בהרים הרחוקים אי שם בשדות, היו לו כפר קטן שחי בו איכר עני עם בנו העצלן.

הבן של האיכר היה עצלן מאוד שלא אהב לעבוד, הוא רק אהב לאכול ולשתות ולישון ולא לעבוד.

באחד הימים העצלן שמע על ארץ המופלאות, ארץ שיש בה כל דבר בלי לעבוד.

יש בה אוכל, שתיה, מיטות …, הכל חינם ובלי לטרוח. החליט העצלן לעזוב את הכפר וללכת לארץ המופלאות.

ויצא לדרכו מחפש על ארץ המופלאות, באמצע הדרך עבר העצלן על כפר, הוא ישב לנוח בשוק ומצא בן אדם כמוהו שלא רוצה לעבוד, הוא סיפר לו על ארץ המופלאות, העצלן השני התרגש ואמר לו שהוא רוצה ללכת אתו לארץ המופלאות, כך העצלן מצא לו ידיד לדרך.

העצלנים המשיכו את דרכם ועברו על כמה כפרים, ובכל כפר מצאו להם עוד עצלן כמוהם שהחליט ללכת איתם ובסוף הם היו קבוצה של עצלנים.

לבסוף אחרי ההרים הגבוהים ולאחר ימים קשים של נדידה הם הגיעו ליעד שלהם, הם מצאו ארץ גדולה מאוד, שצמחו בה עצים ושדות ריקים.

היה בה נהר גדול עם מים זכים ובאמצע הייתה בקתה קטנה, העצלנים הלכו ודפקו על הדלת של הבקתה, יצא להם איש זקן מתוך הבקתה, הם ספרו לו שהם מחפשים ארץ המופלאות, הזקן אמר להם שהוא מכיר אותה והוא השומר עליה. העצלנים שמחו וצעקו איפו היא? 

הזקן אמר להם שאני אקח אתכם לארץ המופלאות אבל קודם כל, אני רוצה לבקש ממכם כמה דברים.

מיד העצלנים הסכימו, הזקן ביקש משניים מהם לחרוש את השדה ולזרוע אותה, ולשניים אחרים לחתוך עצים מהיער ולבנות עוד בתקה בגלל לגור בה וביקש מהאחרים ללכת איתו כדי להביא אוכל מהיער כי הוא רעב.

כך חילק הזקן לכל עצלן תפקיד, ולאחר שגמרו העצלנים הם התאספו ליד הזקן, ואמרו הנה עשינו לך כל מה שבקשת, תיקח אותנו לארץ המופלאות!!!

צחק הזקן ואמר להם תסתכלו סביבכם, העצלנים הסתכלו סביבם וראו בקתה, שדות חרושים וזרועים, צייד שהביאו מהיער, אש שהבעירו כדי להכין בה אוכל, כל דבר היה נמצא.

כך הבינו העצלנים שלא קיימת ארץ המופלאות והם שגרמו לה להיות ארץ המופלאות בעשיה ובחריצות שלהם, ולמדו לקח שמי לא עובד לא אוכל…