פרקים 25-30

פרק 26 חגיגת המימונה

הפרק התחיל בכך שמוריס הודיע לעמרם שנוסעים לסבא וסבתא לחגוג את המימונה והוא יפסיד את הפעילות במועדון, למרות שהיתה לו ביקורת על ההערות של מוריס והוא החליט לא לקלקל את החברות ביניהם ובמקביל לדאוג שיוכל להמשיך ולראות את רשליקה ולכן וויתר על המלחמה איתו.

במוצאי החג נפגשו לחגיגות המימונה  ואחריי שאכלו הוא התעייף והלך לישון אצל סבא חמימו וסבתא סולטנה ואז נזכר בשיחה שלו עם סבא חמימו על סיפורו של יהויכין פישרמן, מי הביא אותו למרקש? איך נמלט לארץ ישראל? ומשם הצליח להימלט לגרמניה ושוב למרוקו ואיך לבסוף קנו את חירותם והתגלגלו העיניינים והרופא חזר לארץ ישראל והקים מרפאה בפתח תקווה. בסוף סיפור הגבורה הזה שוב עלתה בראשו הפעילות הנעשית במועדון הדרור ועצב למה אינו חלק מהדבר הזה.

אני לא סיפרתי את כל תוכן הסיפור במלואו אבל כששמעתי הבנתי כמה חשוב להיות במסגרת כמו מועדון הדרור, מסגרת שבה מתחשלים לחיים האמיתיים .

.שבחוץ וגם שהכל נראה גרוע צריך לאזור אומץ ולנסות

פרק 27 תוצאות טובות לחלום רע

בפרק זה המשכיות לחלום שהיה קשור לעץ בפרק הקודם.

אביו שאל אותו למה צעק וענה לו אני קשור לעץ בזמן שהחברים שלי הולכים למועדון ואני לא יכול לבוא איתם, ואז אביו נעצב ואמר לו זה מה שאתה מרגיש אני יכול להבין שהוא התכוון לכבול.אביו התעניין ואישר לו להירשם למועדון .

הדרור, הראשון שרצה לשתף אותו היה סבא שלמה

כשראה אותו  ההרגשב הטובה שהייתה לו השתקפה בפניו וסבא שלמה זיהה שהוא בא לספר לו משהו משמח ואכן סיפר לו שאביו אישר לו להירשם למועדון הדרור עם החברים וסבא שלמה שמח ואמר אין דבר העומד בפני הרצון.

שוב חשב על מוריס שלא יהיה מרוצה להפסיד את היתרון  שהיה לו עליו כי לא יצטרך לבקש ממנו שיספר לו מה קורה במועדון ולאמן אותו סבא שלמה אמר לו מוריס הוא חברך הטוב והחברות היא נכס יקר, לא התייחס לדברים שאמר אבל כעבור 3 חודשים שנזכר בהם הבין כמה סבא שלמה צדק. כשחזר לסבא שלמה , סיפר לו  שרבנים  צריכים להגיע אליו להתייעצות בעניין ההפרעות המתחדשות, שאין יום ללא היתקלויות, בתים נשרפו עם תכולתם ו200 משפחות נוצרו ללא קורת גג, יהודים נהרגו בפרעות ומשפחה שלמה נרצחה , בעיתונים מאמרי שנאה ונעצה המסיטים את ההמונים נגדם., עוד סיפר שהמלך הכיר בזכויותם אבל אין להצהרות האלו שום ערך, גם אם הם פטורים מתשלום מס גולגולת ויהיה אפשר להשתתף בבחירו  לפרלמנט ימשיכו המוסלמים לראות בהם בני חסות שלהם ולעולם לא יהיו אזרחים שווים.

אני חושב על פרק זה שכמו שסבא שלמה אמר אין דבר העומד בפני הרצון אם נרצה להשיג נצליח גם אם נעבור ייסורים בדרך.

פרק 28 הסתה פרועה

בפרק זה חווה את כוחותיו המנוגדים, האחד לעלות במדרגות לביתו והאחר ללכת לבונבון החנות של זוזו לבשר לו שנרשם למועדון דרור. ההתלבטות לא לקחה הרבה זמן  כי הוא הזכיר לעצמו שבני כיתתו יוצאים ובאים ולא היה מישהו שנפגע והוא חייב לאזור אומץ וללכת לחנות של דודו זוזו.

