דבר העורך

תוכן העינינים

ב”ה

ספר לזכרו של סמ”ר משה שוקרון ז”ל 06.06.16

תוכן העניינים (הצעה)

פרק א  – קורות חייו הקצרים של סמ”ר משה שוקרון ז”ל 1961 – 1982 –

                   (מקורות – המשפחה, דף משרד הביטחון, הודיות, שיבוץ תמונ

                   (החברים לנשק)

פרק ב – סיפור תקופת ילדותו: במשפחה, בית הספר היסודי, תחכמוני, בשכונה – (עמודים)

                  ( מקורות : המשפחה, תעודות, תמונות, בית הספר, מורים, מתנ”ס)

                   (מסמכים, חברי ילדות, חוגים, תחביבים)

פרק ג – סיפור התבגרותו בבית הספר התיכון – כפר הנוער הדתי פנימיית הודיות – (עמודים)

                   ( מקורות : סגל פנימיית הודיות – מדריך, מורים, מנהל, היועצת)

                  (צילומים, נופים, תמונות הכפר, מפת הכפר והאזור)

                  (נקודות חשובות בפנימייה, מבנים בהן התגורר, אנדרטה לזכרו)

                  (חבריו של שוקי לספסל הלימודים ולמסלול הצבאי: זבולון, שלומי וגבי)

פרק ד   – תקופת שירותו הצבאי – התנדבות למסלול פיקודי על”ה לצנחנים – (עמודים)

            1. גיבוש קדם צבאי למחלקה – בכפר הנוער נעורים.

            2. גיוס לצה”ל בבקו”ם ומעבר לטירונות – למחנה 80.

            3.עלייה לגדוד לבית סחור, לאימון גדודי מתקדם – לגדוד 50.

                 מסע כומתה 80 מרחק אלונקות לאורך נחל קידרון ועד לכותל המערבי.

                  מסע ירידה מערי ירושלים לקורס צניחה – לבסיס חיל האוויר תל נוף.

            4 .עלייה לקורס מ”כים – בית ספר למ”כים בכרמיאל- גדוד 450

            5 .פיזור המחלקה בן הקומה חטיבת הצנחנים – חטיבה 35

            6 .מעבר מבדקי קצונה וגיבוש קורס קצינים בבסיס בה”ד 1 .ופרישה.

            7 .שיבוץ בבית הספר למ”כים – גדוד 450.

                ( מקורות : התיק האישי, מפקדים, חברים למחלקה, עדויות)

                (תמונות, סמלים, בוס, תצ”אות. קומה)

פרק ה   – הכנות למלחמה והשתתפות במלחמת שלום הגליל. – (עמודים)

                   (  מקורות : עדויות, חבריו הלוחמים, ארכיון צה”ל)

                    (תוכניות הלחימה, בוס)

פרק ו   – סיפור הקרב במחנה הפליטים בורג ‘שמלי בו נפל משה שוקרון ז”ל – (עמודים)

                   (מקורות: עדויות, חבריו הלוחמים, ארכיון צה”ל)

                   (מפת הקרב, תצ”א, תמונות)

פרק ז   – חיפוש ומציאת גופות הלוחמים הנעדרים מהקרב בבורג ‘שמלי – (עמודים)

                    (מקורות: עדויות, שטח משתתפות תמונות, עיתונים)

פ רק ח – הבאת הלוחם סמ”ר משה שוקרון ז”ל לאחר כבוד לקבורה והנצחתו. – (עמודים)

                   ( מקורות : אתרי הנצחה – הודיות, אנדרטת הצנחנים)

                  (עריית טבריה, משרד הביטחון)

יהי זכרו ברוך

דף משרד הביטחון סרוק

איפה עוד (בלחן: איפה שונה / שלמה ארצי)

יעלה אשכנזי

לזכר משה שוקרון ז”ל

אֵיפֹה יֶשְׁנָם עוֹד אֲנָשִׁים

כְּמוֹ הָאִישׁ הַהוּא

אֲשֶׁר הָיָה אוֹת לְמוֹפֵת

וּמִסִּירוֹת.

