוא הכיר את כל סוגי הנשק והרכבים. היה לו אוסף של כל מודעות המבוקשים שפרסמו בחמש השנים האחרונות וכן אוסף של כל אלה שהלכו לאיבוד והמשטרה מבקשת את עזרת הציבור בחיפושים אחריהם.

השם “נונו” הוא קיצור של השם – אמנון. אמנון הוא שם של דג, יצור החי בים. אמו של נונו אהבה מאוד את הים, ובשל אהבתה זו נתנה לו את השם הזה.

נונו הוא בנם של יעקב, איש משטרה בכיר, בלש ואיש חוק ושל זוהרה, פושעת מדופלמת. אימו של נונו מתה כשהיה תינוק, והדמות הקרובה אליו ביותר היא גבי, מזכירתו וחברתו של אביו שגידלה אותו יחד עם אביו.

אביו של נונו אוהב אותו מאוד, אבל לא מראה זאת. להיפך, הוא מגלה כלפי נונו יחס נוקשה. אביו של נונו מעלים ממנו כל פרט הקשור לאימו, משום שהוא חושש שהוא יהיה פורע חוק כמוה.

הבעיה העיקרית המעסיקה את נונו בסיפרו היא החיפוש אחר זהותו.

אפיון פנימי של נונו:

נונו הוא “ילד זיגזג” – ילד שלפעמים מצליח לשמור על החוקים ולפעמים לא.

• נונו הוא ילד הרפתקן, שקשה לו לחיות במסגרת. הוא ילד שלא יכול לחיות חיים “מרובעים” כפי שדורשים ממנו המבוגרים. הוא מרבה להפריע בבית הספר, ועושה כל מיני מעשי קונדס. הוא “נלחם” בפרה של השכן וגורם לה נזק ולכן אביו נאלץ לתת תמורתה את מכוניתו היקרה.

עמוד 140 “בחמש לפנות ערב ניצבתי מול הפרה של מאוטנר. הייתי לבוש בשכמיה אדומה ממגבת… תחילה הקפתי מתונות סביב הפרה. היא כבר היתה עצבנית… היא געתה שוב, הרימה את זנבה באוויר והחלה לרוץ סחור סחור.”

• ילד משוחרר, אימפולסיבי, שחקן, נונו לובש את בגדי הילדות של אמו זוהרה, מבלי שהוא מודע לכך ומשחק בעזרתם את דמותה של תמי.

עמוד 131 “… בלי הרף החלפתי את עצמי בין תמי לנונו. קלי קלות: רק החלקתי בעדינות לכל אורך הצמה, עד הסוף…ותמי היתה עולה מתוכי”

• ילד בעל בטחון עצמי, מאמין בכישורים שלו, למרות ה”זיגזגיות” שבו, עושה מה שבא לו ומה שעושה לו טוב מבלי להתחשב במה שיחשבו עליו האחרים.

עמוד 131 “… ולא היה איכפת לי שהוא רואה ומרגיש את ההתחלפויות הקטנות שלי, וממש התגעגעתי להופיע שוב במונוקל, כי כשאני משתקף במונוקל אני יכול הכל, כאילו שמים אותי בתמיסת קסם, אני יכול להיות כל אדם וכל מה שאני רוצה, ואפילו בת, מה יש, כי אני מקצוען. מקצוען – אומן.”

• ילד רגיש, מביע חרטה וצער על מעשיו ואף “מעניש” את עצמו. לאחר שפצע את הפרה של משפחת מאוטנר, הוא מביע צער על מעשיו וגוזר על עצמו צמחונות למשך 10 שנים.

עמוד 145 “… ובתוכי התחיל דבר חדש. קודם כל – נעשיתי צמחוני גמור. עשיתי לעצמי חישובים שאם במשך עשר שנים לא אוכל נקניקיות וסטייקים, אחסוך פרה אחת ואכפר על מה שעוללתי לפסיה, על הפציעה שלה ועל איך שגרמתי לה להשתגע, ושבגללי גירשו אותה מהבית.”

• ילד בוגר, בעל מודעות עצמית, יודע לנתח את מעשיו, מבין שהוא מגיע למצב שאין לו שליטה במעשיו ומתחיל לחשוש מכך.

עמוד 145 “… התחיל אצלי גם פחד מעצמי. מפני שידעתי שקורים לי דברים שאין לי שליטה עליהם. שאוחז בי טרוף, ופתאום מגיח מתוכי מישהו אחר,

.לא אני, יצור זר לא מבין למה הוא בחר להיכנס דווקא לנשמה שלי”

תמונה על הגיבור הראשי:

אירוע

1. עמוד 291:

“לא יכולתי לזוז מרוב תדהמה. כי אם זה נכון, הרי שהוא עולל לי דבר ערמומי ואכזרי ושטני, הרי הוא השתמש בי נגד אבא שלי… ומצד שני גם ידעתי שאם הוא לא היה חוטף אותי, לא הייתי שומע לעולם את הסיפור עלי, ועל זוהרה, ולא הייתי מקבל את המתנה ממנה; ומצד שלישי הרגשתי שאפילו אם הוא התחיל את כל זה בתור נקמה נגד אבא, אז בסוף הוא עשה הכל בגללי, ולמעני, וכמו שותף, או חבר. ויותר מכל – כמו סבא”

2. במהלך הסיפור “יש ילדים זיגזג” יוצאים פליקס, לולה ונונו למסע בעקבות זוהרה, אמו של נונו.

במהלך המסע מבין נונו מה הקשר בין זוהרה לבין פליקס ולולה. הוא מגלה שהם בעצם הסבא והסבתא שלו.

