השם שלי – מקור

שם פרטי – עידו

השם שלי הוא עידו, מקור השם “עידו” הוא נביא בתנך והר במערב הרמון, לי ספציפית קראו כך רק כי הורי אהבו את השם.

שם משפחה – רותם

שם המשפחה שלי הוא רותם, השם הוא עיברות של השם רוטנברג שסבא שלי עיברת על דעת עצמו. פירוש השם רוטנברג הוא הר אדום ועירה בגרמניה לא ברור לנו למה משפחתנו נקראת בשם זה.

הורים

אמא – ענת

השם של אמי הוא ענת. מקור השם הוא בתנ”ך אבל גם לה קראו רק כי ההורים שלה אהבו את השם. היא נולדה ב- 1976 בירושלים והוריה גרים שם גם היום. אמא עובדת בתור יועצת בתיכון בטירת הכרמל. לאימי יש הרבה תחביבים ביניהם קריאה, טיול, שחיה ולשחק איתנו. 

לאמא שלי יש שני אחים – יעל ושי.

יעל הבכורה נשואה לחן, יש להם 3 בנים: שקד, טל וגילי. טל ואני בני אותו הגיל ואנחנו חברים טובים.

שי נשוי לגלי ויש להם שתי בנות קטנות וחמודות: אביב ואופיר.

אבא – גיא

 השם של אבי הוא גיא. פירוש השם הוא וואדי אבל הוריו קראו לו כך כי זה שם קצר שהם אהבו. הוא נולד  ב1973 בחיפה והוא עובד בתור מהנדס ברפאל. אבי אוהב לא מעט דברים: שחייה, טיול, סקי שלג.

אבא שלי הוא הבן הקטן, יש לו שני אחים שגדולים ממנו ב-8 וב-15 שנים – הראל וערן.

ערן נשוי לאפרת ויש להם 3 ילדים: עדי, ירדן ואביב.

הראל גרוש מחדווה ויש להם 2 ילדים: עמית והילה.

אחים

אח – אייל

לאח שלי קוראים אייל, משמעות השם הוא גבורה וכח. הורי קראו לו כך כי הם אהבו את השם. אייל קטן ממני ב- 3.5 שנים. אחי אוהב משחקי מחשב, לגו ולריב איתי ועם אחותי. הוא לומד בכיתה ג ב”חיטה”.

אחות – נטע

לאחות שלי קוראים נטע, משמעות השם הוא שתיל באדמה וההורים שלי בחרו בשם זה כי הם אהבו את השם, הוא שם מהטבע והוא קצר. נטע גדולה ממני ב- 3 שנים.

נטע היא מתעמלת בהתעמלות קרקע מכשירים, היא מתעמלת כמעט כל יום בין 3 ל- 4 שעות ומשתתפת בתחרויות, אפילו באליפות הארץ. היא לומדת בכיתה י’ ב”שפייה”. 

פרומה טיגר – אמא של סבא

בחרתי בדמות זו כי היא אמא של סבא שלי שנפטר לפני קצת זמן. היא הייתה חלוצה, והיא הייתה שותפה בהקמת המדינה והיא פעלה למען מעמד הנשים העובדות. 

פרומה נולדה בפולין בעירה יהודית קטנה בשם זדונסקה וולה ליד העיר לוג’ למשפחה חרדית בשנת 1900, לאביה קראו אפרים ולאימה מאשה לבית גוטהיינר.

כבר בתור נערה הייתה פעילה חברתית וציונית. היא הייתה בין מקימות הסיפריה הציבורית בעיר ושותפה באירגון נשים ציונית בשם יהודית.

פרומה סירבה להתחתן בשידוך ובחרה לעלות לבדה ארצה בגיל 21 בספינה בשם “דצ’יה”. עם הגעתה ארצה הצטרפה לגדוד העבודה, השתתפה בסלילת כבישים ועבודות קטיף.

ב- 1923 נבחרה לועידה השנייה של ההסתדרות הכללית והיתה חברה במועצת חברי תל אביב. באותה תקופה למדה סיתות (מקצועה דומה לריצוף) ועבדה עם קבוצת פועלות בתל אביב ובקיבוץ עין חרוד.

ב- 1926 עברה לחיפה עם “פלוגת הבניין”  של הקיבוץ, המשיכה לעבוד בסיטוט ובמקביל הייתה פעילה במועצת פועלי חברה בוועדה לענייני הפועלת.

מטרתה העיקרית הייתה לשלב את הנשים בעבודות אשר גברים עבדו בהם ולא נשים. היא ארגנה נשים לעבוד בכבישים, בחצץ, ביישור, חולות ועבודות רבות נוספות. אחרי זמן קצר הנשים היו כ- 20% בעבודות מסוג זה והן הן הגיעו לדרגה גבוהה ונחשבו מקצועיות.

פרומה פעלה גם בקליטת עלייה והשתתפה בכל פעולות המחאה נגד “הספר הלבן” שהגביל עליית יהודים לישראל.