אֵיפֹה יֶשְׁנָם עוֹד אֲנָשִׁים

כְּמוֹ הָאִישׁ הַהוּא

אֲשֶׁר הָיָה וְחוֹתָמוֹ הִשְׁאִיר.

עַל רֶכֵס פוֹרִיָּה נוֹלַד בְּנָוֶה עוֹבֵד

יֶלֶד רַךְ, שׁוֹבָב וְקָסוּם.

בַּקַּיִץ הַחַם הִלֵּךְ יָחֵף בֵּין עֲצֵי הַדּוֹמִים.

וּשְׂדוֹת הַחִטָּה הָיוּ לוֹ בַּיִת שֵׁנִי

עִם חֲבֵרָיו.

קָרָאת לוֹ- מֹשֶׁה.

וּכְשֶׁהָיָה לְאִישׁ- מִגְּדּוֹלֵי הָאָדָם- הָפַךְ לִהְיוֹת

לָבַשׁ מַדִּים

טֶרֶם הִסְפִּיק

לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת.

בְּרִגְעֵי יַלְדוּת בִּלְתִּי נִשְׁכַּחַתְּ

נַשָּׂא תִּיק ביה”ס עַל כְּתֵפָיִם צְעִירוֹת

בִּקֵּר סָבוֹ וְסָבַתוֹ

לִטֵּף תַּרְנְגוֹלִים ויונות

וּלְעוֹלָם לֹא יַנִּיחַ

כְּלִי מְלַאכְתּוֹ

וּלְעוֹלָם יִזָּכֵר בִּצְנִיעוּתוֹ.

אֵיפֹה יֶשְׁנָם עוֹד אֲנָשִׁים ….

עַל רֶכֵס פוֹרִיָּה נוֹלַד בְּנָוֶה עוֹבֵד

אִישׁ חַיּיכָן, טוֹב לֵב וְעֲנַיו

וּבְנוֹפְלוֹ בְּבֹקֶר

לְלֹא חֲבֵרָיו לְצִדּוֹ

יִקְנוּ לוֹ אֲחֻזַּת עוֹלָם

לְיַד אֲגַם המיִם הַשְּׁקֵטִים.

אֵיפֹה יֶשְׁנָם עוֹד אֲנָשִׁים

כְּמוֹ הָאִישׁ הַהוּא

אֲשֶׁר הָיָה אוֹת לַמּוֹפֵת וּמְסִּירוּת

וּכְמוֹ לָקַח אִתּוֹ הַכֹּל.

בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ.

משפחה

יוכי

משה תמיד אומרים שאלוהים לוקח את הטובים היום אני בטוחה שזה נכון. היית ילד שקט אוהב לעזור וחבר של כולם לא בקשת אף פעם עזרה, היית ילד עצמאי וחביב תלמיד טוב שרצה ללכת ללמוד בטכניון.

            תשאר בליבי לעד

                                    יוכי אחותך הבכורה

סבא וסבתא היקרים שלנו.

אני בוחר לפתוח את הדברים בכם.

אתם, שלקחתם את האחריות על המשפחה אחרי מותה של אמא למרות כל ההתחברות. היום – אנחנו יושבים פה כולנו – בזכותכם.

מקווה שאתה מסתכלים עלינו מלמעלה ומתמלאים בגאווה !!! הקושי השתלם, אנחנו פרי עמלכם.

תודה על הכל.

משה אחי הצעיר.

התבקשתי לכתוב. עלי, עלי, עלינו. התבקשתי לשבת ולחשוב – על מה שהיה, על כל מה שיכול היה להיות. על כל מה שהלוואי והיום אפשר לדעת עליו קודם.

התבקשתי לרשום, אז אני כותב.

על היום הזה שדפקת לי בדלת בקיבוץ ב 20:00 בערב כשישנתי והזמנת אותי להצטרף אליך לטיול.

איך אמרתי לא?

איך?

תמיד אזכור צעיר. לנצח.

