תעתועי הקורונה

קורונה, שם שעד לפני שמונה חודשים לא קישרנו אותו למשהו משמעותי, אולי שתייה למבוגרים.

היום השם הזה מוכר לכל העולם ומשפיע על כל אחד בעולם כולו.

זה התחיל בסין, פגע בהמון תושבים שם וגרם לאנשים לפחד מכל מי שיש לו עיניים מלוכסנות.

אחרי כמה שבועות התחילו להפגין אותנו שזה עלול להתפשט ולצאת מסין לאיזורים אחרים.

פחדנו מזה קצת,

אבל קצת …

הורדנו בכמות טיולים למקומות ציבוריים, התחלנו לפחד לגעת במשטחים, חששנו התחבר עם חברים, ואחד התחפשנו לזה בפורים, אבל הכל היה נראה כאילו זה רחוק עדיין.

אבל מפורים הכול הפך לממשי

המון זמן נשארנו בבית,

שבוע, שבועיים, שלושה ואולי ארבעה.

לא היה ברור מספיק כמה נצטרך להיות עוד בסגר כדי להשלים את ההוורוס המעצבן הזה

מאיתנו.

זה כבר התחיל להימאס!

חודש וחצי נשארנו בבית ….

חיכינו,

חיכינו

ועדיין ממשיכים לחכות.

הקורונה הזו החליטה להתעלק ולהישאר איתנו עוד הרבה זמן. בלי להודיע ​​מתי היא מתכוונת לעזוב.

סגרו אותנו בחגים, סגרו אותנו בשבתות והכול כדי לנסות לבלבל את הקורונה.

בינתיים נתנו רק לחיוניים לצאת מהבית, הם הפכו לגיבורים והתחלנו לשיר להם שירים.

יצאנו למרפסות שרנו להם שירים ואילו תלינו בעבורם שלטים.

אחרי החיונים נתנו גם לשליחים לצאת, הם הביאו לנו קצת אוכל, קצת מוצרים ועוד קצת מכל דבר לא יכול לנו להכין.

אחר כך נתנו לעבוד גם למי שנכנס לאחוז המנצח, עכשיו הממשלה דורשת לכמה עשרות אחוזים מהעובדים בכל בית עסק לצאת להתפרנס.

אחרי זה נתנו גם להורים שנשארו לצאת לפרנס, אבל לא ממש הצליחו כי לא היה מי שישמור עלינו.

זה כבר לא הייתה חלופה, אי אפשר היה להשאיר אותנו לבד. אנחנו צריכים השגחה וצריכים שגרת למידה.

יצרו לנו דרך למידה חדשה, בקבוצות קטנות, וות ומסכה.

בכל מקום הכריחו אותנו לשמור על נהלים חדשים לחבוש מסכה, לשמור על מרחק ולשמור על הגיינה.

לא כולם היו ממושמעים, אז התחילו לחלק דוחות. בכסף של הקנסות שלמו לאזרחים מענקים.

אנשים משועממים שאסרו עליהם להתקבל במסיבות התחילו להיפגש בקבוצות ענקיות, עם שלטים מוזרים ועם התנהגויות מוזרות עוד יותר, כאילו הם עושים משהו שהממשלה כן מה שהם עושים.

בינתיים הם הדביקו את כולנו שוב ובגללם עוד פעם יסגרו אותנו בבתים.

ועכשיו שוב חג ושוב יסגרו אותנו בבתים. אחר שלא הקשיבו גם לא יכולו לטייל בערבים

בינתיים סוגרים את בתי הספר עוד לפני שהספיקו לפתוח אותם,

בגני הילדים הכניסו לבידוד גם את ההורים, בבריכה את המתרחצים ובבנק את המשקיעים.

בינתיים ממשיכים לטייל בייננו הרבה שמזלזלים ובגללם לא נצליח להקטע את הטפילה החוצפנית.

אוי קורונה, קורונה את לא חושבת שבילית פה מספיק?

תניחי לנו ותני לנו קצת אוויר.