פַּעַם הָיָה אַרְיֵה שֶׁאָהַב רַק תּוּת
לֹא בָּשָׂר וְלֹא גְּבִינָה, רַק תּוּת פָּשׁוּט
לֹא דַּיְסָה וְלֹא קָקָאוֹ, רַק תּוּת הוּא רָצָה
תּוּת. לֹא לֶחֶם, לֹא אֹרֶז וְלֹא בֵּיצָה

רַק תּוּת.

וּבַיַּעַר הָרָחוֹק הַהוּא, שֶׁבּוֹ הוּא הָיָה גָּר
:לֹא הָיָה תּוּת
יָשַׁב הָאַרְיֵה וּבָכָה, וּבָכָה, וְאָמַר
– אֲנִי רוֹצֶה תּוּת

אָה אִמָּא שֶׁלּוֹ, הַלְּבִיאָה, וְאָמְרָה לוֹ:
– תִּשְׁמַע, חָמוּד, אֵין תּוּת. בַּיַּעַר שֶׁלָּנוּ אֵין תּוּת.
יֵשׁ פֶּטֶל, שְׁזִיפִים, סִגָּלִיּוֹת, מָרָק,
יֵשׁ אֹרֶז, צִ’יפְּס, קַבַּאבּ וְאַרְטִיק וּמִיץ מְמֻתָּק,
אֲבָל תּוּת אֵין. אֵין.
תַּפְסִיק לִבְכּוֹת וְתַפְסִיק לְהִתְאוֹנֵן.

אֲבָל הָאַרְיֵה בָּכָה וְרָצָה רַק תּוּת.
וְאֶת עֵינָיו נִגֵּב וְנִגֵּב כָּל הַזְּמַן בִּסְמַרְטוּט.
וְרָצָה רַק תּוּת.
כָּל הַזְּמַן בָּכָה וְכָל הַזְּמַן רָצָה תּוּת וְתוּת.