זוכר אותך בביישנות ובשקט האופייני שלך, זוכר את ההיכולת הבלתי נתפסת שלך להפיק ללא תנאי וללא גבול, זוכר אותך חרוץ ולהפעיל, כזה שתמיד אפשר לסמוך עליו. ואת כל זה, מלווה הצניעות הכובשת שלך עם החיוך הענק והאמתי שלך.

מתגעגע.

כל יום יותר. !!!!!!!!

                                              שלך אחיך אלי

לוחם שלי – מילים מהלב של זיכרון כואב / עופרה אחותך

לוחם שלי! חזק ואמיץ! אח לתפארת עם לב ענק ונתינה! – ככה אני רוצה לזכור אותך, כן ככה.

34 שנים בהן אני זוכרת רגעים יפים של חיוך, רואה את ידך המושטת קדימה לסייע, מרגישה את ענייך הבורקות שמחה להיות אתנו קשוב ומסייע, זוכרת איך תמיד ידעת לתת את התמיכה והעצה הנכונה מתוך בגרות והקשבה. כן, 34 שנים בהן אני מנסה בכל כוחי לטשטש ולהכיל את הכאב שמציף ברגעי החולשה של זיכרון עצוב או רגע שימחה בהם הכאב עצום כי אתה לא נוכח.

מוצאת את עצמי לילות הארוכים בהם הלב מתמסר לחולשת הכאב מוצפת כל פעם מחדש בימים הנוראים שידענו שאתה עטור בגאווה במדי הצנחן שלך הולך מתוך אמונה, ציונות, חדור מוטיבציה להגן על עמך ומדינתך מבלי להסס ומבלי להטיל ספק בצבא אליו אתה שייך. נרות השבת ושערי השמיים היו עדים לתפילות הזהעקת של ליבנו בהן תלינו את תקוותנו שתלך לשלוח ותחזור בשלום בריא ושלם. הרי לא יכול, שאדם כל כך טוב וקסום כמוך – לא יחזור אלינו … לא, זה לא יכול !!

המציאות המרה דפקה לנו בדלת – היום בו התבשרנו שאתה חייל נעדר – קרעה וחיברה ללא שליטה את חוטי התקווה. יושבים מבולבלים חודש ימים בין יגון לאמונה שתחזור כל רגע עם החיוך הקסום שלך והעניים הבורקות. חודש ימים שבהם תלינו תקוות הסתתר בקול שבר ובכי כאשר נודע לנו על מותך. אחי! לא ככה אני רוצה לזכור אותך! אני בוחרת לזכור אותך חזק שלי, אהוב ויקר עם החיוך שאומר הכל. ככה אני בוחרת לנצור אותך בליבי ומאמינה שנשמתך בגן העדן שומרת עלינו. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.

אחי הצעיר משה

לאחר השנים הרב) אחרי הכל חלפו 34 שנים)

רצינו להיזכר באותם רגע רגע ילדות בלתי נשכחת

בימים הרחבים ההם שם הם גדלנו בנווה עובד שבו רצת יחף בין עצי הדומים, ושדות החיטה היו לך בית שני שם נהגת לשחק עם החברים ואתנו אחייך.

בכיתות א ו-ב למדת בנווה עובד וננהנית ללכת ברגל עם התיק הגדול על כתפייך הצעירות.

בילדותך נהגת לפקוד את ביתו של סבא סבתא ושם נהגת ללטף את התרנגולים והיונים.

אתה ואלי אחיך הגדול ממך השנה וחצי תמיד נהגתם לפרובב ביחד, לשחק ביחד ואפשר להתלבש אותו דבר.

מידי שישי הצטלמנו לתמונה משפחתית לאחר שכולנו היינו חגיגיים ומוכנים לקבל את פני השבת.

במלחמת ששת הימים כשהיית בן שש, התכנסנו כל המשפחה והשכנים לממד הגדול בבית הספר שבו למדת.

עם המעבר לטבריה עלית לכיתה ג בבית הספר תחכמוני בטבריה ושם סיימת את היסודי, עד כיתה ח.

