Little Red Riding Hood

כיפה אדומה

היה היתה ילדה קטנה ומעצבנת וקראו לה כיפה אדומה. כל יום הייתה שולחת אמא את כיפה’לה לבית סבתא כדי שתציק קצת לסבתא ולא רק לה… סבתא, שבצעירותה זכתה במדליה אולימפית בשחייה צורנית, לא ממש סבלה את נכדתה הקטנה. אך מכיוון שהייתה מביאה את עוגות העוף הטעימות שאמא הייתה קונה בסופר – הסכימה לקבל את כיפה’לה בכל יום למספר שעות, וכך כולם יצאו מרוצים. וכך, כל יום הייתה אמא שולחת את כיפה’לה לסבתא ומזהירה אותה לא לעבור ביער כדי שלא תציק לחיות המסכנות. אבל כיפה’לה, שהייתה ילדה רעה, לא הקשיבה לאמא והייתה עוברת ביער, וכמצופה מילדה שכזו היא בהחלט הציקה לחיות היער. בגללה השועלים היו משתעלים, הפילים מתפללים, הדובים מדובללים החתולים מתבלבלים והזאבים משלשל… נדמה לי שהבנתם. באחת הפעמים הגדילה כיפה’לה לעשות ולקחה את שלמה, האוגר של אחיה הקטן, כדי לקשור אותו לזנב של ידידיה הפיל (הוא לא של אחיה הקטן). ומכיוון שידידיה סובל מפוביה מיצורים קטנים שעירים בעלי גוון אפרפר שנוהגים להרעיד את אפם בצורה חמודה ושמם מתחיל ב-ש’- החל ידידיה בריצת אמוק מטורפת לעבר ניקראוגה, ועד היום הוא לא חזר.

בכולופן, באחת הפעמים החליטה סבתא של כיפה’לה שנמאס לה מנכדתה, ולכן החליטה לחסלה. וכך, ערכה סבתא מספר תיאומים עם חיות היער ובעזרת השועל ארגנה התנקשות. מה שסבתא לא ידעה שהמתנקש שנבחר, הזאב, היה מרושע יותר ממה שנדמה ולכן, כשבא לקבל את התשלום שהוצע לו (לטרוף את כיפה’לה), ביקש העלאה בשכר והחליט לנשנש את סבתא על-הדרך. כשהגיע כיפה’לה לבית סבתא, שתויה במקצת, התחפש הזאב הערמומי לסבתא והמתין במיטתה של סבתא. כיפה’לה, כהרגלה, פרצה בפראות לביתה של סבתא ולפתע זיהתה תלולית חשודה כסבתא במיטת הקומתיים שסבתא גנבה מאכסניית הנוער הסמוכה. כיפה’לה, שבנתה על התעפצות קלה במיטתה של סבתא, חשה ממורמרת מעט והחליטה להציק לסבתא בשאלות שיזכירו לה שהיא זקנה וכבר לא כל-כך יפה. הזאב, שלא היה יכול לסבול את בלבולי השכל של כיפה’לה, זינק עליה ובלע אותה בשלמות. אך מכיוון שכיפה’לה לא שטפה ידיים לפני האוכל, או ליתר דיוק מעולם לא שטפה ידיים לפני האוכל, או אם ממש נדייק מעולם לא התרחצה, הדבר גרם לזאב – שהיה אנין טעם – לבחילה, וכידוע לאחר כל בחילה באה הקאה. ואז, ברצף אירועים שאינו הגיוני כלל בהסתברותו, בדיוק נכנס לבית סבתא צייד כדי לשטוף את ידיו לפני האוכל. הצייד ראה את כיפה’לה מבצבצת מגרונו של הזאב וחש בחילה, וכידוע אחרי כל בחילה… הזאב שנגעל מהצייד פסע אחורה ונתקל במסמר שנפל מהקיר מהתפרצותה של כיפה’לה לבית סבתא. ומכיוון שהמסמר ננעץ ברגלו של הזאב בדיוק בנקודה בה ננעץ בה מסמר לפני כשנה כשעבד כנושף בחברת ביטוח לחזירים – פסע הזאב קדימה, ורגלו דרכה במה שהותיר הצייד לאחר הבחילה. הזאב החליק ונפל על סכינו של הצייד בה התכוון לפרוס את הלחם לארוחת הבוקר, שכנראה כבר לא יאכל. בטנו של הזאב נפתחה ומתוכה פרצו כיפה’לה וסבתא מעט דביקות. ועכשיו, דמיינו לעצמכם מה קורה כשצייד רעב וממורמר בעל סכין חדה פוגש סבתא נרגנת ונכדה מציקה… אך מכיוון שאנו מחויבים לסוף טוב, נספר לכם שכולם ישבו יחד ואכלו עוגת עוף (כמובן רק לאחר שכיפה’לה שטפה ידיים…) והם יושבים ואוכלים עד עצם.

דמויות

זאב

סבתא

כיפה אדומה

לוקי היערן

אמא

מיקום

ביער

השפה של הנפש
פענוח המעשייה על הזאב והגדיים הצריך להביא בחשבון שהיא מספרת במילים על אירועים נפשיים
שצורות הייצוג שלהם בנפש אינן במילים אלא בתמונות מתחלפות ( כמו בחלומות או סרטים אילמים).
לפרטים המרכזיים המרכיבים את התמונה יש משמעות קבועה, אבל למשמעות זו יש משמעויות לוואי
המושפעות מההקשר (כמו בכתב תמונות): פרטים אחרים בתמונה, מהלך הסיפור וכדומה. במעשייה על
הזאב והגדיים זיהינו שלושה פריטים כאלה אותם כינינו ‘מפתחות :’

1 .בעלי- חיים המופיעים במעשייה מייצגים את רמות ארגון ראשוניות של הנפש – אלה המשותפות לנו
ולבעלי-חיים אחרים (רמות אלה מרכיבות את נפש התינוק עד לרכישת הדיבור ויש להן נוכחות בכל
שלב של ההתפתחות הנפשית ובחיים הבוגרים בכלל ).
2 . הבית הוא מקום משכנו של הסובייקט. הוא מייצג את המרחב הנפשי המוכר לסובייקט, בו הוא
מרגיש מוגן וזה שמבחין אותו מכל מרחב אחר (אזורים אחרים של הנפש, הגוף והסביבה החיצונית ).
3 . הזאב מייצג איום על המרחב הנפשי. סוג של נוכחות זרה שאינה נכונה לנפש, מאיימת עלייה
ומצריכה אותה להתארגן בהתאם