החנוכייה שלא דלקה

החנוכייה שלא דלקה

בימי רבי אברהם אבן עזרא (ראב”ע) חי בפאדובה שבאיטליה עשיר אוהב מצוות וטוב לב. מגרעת אחת הייתה בו: כשלווה כסף לא אהב לפרוע את חובו במועד. תמיד היה דוחה את בעל החוב בלך ושוב, וכשכבר שילם, היה נותן טיפין טיפין ( מעט בכל פעם).

כחודש ימים לפני חנוכה בא אליו בעל חוב ותבע ממנו את חובו, אך האיש דחה אותו בלך ושוב. בעל החוב התחנן לפניו: “אני זקוק לכסף,

ולך יש כסף רב, מדוע לא תפרע את חובך? “

הדבר הגיע לאוזני ראב”ע, והוא ציוה על העשיר לשלם את חובו בבת אחת, ככתוב בתורה. אך העשיר לא שם ליבו להסביר ראב”ע ולא פרע את חובו.

כשבוע ימים לפני חג החנוכה פגש ראב”ע את העשיר אצל הצורף וראה אותו מזמין חנוכייה יקרה, משובצת אבנים יקרות. פנה ראב”ע אל העשיר: “יפה מאוד שאתה מחבב מצוות, אך בכסף של החנוכייה המהודרת אתה יכול לפרוע את חובותייך, וזזו מצווה חשובה ביותר. ” העשיר לא שם ליבו להסב רבי אברהם והזמין את החנוכייה אצל הצורף. אמר ראב”ע: “אני מתפלל שהמלאך מחבוב מצווה יילחם בך,” ופנה לדרכו.

בערב חנוכה בא העשיר לצורף ויבקש לקחת את החנוכייה. הצורף ביקש התשלום המלא, אך העשיר ניסה לדחותו: “אשלם לך בעוד חודש.” הצורף סירב להצעה, וכשלא קיבל לקח את החנוכייה המהודרת לביתו והדליק בה נר ראשון של חנוכה. העשיר לא רצה לוותר על החנוכייה, ולמחרת שילם לצוף את מחירה ויקחנה לביתו בשמחה. מילא העשיר את הגביעים שמן והכין פתילות, וברב עמדו כל אנשי ביתו ליד החנוכייה היקרה והוא החזיק בידו את השמש ויברך בקול רם את ברכות חנוכה, וכשרצה להבעיר את הפתילות, לא דלקו. ניסה פעמים אחדות אך הדבר לא עלה בידו. ניסו גם בניו להדליק את החנוכייה ולא הצליחו.

עננה כיסתה את פניו.

למחרת מיהר לביתו של סעדיה, רב העיר, וסיפר לו את אשר אירע לו ולחנוכייה שלא דלקה. הרב, שלא האמין למשמע אוזניו, הלך עם העשיר לביתו, ניסה להדליק את החנוכייה ולא הצליח. החנוכייה לא דלקה. שאל הרב את העשיר: “ממי קנית את החנוכייה? האם לחש מישהו איזה לחש או כישוף בזמן הקנייה?”

ענה העשיר: “לפני הקנייה אמר לי רבי אברהם בן עזרא משהו שלא הבינותי.” 

שלח הרב להביא את ראב”ע, ויחד הלכו לבית העשיר. ניסה ראב”ע להדליק את החנוכייה ונכשל. אמר ראב”ע: “כנראה שתפילתי נתקבלה. מאחר שהייתי אצל הצורף כשהזמין את החנוכייה וידעתי כי העשיר לא פרע את חובותיו, התפללתי שהמלאך של מחבוב מצווה ילחם בו. מאחר שתפילתי נתקבלה, הוא חייב לקיים את מצוות התורה ולפרוע כל חובותיו. ” 

העשיר הוכרח לסכם את חובותיו, קרא לבעלי החוב ופרע את חובו במלואו. אז חזר והדליק את החנוכייה ברוב שמחה ופאר.

                                רשם משה רבי, מפי הרב יוסף משאש ממארוקו 

הרעיון בסיפור: אין מצווה בתחום אחד יכול לפתור אדם מעבירה בתחום אחר

“החנוכייה שלא דלקה” – מאפייני הסיפור 

קצת על סוג הטקסט 

סיפורי עם או אגדות , הם סיפורי פולקלור נפוצים, אשר דרך הפצתם היא לרוב הבין המקומי לכללי הם האויקוטיפים: סיפורים הקיימים בתרבויות רבים, אך מסופרים שונים שונים בכל תרבות, צריכים למאפייניה. 

הסיפור העממי הוא ביסודו שמיעתי, נמסר מדור לדור על ידי מסרנים. המסרנים הצטיין בזיכרון מעולה ובכושר משחק. פעולת העברת הסיפור נקראת “היגוד”, והיא נעשתה בפני קהל, בסיטואציה עממית (משפחה, בית-ספר, וכדומה). המסרנים היו גם יוצרים, שהתאימו את העלילה לרוח התקופה אך נשארו נאמנים לאמצעים האומנותיים של הסיפור העממי. משמעותם של סיפורי העם נובעת מהסיטואציה בה סיפרו אותם, לא פחות אבל מתוכנם. חוקרים רבים חקרו את הספרות העממית ומצאו שיש חוקים (יסודות) החוזרים על עצמם בסיפורי העם.

https://docs.google.com/document/d/1QS3E5slUh8iC8iYKoh-lLSEqwF2Wak7qDDKeyJKwSN4/edit#

http://sortthepapers.telem-hit.net/mainGame.aspx

משימות

https://www.lergo.org/index.html#!/public/lessons/5fd9de52c32a3b76b588de50/classInvite?invitationId=5fdddbbcc32a3b76b588f0a3