זכור לנו רגע מכונן כעם במלחמת יום הכיפורים בהיותך בין 12.

אתה וציון השכן עליתם על הגג וראיתם את פטריות העשן המיתמרות מהרי הגולן. ציון דהאן ז”ל גויס בערב המלחמה ולצרנו לא שב.

בתקופה זו חגגת בר מצווה מיוחדת בכותל המערבי יחד עם בני המשפחה המורחבת.

אנו זוכרים את ההתלהבות ואת הנחת התפילין וכניסתך לעולם המבוגרים. בהסעה נהנית מאותם רגעי צחוק משפחתיים ושירה סוחפת לרגל בר המצווה.

את לימודי התיכון סיימת בבית ספר הודיות ליד קיבוץ לביא במגמת סירטוט בניין. היית כלל כך דייקן ומוכשר –שלעיתים עלית על העצבים לחברייך ללימודים.

שאפת להגיע ללימודי הנדסה בטכניון שלצערנו לא זכית להגשימן.

סיימת יב ‘כיתות וכאחייך הבוגרים התגייסת לנחל של הצנחנים.

נהנית מהשירות הצבאי ושימשת כמפקד כיתה.

שלושה חודשים לפני השחרור פרצה מלחמת לבנון הראשונה שמשם לא חזרת.

משה אנו מבכים את לכתך ומרגישים בחסרונך יום יום שעה שעה.

ובחלוף השנים מבינים שאין נחמה.

זה לא פייר שלא הקמת משפחה.

זה לא פייר שהשארת כאב עמוק וקשה כל כך לסבתא וסבא.

זה לא פייר שהחיים שלך היו קצרים כל כך.

איציק

על אחי משה

גדלנו במשפחה מרובת ילדים 8 אחים.

אני איציק השלישי בהיררכיה.

חלק מהבגרות שלי למדתי בפנימייה, כך שלמעט החופשות והחגים לא נפגשתי עם משה.

אני זוכר שלפני מלחמת לבנון הראשונה גרנו בחבצלת השרון ליד נתניה ומשה הגיע אלינו לביקורים עם חבר וישן אצלינו כשבוע לפני המלחמה.

אני כמעט לא זוכר דבר למט הביישנות שלו וכיבוד אם ונתינה אינסופית לזולת.

ת.נ.צ.ב.ה

דברי רותי ספיר – בת דודה

יקר שלי בן דודתי היקר.

כשהשתחררתי מהצבא אמרת לי שזה לא פייר שהתגייסנו יחד ואת משתחררת לפני.

זה באמת לא צודק, זה לא פייר.

זה לא פייר שלא הספקת לאהוב.

זה לא פייר ששנים אני מתגעגעת אליך כל כך.

                                              רותי

מיום מותך, ואתה קבור מתחת

לאבן הקרה.

 נשמתך מבקרת, מעת לעת, ואנו בני משפחתך מרגישים אותך.

המשפחה התרחבה, השבט גדל, נולדו נכדים, ונינים,

שלא זכית להכיר.

זוכרים אותך, כדמות מופת,

סמל ראשון

משה שוקרון ז”ל

שירת בצנחנים בגדוד 450

כשפרצה מלחמת שלום הגליל, היה משה עם הכוח שפרץ ראשון לעיר צור.

ביום בו החלה המלחמה 6/6/1982 הוא היה בנגמש של המג”ד שנחליט לעזרצר נפגעים במבואת צור.

הנגמש נפגע מטיל שנורה מתוך אחת הסמטאות, והצוות נפגע.

אנשי הצוות נחטפו על ידי המחבלים.

כחודש ימים נחשב משה לנעדר, עד שגופתו נמצאאה בפרדס ו / של 2 ק”מ מצפון לצור.

ביום ט”ז בתמוז תשמ”ב 7.7.1982, הובא משה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בטבריה.

אחי היקר משה!

רציתי לשתף פעולה

היית מאמין ש -34 שנים חלפו

ברוך כישרונות,

נזכור אותך.