במשך המסע מגלה נונו פרטים על הוריו: הוא מגלה שאמו היתה פושעת ושהוריו נפגשו כאשר אביו לכד את אמו והוא מבין מדוע הקשר ביניהם היה בלתי אפשרי.

במסע זה נונו מגלה, בעצם, את זהותו האמיתית, את המידע שהסתיר ממנו אביו על החצי השני שלו – אמו.

נונו הולך עם פליקס לבנק כדי להוציא מהכספת את המתנה שהשאירה לו אמו. גם יעקב, אביו של נונו נכנס לבנק. נונו מאיים על אביו באקדח – הוא נמצא בקונפליקט: הוא אינו יודע במי לבחור. זהו רגע שיא בסיפור:

מצד אחד נמצא פליקס, שהוא פושע והוא גם סבא שלו שגילה לו את הסוד של אמו זוהרה ואם הוא לא היה חוטף אותו, הוא לעולם לא היה שומע את סיפור חייו.

מצד שני נמצא אביו, שהוא איש חוק, אבל הסתיר ממנו את הצד של אמו זוהרה.

לבסוף הם מגיעים לפשרה: פליקס בורח ונונו ואביו יעקב נשארים קשורים אחד לשני.

3. קטע זה תורם לסיפור בכך שהוא משנה את צורת החשיבה גם של נונו וגם של יעקב, אביו. הם לומדים להסתכל אחרת על הדברים. נונו לומד מכאן שאנשים מבוגרים יכולים להשתנות כמו שאביו השתנה. ואביו לומד שצריך להיות פחות קשוח ושלא טוב שנונו, בנו, יהיה כמוהו.

נונו מגלה כי הוא “ילד זיגזג”, ילד מגוון ומיוחד וכי הניגודים שבנפשו ובמשפחתו משתלבים זה בזה. הוא מבין שלמרות שלמשפחתו יש חלק חשוב בעיצוב זהותו, עליו לבחור את האופי המתאים לו מתוך כל התכונות המאפיינות אותו ובכך למעשה, מסתיים מסע הגילוי העצמי של נונו.

תמונה על האירוע:

המספר

בספר “יש ילדים זיגזג” המספר הוא מספר אנושי, מספר אדם.

המספר הוא גיבור הסיפור, נונו, והוא מספר את הסיפור בגוף ראשון.

נונו המספר הוא בן 40, הוא משקיף על ילדותו, ומספר את סיפור ילדותו מנקודת מבט של מבוגר, 27 שנים לאחר התרחשותו. עמוד 33, “כשהסיפור הזה התרחש, לפני 27 שנים בדיוק, הייתי בן שלוש-עשרה פחות כמה ימים”.

המספר בסיפור הוא סוג מיוחד ומורכב של מספר. בו זמנית, מעורבבים ומשולבים בסיפור מספר ילד- שהוא גיבור הסיפור, ומספר בוגר, שמתאר בעיני מבוגר מה קרה בהיותו ילד.

לדוגמא: לאחר משחק השוטר והאסיר ברכבת, אומר נונו בעמוד 22: “האסיר הגברתן הוליך אותו לפניו אל מחוץ לתא, וסגר אחריהם את הדלת. זהו. נגמר. לא יכולתי לזוז … הביט בי, … כמבקש ממני לשמור בסוד את מה שראיתי כאן… וזהו. זה היה רגע קשה. גם כעת, ממרחק של שלושים שנה כמעט, כשאני נזכר בו, לא קל לי, ואני מרגיש צורך לפזר את המועקה שלי ולומר שהחל מהפרק הבא אני מתכוון להכניס חידוש קטן בסיפור: לתת לכל פרק שם קטן. שם שיהיה בו רמז לדברים שיסופרו.”

החלק הראשון של המשפט- נאמר ע”י נונו הנער בן ה-13.

החלק השני- נאמר ע”י נונו הבוגר, בן ה-40.

המספר בסיפור הוא מצד אחד מספר גיבור- משום שהוא מספר את הסיפור בגוף ראשון, הוא סובייקטיבי, ומעורב רגשית במתרחש.

לדוגמא, עמוד 34, “עברתי מולו במהירות הבזק. הייתי כל כך מבוהל, שלא העזתי להסתכל פנימה…”.

עמוד 190, “זאת היתה המקלחת הראשונה בחיי שעשיתי בתל אביב… זרם חזק, מלא, ומקציף את הראש… היסרתי מעלי את קליפות חול הים שדבקו בי, ועמדתי עוד חצי שעה מתחת למפל, עד שהמים הרגיעו את כולי…”

מצד שני, המספר הוא מספר כל יודע, שמסתכל על הדברים מנקודת מבט של בוגר, ממרחק של זמן, 27 שנים לאחר שהתרחשו. מנקודת תצפיתו כבוגר, הוא כבר הבין יותר את המניעים של כל דמות, את מחשבות הדמויות, והיתה לו מודעות לעצמו ולמה שנעשה- בדיעבד.

לדוגמא, עמוד 110, “בתקופה ההיא הייתי עדיין בחבורה קטנה של ילדים, שיחד עשינו דברים, והיתה לנו סיסמה, ומחבוא, ומיבצעים, ובית על עץ …, אולי אני צריך להדגיש שבימים הקדומים ההם היו הילדים משחקים זה עם זה ממש, לא רק דרך מודם”.

דוגמא נוספת, עמוד 273 “אני כותב כעת משהו שאינני בטוח בו לגמרי. אני יכול רק לנחש, על פי מה שסיפרה לי לולה, ולקוות שככה באמת היה: היה לה טוב, לזוהרה, להיות עם אבא על ההר…”

תמונה על המספר: