ביום קייצי אחד הייתה ילדה ושמה הילה.

הילה הייתה בת אחת עשרה ובשנה הבאה עמדה לחגוג בת מצווה.

הילה היתה ילדה סקרנית ואהבה תמיד לחקור דברים.

בוקר אחד הלכה הילה לבית הספר.

לפתע, בא מישהו מאחוריה וחטף אותה.

הילה בכתה ורצתה לברוח לאימה.

פתאום, חברות מכיתתה הבחינו בכך שהילה לא הגיעה לבית הספר, והחלו לחפש אותה.

לאחר שלא מצאו אותה, דאגו מאוד והחליטו להתקשר למשטרה.

באותו זמן האיש שחטף את הילה לקח אותה ליער וקשר אותה…

הילה לא הבינה מה הוא רוצה ממנה ומדוע בחר לחטוף דווקא אותה.

היא חשבה לעצמה: “אולי הוא רוצה ממני כסף? אולי מקום לגור בו?”….

הילה פשוט לא הבינה מה הוא רצה ממנה ואמרה: “מה אתה רוצה ממני? למה לקחת אותי ליער הזה?!  אני רוצה הביתה!!”

ענה האיש: “איני יכול לשחרר אותך, אני צריך שתעזרי לי!”.

לאחר מכן, הסתובב האיש והלך הצידה.

כאשר לא ראה אותה, ניצלה הילה את ההזדמנות ומצאה דרך להימלט..

היא התירה את הקשר של החבל והחלה לרוץ לביתה הכי מהר שיכלה….

במהלך הריצה הבחינו בה ניידות המשטרה שהיו כבר בדרכן לאזור.

הילה ניגשה לשוטרים שירדו מן הניידת, וביקשה מהם לקחת אותה לאימה.

בזמן שהשוטרים נסעו עם הילה לכיוון ביתה, חשבה הילה שאולי היא יכולה להציל את המצב…

היא פנתה אל השוטרים ואמרה להם: “אני חושבת שאני יודעת איפה האדם שחטף אותי נמצא”..

הילה כיוונה את השוטרים לאותם מקומות שאליהם החוטף לקח אותה..

המידע שמסרה הילה לשוטרים עזר להם מאוד, ולאחר כיומיים של חיפושים הם מצאו את האדם שחטף אותה ואסרו אותו.

הילה שמעה על כך ואמרה לעצמה שאולי לאיש הייתה סיבה לכך שחטף אותה.

היא חשבה כך משום שנזכרה שהאיש היה עצוב ושהוא התכוון לבקש ממנה עזרה…

הילה ריחמה על האיש וחשבה על כך שאולי אין לו בית ומשפחה והוא רק רצה שתהיה לו חברה.

לכן, הלכה הילה לבקר את האיש בתא המעצר.

כשפגשה הילה את האיש, היא הבינה שצדקה.

האסיר סיפר לה שאין לו משפחה וחברים, ושיתף אותה בכך שהוא הרגיש מאוד בודד.

הילה החליטה שתנסה לעזור לאיש כדי שלא יהיה בודד יותר.

לכן, הבטיחה לשמור עימו על קשר ולשלוח לו מכתבים.

בנוסף, אמרה הילה כי תנסה לדאוג לכך שהשוטרים יבינו שעשה טעות והוא מצטער עליה.

הילה שאלה את השוטרים, והשוטרים הסכימו לכך שהאיש ישתחרר לחופשי.

לבסוף שוחרר האיש, והוא והילה שמרו על קשר טוב, ואף היו נפגשים מדי פעם בביתה הגדול והיפה של הילה.

הסוף.