תומך, אוהב, פניך תמיד מאירות

וצחוקך תמיד מתגלגל.

היום אנו רואים את הדמיון

בשרשרת המשפחתית.

 במותך ציוות לנו את החיים,

ואנו חיים.

הזיכרון לא חולף,

ובמרחק השנים הגעגוע גובר.

גם אם נעלמת, ולא נראה אותך יותר, אתה שוכן בחדרי הלב

ואינך יוצא אף פעם. “יהי זכרך לנצח”.

אחותך שרה

דברים שכתבה שרה ארליך בהזכרת 30 למותו

סמל ראשון

משה שוקרון ז”ל

שירת בצנחנים בגדוד 450

כשפרצה מלחמת שלום הגליל, היה משה עם הכוח שפרץ ראשון לעיר צור.

ביום בו החלה המלחמה 6/6/1982 הוא היה בנגמ”ש של המג”ד שנחליט לעזרצר נפגעים במבואת צור.

הנגמ”ש נפגע מטיל שנורה מתוך אחת הסמטאות, והצוות נפגע.

אנשי הצוות נחטפו על ידי המחבלים.

כחודש ימים נחשב משה לנעדר, עד שגופתו נמצאאה בפרדס ו / של 2 ק”מ מצפון לצור.

ביום ט”ז בתמוז תשמ”ב 7.7.1982, הובא משה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בטבריה.

השאיר אחריו אב, חמישה אחים ושלש אחיות.

“יהי זכרו לנצח”

קטע שנכתב עיי שרה אחותו בשלושים שנה למותו.

אחי היקר משה

הפנים, החיבוק, החיוך שלא יחזור. כאב הפרידה שאין לו סוף.

שלושים שנה בלעדיך אחי היקר, והזמן לא עמד מלכת. החיים זורמים להם ואיתם גם השנים.
המועקה שבלב מכבידה יותר ויותר, כל שנה מניחה עוד משקולת על בית החזה. אין לאדם מקור שמחה יותר ממשפחתו, אין דבר הממלא חיות יותר מהם.
אתה אחי, יותר מכל היית לנו מקור שמחה וגאווה.
לכולנו- תמיד היית אומר שצריך להרוויח מחיים, צריך לבלות, לטייל לשחות בכנרת, ללמוד. רצית ללמוד הנדסה בטכניון, ותמיד אמרת אני אתכנן לכם את הבתים שלכם. מילים אלה שחיממו את הלב ומלאו אותנו שמחה, ומקור שמחתנו זה נסתם ונעלם לבלתי שוב. מאז ראינוך אחי מאז שמענו את הקול צחוקך, רק הולך ונפר החלל הזה ודבר לא ימלא.
הזמן החולף מביא אירועים שאתה לא עד להם. חסרונך הולך ומורגש יותר ויותר. כל הזמן אנחנו מוצאים עצמנו אומרים “אילו רק”.“אילו רק” כן אחי. בלית חלופה אנו ממשיכים את החיים.
ושוב חולף עוד חג עוד מפגש משפחתי עוד חתונות של האחיינים שלך, ברי מצוות וכו ‘.. ועכשיו גם נולדו לנו תינוקות של האחיינים בלעדיך.

ומהיכן אנו שואבים את הכוח? מחיוכך המתוק והמקסים שנשאר מעבר למסגרת התמונה, מצווה עלינו “להמשיך הלאה” לשמור על מה שהיה.
אך זיכרונך מתוק שלנו בוכה ובוכה, הוא לנו מקור החיים ועוצמה, כי תמיד אתה אתנו.

        בגעגועים עזים אחותך שרה

הודיות                               

  זיכרונות בית ספר התיכון הודיות

מאת גבי

חלק מכירים אותו כמשה. מושיקו.

משה שוקרון.

ואנחנו היכרנו אותו כשוקי.

ההיכרות הראשונה: “הודיות”.

ביום הראשון ללימודים יורדים מהא רכב, ומתחילים לטפס בעליה המפורסמת.

