פרקים 30-31 הנער ממרוקו

פרק 30 – שבועת אמונים

פרק זה מתחיל בהיסוס שלו אם ללכת למועדון לבד ואפילו בלי מוריס ולמרות  ההתלבטות החליט ללכת , בפרק זה מסופר על רגע כניסתו למועדון הדרור, תחושתו כשראה בפתח המועדון מפת ישראל תלויה,תמונות נוף וצילומים של יישובים , כרזות בעברית וצרפתית על הקירות.

היכרותו עם נמרוד, רמי, יפתח  ויהויכין פישרמן שעליו שמע מסיפוריו של סבא.

יפתח שאל אותו איך זה שאתה נכדו של הרב החשוב  שהתגייס לתנועה שלנו ורק עכשיו הגעת אלינו, ואז סיפר לו על אסונו של אבא ואיך זה השפיע על חייו, יפתח הקשיב לו , חיבק ואמר לו בוא אשביע אותך לתנועה , יפתח סיפר לו על התנועה

והפעילות במועדון, היו דברים שהוא שמע מיפתח  ולא שמע ממוריס אך השתדל לא לפלוט.

יפתח סיפר לו שהתנועה מאתרת את אלו שיכולים לתרום למולדתם ולא ליפול למעמסה, צעירים בריאים וחזקים שיוכלו לתרום לביטחון ישראל ופיתוחה, אנשים שיהיו כמו החלוצים שבאו למקום שומם ועבדו קשה כדי להפריח את השממה ולהגן  על מה שהצליחו, לבנות ולגדל.

שהמטרה שכל יהודי מרוקו יעלו לישראל, אבל בשביל זה התנועה זקוקה לאנשים שמוכנים להתחייב לגור במקומות שאינם מפותחים, לעבוד בחקלאות או במקצועות אחרים שדורשים מאמץ גופני, ובסיום התפרץ ושאל מה הטעם בכל זה אם השלטונות מונעים את יציאת היהודים ממרוקו ויפתח סיפר לו בשביל זה יש לנו כאן אנשי מודיעין.

אני חושב שבפרק הזה שוב הוא מגלה כמה אומץ יש לו כשמחליט ללכת לתנועה לבד. ולמרות שהיה נחוש לדעת ולהבין מה קורה בתנועה, שמר אמונים ולא סיפר על מה שמוריס סיפר לו .

פרק 31 – אימונים בגני מנארה

בתחילת פרק זה מסופר שמוריס חזר מביקור

סבו וסבתו בקזבלנקה, סיפר קצת על הביקור ועמרם מאוד רצה לספר את החדשות הטובות אבל גם רצה להפתיע ולראות את פניו ברגע שיתבשר.

כמידי יום עמרם המשיך לסבו וסיפר לו על מה שהיה אמש במועדון , סבו אמר שיהויכין פישר סיפר לו, עמרם סיפר לסבו שהוא רוצה להפתיע את מוריס ולראות איך הוא יגיב, סבו כעס  ואמר לו שמוריס חבר טוב וחברים צריכים לכבד זה את זה.למרות שסבא אמר לו עמרם לא ויתר על התוכנית שלו והחליט ללכת למועדון.. מסופר שגם בדרכו נתקל בבעיה וגם שם עמד במבחן האם לחזור או להמשיך למועדון ולבסוף החליט בכל הכוח להמשיך למועדון.

כשהגיע למועדון הופיעו יחד מוריס ויפתח, כשמוריס שאל למה לא סיפר לו, עמרם נזכר בדבריו של סבו.

בהמשך מסופר שיצאו לגני מנארה להתאמן בנשק, למדו איך להשתמש באקדחים

וכו.כמידי יום המשיך להביא לסבו את ארוחת הצהריים אך לא היה לו זמן ללמוד איתו גמרא, בנוסף היה צריך לעזור לדודו זוזו בחנות ואהב יותר שקיבל שכר על העזרה שלו. מאז המקרה עם עימאד קינן פחד להישאר בחנות לבד ועם הזמן חשב שאולי אין מה לפחד כי עימאד קינן לא יחזור ולהפתעתו דווקא ביום שדודו זוזו יצא להפקיד כסף בבנק עימאד קינן חזר וביקש חשיש , שעמרם אמר שאין לו עימאד איים עליו בתנועות ידיים ומבטא ערבי אבל אז נזכר באימונים שהתאמן עם חברו מוריס בקאפאפ.למזלו נכנס סעד שנראה קטן  לעומת הבריון וסילק אותו מהחנות.

אני חושב שבפרק הזה שוב עמרם עמד במבחן ולא וויתר לעצמו וגם ניסה להתעלות על הפחדים שלו כמו להמשיך למועדון וכמו להישאר לבד בחנות וגם אחריי כל הפעמים שחשב שמוריס מתפאר במה שהוא יודע, בזמן אמת שנזכר באימונים עם מוריס הבין גם את מה שסבא אמר לו  שהחברות עם מוריס חשובה

בתחילת  פרק זה מסופר שמוריס חזר מביקור סבו וסבתו מקזבלנקה