יונתן

היה היה בכפר קטן, ילד ושמו יונתן 

יונתן היה ילד מאוד שובב וסקרן כך היו אומרים כל הילדים בגן.

כל יום לפני הלימודים, הוא היה עובר את הגשר בכניסה לגן המשחקים, ואחריו היו רצים כל הילדים.

הכל היה רגיל בבוקר יום ראשון, עד שיונתן והילדים הביטו בשעון, הם גילו שאיבדו תחושה של זמן ושכבר לא יספיקו להגיע אל הגן.

הילדים מיהרו להרים את התיקים והתחילו להתקדם לכיוון גן הילדים.

אך לפתע אמר יונתן: “אם אנחנו כבר מאחרים, אז בואו נשאר בגן המשחקים”.

עברו כמה שעות, וההורים המודאגים החלו לתהות: “היכן ילדינו עשויים להיות?”

הם הלכו אל עבר גן המשחקים ושם מצאו אותם, צוחקים ומשתוללים.

כעסו ההורים, והחליטו כי ילדיהם לא יצאו יותר לשחק בגן המשחקים.

עברו כמה ימים עד שנפגשו שוב הילדים, ויונתן גילה שהם מאוד כועסים

“זה היה רעיון שלך ולכן רק אתה צריך להיענש!” 

“זה ממש לא פייר, בגללך עכשיו גם אותנו מענישים, אנחנו מאוד כועסים!”

הילדים השתוללו וצעקו ולאחר זמן מה קצת נרגעו
אז לפתע עלה במוחם רעיון: “אנו דורשים נקמה! זה יהיה הפתרון!”

יונתן מזועזע אך הילדים מתעקשים, והוא מסכים, רק משהו קטן, כי הרי הוא יונתן, והם רק הילדים.

למחרת היום, יונתן הולך על הגשר אך פונה אל החורשה במקום לגן המשחקים.

ולפתע שם לב, הילדים נמצאים שם אחריו, והם רצים.

גם הוא מתחיל לרוץ, והגשר מטלטל, יונתן מרגיש שהוא כמעט ונופל.

הם צועקים: “יונתן! יונתן! רק נקמה קטנה, זה מגיע לך זה היה הרעיון שלך!”
הילדים כועסים וזועמים, דורשים את נקמתם, את בגדיו או נעליו, רק משהו אחד קטן.

ויונתן המפוחד ממשיך לרוץ ולרוץ וכבר הגיע אל עומק החורשה, אולם לפתע הרגיש מעט חולשה.

הוא עוצר ומתנשף, והוא כל כך עייף,

אך הילדים כבר מגיעים והם לוקחים ממנו את כל הבגדים.

החבורה נקמה את נקמתה, ויונתן המסכן נשאר בלי אף בגד שעליו יגן

והילדים מאושרים ומסופקים, אורזים את בגדיו בשקית מתנה ומתחילים לצעוד בחזרה אל הגינה.

עד שאחד הילדים מסתובב ומסתכל על יונתן, רואה אותו מכווץ ומכונס, מלא בבושה, רועד ומנסה לשכוח מהמאורע. הוא הבין שהיו מעט קשים, כי גם אם הוא יונתן, הוא בסך הכל ילד כמו כל הילדים.

אחרי כמה דקות של התלבטות, הילדים הבינו את הטעות, הם מחזירים לו את בגדיו ומתנצלים:
“אתה תמיד בראש, תמיד מפגין חוזק וביטחון תחזור להיות מנהיגנו, אז מה אם שכחנו להסתכל בשעון”.

יונתן והילדים חזרו לגן המשחקים, הפעם לא שכחו להגיד להורים ומאז ועד היום הם החברים הכי טובים.
הסוף!