אחד עם מזוודה שנשארה מימי הקליטה במעברה.

השני גורר משהו לא מזוהה.

זו עם השמיכה מהבית צרורה מקופלת ומחוברת.

מתייצבים במשרד מנהל הכפר וממתינים לשיבוץ.

עורכים היכרות ראשונים

יעקב שמש- מוצא עלית,

אריק גוזלן (ז”ל) –שלומי,

וזה אבי מהמושב וכו

כולנו יושבים על צרורות המיטלטלין רציניים דרוכים

לבושים בחגיגיות ככה לעשות רושם טוב ביום הראשון.

ומתצפתים לכיוון שער הפנימיה

לראות מי עוד מגיע?

ומגיעים תלמידים בוגרים אשר נעלמים מיד למגורים המוכרים להם ולפתע משהו מרענן גולש בשביל

כפכפי עץ מכנס קצר גופיית חוף

הילוך בנחת צ’ימידן קטן כאילו רק קפצתי לכמה דקות.

כך היכרנו את שוקי הטברייני “שנולד בנווה עובד”.

והתחילה תקופה נפלאה של ארבע שנים.

חברים לחדר, חברים לכיתה, חבורה של נערים

המוכנים לפרוץ ולשבור תקרות של זכוכית.

רובנו גדלנו במעבורות התפתחנו יחד עם התעשייה הלאומיות

הספקנו להכיל שתי מלחמות.

הגענו לפנימייה ממש לאחר המשך הגדול בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

חרדים לעתיד המדינה.

אבל בו בזמן רוצים לפרוץ קדימה

לשנות את השיח פשוט להרוויח מהנעורים.

נתונים אלה הביאו אותנו ליצירת חברות אמיצה ומיוחדת.

שוקי היה בוגר מאוד לגילו, מסודר ומאורגן להפליא.

ובעל עקרונות ותפיסת עולם מוגדר וברורה.

כתלמיד בבית הספר השקעות רבים בלמידה מתוך הבנה ברורה ובגרות השמורה רק לאנשים בעלי אופק וחזון ברור שזוהי תחנה הכרחית לעתיד ויש למצות אותה היטב כהכנה לחיים הממתינים לנו מיד אחר כך הצבאי.

ולמרות הרצינות זו, השתתף בכל תעלול אפשרי.

כמו זה שיש בו חלק מחברים העלימו פקט סיגריות וננתנו לשוקי ולי לשמור עליו

כך מצאנו את עצמנו הולכים למתחם בית הספר כחודש ימים עם נמוכה כפולה בתיק המורכבת מספרים וגם סיגריות. מי יחשוד בי או שוקי?

בילדים הטובים והרציניים.

או באחד מימי חודש אדר לפני פורים.

כשלא הצליחו להבין של מי הרעיון! איך מכונית הפיאט האדומה והנוצצת של

מנהל בית הספר צבי עשתה דרכה חנות ליד הבית אל תוך מרכז חדר האוכל.

כשאפיל אין דרך מתודה. ונדרש לעלות ולרדת מספר לא מבוטל של מדרגות.

מגורים בתוך כפר תחת חורש סיפק מקומות רומנטיים למכביר

וכמובן שבשם שם ניסינו את כוחנו. כנערים שונים בתקופת החופש הגדול

כשהגיעו מחזורי תלמידים מחו”ל לתור את הארץ.

יש לציין שכפר הנוער הדתי “הודיות” שימש לנו כבית חם ומיוחד בראשותו של המנהל האגדי “קופלו” – יעקב קופולוביץ.

הכפר עיצב חלק גדול מאוד מאישיותנו והקנה לנו כלים לכל תחומי החיים

כך מצאנו את עצמנו כשמיניסטים טריים גונבים כמה שעות בטבריה בשם טיפול שינים

לאחר טבילה מרעננת במי הכינרת וזאת לאחר ארוחת צהרים שהכין לי בבית שלו וממש על גדת האגם ובאופן מצמרר לא רחוק מהמקום בו הוא טמון היום.

