קוקו לשמש

בוקר אחד, התעוררה נטע הקטנה עם חיוך גדול על הפנים.

“!היא התלבשה במהירות ואמרה לאימה “היום יהיה לי יום נפלא

לקחה נטע את תיק האוכל שהכינה לה אימה

!ויצאה לגן עם קוקו יפה וגומיה לתפארת

לפתע, באמצע הדרך, שמעה נטע מישהי קוראת לה בשמה

.היא הסתכלה לצד ימין- אין אף אחד, הסתכלה לצד שמאל- אין אף אחד

?הסתכלה נטע למטה ומתחת לאבן גדולה- אף אחד! מי זה קורא לה

!הרימה נטע את עיניה הקטנות לשמיים והינה- השמש! השמש קוראת לנטע

“?נטע” שאלה השמש “את יכולה לעשות לי קוקו כמו שלך“

“!לא” ענתה לה נטע והסיטה את ראשה מהשמש “לא אוכל“

למה?” שאלה השמש בעקשנות“

“!כי את חמה ומסנוורת! לא אצליח להתקרב אלייך“

.אמרה לה נטע, והמשיכה בדרכה אל הגן

.כמה חודשים אחר כך, בדרכה אל הגן, שוב פגשה נטע את השמש

נו, אולי עכשיו תוכלי לעשות לי קוקו יפה כמו שלך?” שאלה השמש בתחינה“

.לא, את עדיין חמה!” ענתה לה נטע בצער“

.פתאום הגיעה רוח חזקה, ועננים כיסו את השמש

אולי עכשיו?” שאלה השמש מבין העננים“

“לא!” אמרה נטע ורקעה בכעס ברגלה “עכשיו אני בכלל לא רואה אותך“

.קראה נטע והלכה לדרכה

.לאחר כמה חודשים, שוב פגשה נטע את השמש

.אולי עכשיו?” שאלה השמש , וכמעט התחילה לבכות“

“לא” אמרה נטע ונאנחה “אני עדיין אינני רואה אותך

,פתאום הופיע ברק בשמיים וגשם התחיל לרדת

.פתחה נטע את המטריה הוורודה שנתנה לה אמא והמשיכה בדרכה אל הגן

!עברו החודשים והנה הגיע האביב

.רצה נטע בשמחה אל הגן ובדרך, שוב פגשה את השמש

.למה את כל כך שמחה?” שאלה השמש את נטע הקטנה“

,עכשיו אוכל לעשות לך קוקו כמו שלי!” קראה נטע בשמחה“

.כעת, העננים לא מפריעים, ואני יכולה לראות אותך“

גשם לא יורד, אז אני לא ארטב

“!ואת כבר לא כל כך חמה ומסנוורת, אלא נעימה ומלטפת

,השמש חייכה ושלחה קרן אור גדולה ישר אל נטע הקטנה

,נטע עלתה בשמחה אל השמש, חיבקה אותה חיבוק גדול

!ועשתה לה קוקו יפה עם גומיה לתפארת