פרומה הייתה היוזמת והמארגנת של קבוצות עבודה (קואופרטיבים) לנשים חלוצות: סנדלריה, מכבסה, מתפרה, כריכיה וסריגה אומנותית וגם ארגנה קבוצות נשים לבתי החרושת “אתא” ו”פיניציה”.

פרומה הייתה בין 10 החברות שהקימו את תנועת הנשים “ארגון אמהות עובדות” וכעת הארגון נקרא נעמ”ת. היא הייתה פעילה בחינוך ילדים ברוח התנועה הקיבוצית והציונית במטרה לפנות זמן לאימהות לעבוד.

בתקופת מלחמת העולם השנייה הייתה פעילה למען גיוס נשים לצבא הבריטי. מ- 1927 ועד יציאתה לפנסייה הייתה פעילה בהסתדרות הכללית ובמועצת פועלת חיפה, השתתפה בקונגרס הציוני ובכנסים למען נשים. במשך שנים רבות רבות הייתה פעילה גם במפלגת העבודה.

פרומה טיגר השתדלה למזג בעבודתה במשך כל החיים: קליטת עליה ורכישת מעמד מקצועי לאישה.

ב- 1980 זכתה לאות “יקירת העיר חיפה”.

בשנת 1932 נישאה לאברהם ונולדו לה שני בנים: סבא שלי -אסא, בשנת 1933, וחגי בשנת 1936. היא התגרשה בתקופת מלחמת העולם השנייה, דבר שמאוד לא היה מקובל באותה תקופה. פעילותה הרבה למען הקמת המדינה לא אפשרה לה להיות אמא מסורה והבנים גדלו חלק מהשנים בפנימיות, דבר שהיה מקובל בתקופה זו, אך כשהייתה סבתא פיצתה על זה באהבה ובטיפוח המשפחה.

בערוב ימיה כאשר אושפזה במוסד סעודי ונשאלה מה המקצוע בו עבדת, היא ענתה “סתתת”.

בתמונה מופיעה המשפחה שלי מצד אבא: שלמה (אבא של סבתא זיוי), אסתר (אמא של סבתא זיוי), רחל (אמא של דוד של אבא שלי), פרומה (אמא של סבא אסא), שמוליק (אח של סבתא זיוי). התמונה היא מבר המצווה של אבי.

פרומה וגולדה מאיר היו חברות בשנות ה- 20 בגדוד העבודה. התמונה היא פגישה שלהם אחרי הרבה זמן שהן לא נפגשו באזור שנת 1972, כאשר גולדה הייתה ראשת ממשלה.

  חפץ משפחתי: מפת שולחן רקומה

מפת השולחן היא מפה שברוניה, דודה של סבתי רקמה בשנת 1934 בפולין. אמא של סבתי קיבלה אותה בחתונתה והיא שמרה אותה זמן רב בתור מפת חג. היא השתמשה במפה רק בחגים כהרגשת חג וזיכרון.

אמא של סבתי עלתה לארץ בשנת 1935, ואת המפה קיבלה בחבילה שנשלחה מפולין לכבוד החתונה שלה בשנת 1936.

סבתי נולדה בארץ ב1936.

סבתא שלי מספרת שלקראת הלידה שלה בארץ, סבתא שלה רצתה שהיא תבוא לבקר בפולין כדי שהיא תראה את נכדתה (סבתא שלי), אבל היא כתבה לה ש”מדברים פה על איזו מלחמה קטנה באופק, אז עדיף שימתינו”, המלחמה הקטנה הפכה לגדולה – למלחמת העולם השנייה. כל בני המשפחה שלא עלו לארץ לפני המלחמה נספו בשואה.

בשנים האחרונות המפה התחילה להתפורר אז סבתי מסרה אותה ליד ושם ל”מזכרת עד” והם הבטיחו לשמור עליה. זה החפץ היחיד ששרד את השואה ממשפחת גוטין, ששהתה בשואה בגטו וילנה.

התמונה בצד היא תמונה של משפחת גוטין בפולין מלפני המלחמה: האישה הימנית היא דודה ברוניה – זו שרקמה את המפה והשמאלי ביותר זה בעלה. באמצע סבא שמואל, סבתא ינטה, ולייבע – אח נוסף של אסתר וברוניה.

 סבא אסא ז”ל

שבוע לפי תחילת הכנת העבודה סבא שלי (אבא של אבא) נפטר מסרטן בגיל 87

3/9/1933 – 6/2/2021 עד חודשיים לפני שהוא נפטר הוא בא אלינו לבית והוא עוד הרגיש טוב והוא אפילו נסע באוטו בין זכרון לחיפה.  הוא עדיין עבד בטכניון עד הקורונה כפרופסור בהנדסת מכונות, הוא התחיל ללמוד בטכניון בגיל 26 והוא נשאר שם כל חייו, במשך השנים הוא יצא לשבתונים בארצות הברית ואפילו  עבד בנאס”א (על ציפוי מעבורת החלל). ביקרנו אותם הרבה בסופי שבוע ואני מקווה שנמשיך לבקר את סבתא.