משוחחים שיחת נפש על עתידנו ועברנו

שם הבנתי משוקי משהו שליווה אותי כל החיים

“אין לנו את האפשרות להיכשל”.

אנו צריכים לפרוץ את הדרך גם לאחרים.

דיברנו על העתיד על לימודי המשך מיד לאחר הצבא.

הבנו שבמידה ולא נעשה זאת עצמאית ובדרך הקשה זה פשוט לא יקרה.

לקראת סוף שנת הלימודים הומלצנו על ידי הנהלת הכפר למסלול פיקודי פורץ דרך בצבא

מסלול “עלית הנוער”

שלאחר שנים לא רבים שימש ככלי ראשון לפיתוח והכשרה של שדרת הפיקוד הצבאי ברמות הזוטרות עד לתפקיד המ”מ.

גבי

דהן גבריאל גבי

חברים

 איך הכל התחיל 17 באפריל 2015
22 באפר ‘, 17:55 – מיכה דפני: תודה רבה עבורנו זה היה יום זיכרון מיוחד
22 באפר’, 18:33 – נבון דוד) שוקרון): גם לנו שלח לי את הכתובת
22 באפר ‘, 18 : 34 – מיכה דפני: יוכי ותמיכה דפני. רחוב אלחנן יצחק 5 פתח תקווה. מיקוד 4935436
22 באפר ‘, 19:41 – נבון דוד) שוקרון): יום הזכרון ..
זה באמת לא זיכרון? “. כי אנו לא לא לא שוכחים ”
כך השיב לי … ילד קטן..באחד הטקסים לפני יותר מעשרים שנה .. בבית העלמין הצבאי.
נכון אנו לא שוכחים..אבל אנו רוצים להזכיר לכל העם..והעולם … על ערך נעלה ומיוחד לעם הזה …
“הרעות”
רק אנו תושבי מדינת ישראל..מסוגלים להבין
שיום אחד .בס הסביבה הקרובה שלנו..או הרחבה . .
נשלם מחיר נוראי..עבור זכות לחיות פה ..
אירוע שכזה..גורם ל”אחדות ודבקות “..
המתימרת מעל כל חוסר
ספקמא אפשרי … אם לא לא מסוגל להבין זאת …
גם את זה לצערנו ..אנו מזכירים להם
אנו גם זוכרים ומוקרים למשפחות את המחיר היקר..אותו הם שילמו … מחיר שאינו לא יכול לאומדן ..
קוראים לזה “נחמה”
אנו..שאיבדנו..בן משפחה..חבר קרוב ..
אח ללחימה..רע לנשק ..
זוכרים אדם צעיר..על תכונותיו..הזמן עצר מלכת..הוא נשאר באותו הגיל ..
אנחנו מתבגרים …
ויש ימים …. כמו זה ..שהעננה הזה מתרכזת..מתאספת … ויוצרת מועקה … יחודית לעם הזה ..
מועקה של הבנה..השלמה. .בילתי נתפסת .. זה
המחיר של המדינה עצמאית ..
מדינת היהודים ..
בבוקר של יום שכזה ..אנו מתפללים לשלום..למנוחה ממרוץ הדמים הזה .. אבל
בת בבת..אידנו השניה על החרב ..
שמא נתבדה ..
והיום הזה מחדד לנו את מחיר הטעות..אסור לנו לטעות .. שמה נושא !! . ואזי יכולת ההדחקה נכנסת לפעולה .. מקווה שעד היום הבא זה ישתנה
כנראה ששנה הבאה..אזכר באותה שאלה..של הילד התמים..שכולי תקווה
שהיום..הוא בחור לאחר שרות צבאי ..
בריא ושלם ..
ושהוא זה שהזכרון..שלו ..יפה יותר
ועשיר בארועים משמחים ..
ולאלו אשר שילמו את המחיר היקר ביותר ..
שלא תדעו יותר צער..והאדמה זה שלקחה את הטוב ביותר ..
תניב לכם פירות..של ברכה הצלחה
ונחמה ..
