יומן שנתי- אופיר סיני

יומני,

רציתי  לספר לך על חוויותי מהספר “מרטין” ולאחר השמיעה של הפרק היו לי מחשבות רבות, אז אני אספר לך.

כששמעתי את הספר חשבתי על המון דברים שהאנשים בעלי הצבע עור הכהה לא יכולים לעשות אך האנשים בעלי הצבע עור הבהיר יכולים.

חשבתי ושאלתי: “למה? למה אנחנו כן והם לא? מה הם עשו שככה מפלים אותם?”

חשבתי על מרטין המסכן, על כך שהוא בתור ילד עמד שם וכאשר אישה אחת ראה את צבע העור שלו היא סטרה לו. המקר הזה היה בלי שום סיבה, מרטין לא הזיק לגברת, לא דיבר אליה כלל. אז השאלה היחידה שלי היא למה? הסיפור הזה קרה שנים אחרי שהארייט עשתה מהפכה אבל, מסתבר שעדיין היו מקרים נוראיים שכאלו.

עוד מקרה שנורא ציער אותי הוא כאשר מרטין רצה לשבת באוטובוס על הכיסא אך אימו אמרה לו שמקומות הישיבה מיועדים אך ורק לבעלי צבע העור הבהיר. מקרה זה מאוד ציער אותי כי לא הבנתי למה האפליה הנוראית הזו, למה ילד לבן יכול לשבת על המושב באוטובוס אך ילד שחור לא יכול.

מסקנותיי מהספר הן: שלא משנה מה צבע העור שלך אתה בן אדם, ולכל בן אדם מגיע כבוד בין אם הוא שחור לבין אם הוא בהיר, לכל בן אדם יש זכויות. כמו שאני מכבדת אנשים לבנים ככה אני מכבדת גם את האנשים הלבנים.

לדעתי, מרטין הוא מודל לחיקוי, בטח יש כאלה שיגידו וישאלו: “למה הוא מודל לחיקוי? מה הוא כבר עשה?” אז מרטין עשה כל כך הרבה למען שבירת האפליה, מרטין נלחם, עמד על שלו, מרטין הוא אדם עם כוח רצון והמון נחישות.

זוהי דעתי על הספר “מרטין”.