כשהגיע לחנות סיפר לדודו על החדשות הטובות ושמח יחד איתו. הוא נשאר לעזור לדודו בחנות, באותו הזמן נכנס לחנות אדם במבטא ערבי וזוזו קיבל אותו בזרועות פתוחות ושאל אם שמע שהמלך מינה את דוקטור לאון בן זקן להיות שר הדואר והוסיף הנה בממשלת מרוקו  שר יהודי,זוזו הגיב מה שווה שר בממשלה אם אין בכוחו להשפיע וסיפר לו על האיסורים שהוטלו עליהם שחלק מהם שאסור ליהודים למכור רהיטים ישנים למוסלמים. כניסתם של שני נערים לחנות הפסיקה את שיחתם אבל לאחר מכן זוזו אמר לסעד  שהמלך וממשלתו אוסרים את יציאתם מהארץ כי הם יודעים מה היהודים תורמים לארץ הזו, הם חוששים לעתידם אם יעזבו ואם יבואו ההמונים אין מי שיציל אותם, סעד הביע את דעתו בכך שחושב שהשלטון פועל גם לטובת היהודים.

אני חושב שבפרק זה הוא הוכיח לעצמו שאפשר לאזור אומץ ולהחליט מה נכון לו ולמרות החששות החליט ללכת לחנות של דודו זוזו

פרק 29 – סיפורו של סעד

בפרק זה מסופר על היכרותו של זוזו עם בחור מוסלמי בשם סעד עוד בהיותו ילד בן 10.

זוזו הכיר את סעד בכפר שהיה קונה שם סחורות לחנות, כשראה אותו  לראשונה  בגיל 10 ורצה לעזור לו להרים את השק הכבד, אביו דל סעד לא הסכים  ואמר שזה תפקידו של הילד רוב התושבים בכפר היו ברברחם מוסלמים אך גם ברברחם יהודים ושאל אותם  על המשפחה של סעד, הם סיפרו לו שהתייתם מאימו בעת לידתו  ואביו ואחיו הגדולים רואים בו האשם במותה., אשתו החדשה של אביו גידלה אותה במסירות גדולה אך שגדל כבר לא הצליחה להגן עליו, היא תמיד עמדה לצידו וזה קומם את אביו ואחיו נגדו.

אנשי הכפר סיפרו שכואב להם למראה הסבל של סעד וטענו שהתערבות רק תהיה נזק.

זוזו חזר לכפר לאחר כמה חודשים וראה את סעד מסקל חלקת אדמה, מרים אבנים גדולות וכששאל סעד ענה לו הכל בסדר.

זוזו נכנס לקנות מאביו של סעד את כבול המטעים שהוא מגדל ואז הזמיהנו אותו לארוחה. זוזו שאל למה סעד לא שם וענו לו הוא אוכל אחכ. עד נכנס בריצה וסיפר שאחיו לקחו את הפירדה, יצאו לחפש ואביהם דרש מהם להיכנס הביתה . כשהלכו להוציא אל הסחורה מהמחסן ראה זוזו את סעד פצוע והרגיש צורך עז לחלץ אותו מגורלו המר.באישור אביו לקח אותו למרפאה של דר מריוס ואחריי שסיפר לו על גורל הילד החליטו להכניס אותו לפנימיה תמורת סכום נכבד לאביו., ואז הוסיף וסיפר שסעד גדל להיות סטודנט מצטיין באוניברסיטה ומתפרנס ממתן שיעורים פרטיים במתמטיקה ושהיום הוא אפילו לא רוצה עזרה .

הוא חשב לעצמו אם לא הייתי בא לחנות של דודי זוזו לא היה נודע לי על קיומו של סעד ואולי לא הייתי שומע את הסיפור הזה לעולם.

אני חושב שפרק זה שוב הראה שלפעמים צריכים לאזור אומץ ולהחליט החלטות שיכולות להיות גורליות ובמקרה שלו גם טובות , ואפשר ללמוד שגם שאנשים נמצאים במקום לא טוב אסור להתייאש