מוקדש לידידנו..ורע לנשק וחבר ..
משה שוקרון..ה”יד
22 באפר ‘, 19:41 – נבון דוד) שוקרון): אנחנו כרגע בבית משפחת שוקרון עים האחים והאחיות ..
אחינים
סוגרים להם..וכנראה גם לנו מעגל
יום טוב וישר כח לכל החבורה
22 באפר’, 19:41 – נבון דוד) שוקרון): חברים יקרים
ביום הזה ברור לי יותר מכל ההבדל בינינו לכל האויבים מסביב. בזמן שהם מקדשים את המוות ומתגאים בו אנו כואבים את הגנה אחינו שנלחמו בלית ברירה. בזמן שהפגנותיהם וטקסיהם רוויים שנאה וקריאות להשמידנו, טקסינו פרויקטים, מאופקים מתמקדים בזכר חיי החללים ולא נשמעת בהם מילת שנאה או נקמה. בזמן כתיבת שורות אלה אני שומע בבית ספר הסמוך ילדים שרים שירים שמשמעותם תקווה לשקט ושלווה, (אגב, זה בית ספר שסביבו נפלו מספר טילים בקיץ האחרון), ילדי האויב מתחנכים על שירי הסתה ומהללים רוצחי תינוקות.בתמונות שמנציחות את החיילנו בדרך כלל נראה חיוך ועיניים בורקות, הם מעדיפים להנציח אוחזי נשק עם מבטי שנאה. עם כל הבעיות והמגרעות, רוב כוחותינו מוקדשים ליצירה, פיתוח ושיפור איכות החיים, כוחותיהם מוקדשים להרוס והנצחת הסבל של עמם כדלק להמשך המלחמה. לדעתי זוהי תמצית ההבדל בין הצדדים הצודק לאורך הרוע הצרוף שסובב אותנו.
ובנימה יותר אופיינית לי- בטוח שבזה בהזדמנות הבאה נפתח להם ת’שושנה …. חג עצמאות שמח!
22 באפר ‘, 19:41 – נבון דוד) שוקרון): <מדיה הושמטה>
22 באפר’, 19:41 – נבון דוד) שוקרון): הסיירת …
מחלקת על”ה …
עשתה שוב מעשה מעולה ..
מי מביתו ומי לצפון עלה
שבנו אל שוקי הי”ד
חיבקנו והשתתפנו …
נשאנו תפילה ועלינו מעלה …
שמענו איך נפלו גיבורים
ואיך שאר חברו התחפרו בתעלה …
ובסוף היום הזה …
לא צריך לחשוב שוב או למצוא עילה …
נמשיך להיות לימין הארץ הזה ..
ובע”ה יתעלה …
נמשיך לעלות מעלה מעלה …
חג שמח אחים שלי.
22 באפר ‘, 19:41 – נבון דוד) שוקרון): הרגע נכנסתי הביתה בירכתי ברכת שהחיינו שזכינו ליום הזה למעמד הזה כי מה שעשינו היום זה לא מובן מאליו עזבנו בתים ילדים וכו’ כדי לקיים מצוה נעלה זה ולהצפין לטבריה הרחבה על המחקר לכבד את זכרו של חבר יקר, והרגשנו בהתרגשות ובשמחה של משפחתו על אף היום העצוב הזה, אין עליכם אין עלינו כולנו זן נדיר, לא מכיר דברים כאלה. תודה למשפחת שוקרון המדהימה על המקום, תודה לכולם ושניפגש בשמחות אמן, חג , דוד מבקש לשלוח למשפ שוקרון.
חג עצמאות שמח לכולם …. בנדה
22 באפר ‘, 19:42 – נבון דוד) שוקרון): מיכה אני עושה העתק הדבק למה שהחברים. כותבים

אני אתחיל לשלוח תמונות מהמסלול
22 באפר ‘, 19:46 – מיכה דפני: תודה אני אוריד ללפ טופ
22 באפר’, 19:56 – נבון דוד) שוקרון): <מדיה הושמטה>