אהבת הנער ממרוקו פרקים 32-35

26.2.2021

אהבת הנער ממרוקו פרקים 32-35

מה קורה בפרקים?

פרק 32-

עמרם הודה לסעד שהציל אותו וגירש את עימאד, דודו של עמרם נכנס לחנות ועמרם החל לספר לו מה קרה כשלא היה כאן ודודו סגר את החנות מוקדם מהרגיל ויצא עם עמרם לביתו ואמר לעמרם להגיד לסמירה שאורח יגיע לארוחת ערב.

עמרם דפק על הדלת של ביתם של דודו ואשתו סמירה אבל היא לא הייתה בבית אז סבתו סולטנה שמעה את הדפיקות ופתחה את דלתה עזב את הבית של סבתא סולטנה ופגש את דודו ועמרם אמר לו שסמירה לא בבית, דודו היה נראה כועס והוא אמר לו שצריך לדבר עם ההורים שלו.

עמרם,דודו ואביו הלכו לארוחת ערב אצל סבתא סולטנה וסבא חמימו ועמרם שאל את דודו איפה סעד והוא אמר לו שתכף הוא יגלה.

סמירה נכנסה והייתה מופתעת לגלות שגוגו לא נמצא בחנות ושאלה אם הם קיבלו דרכונים כדי לעלות לארץ, עמרם היה נרגש והם דיברו על כך.

סבא שלמה נכנס בסוף הדיון ואמר שאיננו יודע מה קרה אך הוא יודע שאשתו תמיד צודקת וכולם החלו לצחוק, כולם ישבו ואכלו ארוחת ערב ועמרם שיחק עם אחיותיו.

עמרם ודודו הלכו לביתו של סבא שלמה ודנו ביחד על התכנית ששמע סעד איך עמרם יעלה לארץ ישראל ובנוסף שיתף אותו על מה שקרה עם עימאד הבריון.

סבא שלמה יתנגד לכך שעמרם יעלה לבדו לארץ.

יום למחרת עמרם הלך לסבא שלמה אבל הוא לא היה בבית, עמרם חיכה וכשהגיע סבו סיפר לו שנפגש עם יואכין פישרמן וסיפר לו שהעלייה לא תהיה לגמרי לבד אלא עם עוד בני נוער בגילו, עמרם התלבט מאוד עם לספר למוריס על הבשורה, ובדרך הביתה עמרם ראה את רשליקה התלהב ונרגש מאוד.

פרק 33-

היום הגיע היום המאושר ביותר בחייו של עמרם, הוא וחברו מוריס על ספינה בדרך לחיפה עם כל בני הנוער כדי לעלות לארץ, עמרפ נפרד  מכולם וסיפר על הפרידה הקשה מאביו.

עמרם ומוריס הסתפקו באוכל שהיה שם לעומת בני נוער אחרים, וכשהגיעו לנמל חיפה עם מרם התרגש וצפה בנוף היפה של הר הכרמל, הם עלו על משאית ונסעו לבית הספר החקלאי הראשון שהוקם בארץ ישראל הנקרא “מקווה ישראל”

עמרם חשש מאוד  איך יקבלו אותם  במקום החדש? אם יצליחו להשתלב יחד עם החניכים הוותיקים יותר? ופתאום התחיל לעמרם כאב בטן, כאשר הגיעו לכפר הנוער החל לצעוד בשדרה ארוכה של עצי דקל עד לבניינים שהיו מוקפים ירק.

המדריך לקח אותם לחדר האוכל ומוריס נרגש שאכל את הארוחה הראשונה בארץ ישראל, אך עמרם לא אכל הרבה.

בבית הספר הסבירו להם את החוקים במקום ושבצו אותם בחדרים.

המדריך הסביר שחצי יום כולם עובדים ואת עמרם מקמו בלול העופות ואת מוריס בגינת הירק.

בהתחלה לא היה קל לעמרם עד שהתרגל, בלילות עמרם חלם על משפחתו והתפלל שהם יצטרפו אליו ויגיעו לארץ ישראל.

לעמרם היה שוטף בעבודה אך הוא לא היה משקיע בעבודה רק בלימודים ולכן עמרם דיבר עם המדריך יואב והוא הבטיח שיחליף את השוטף שלו באחר.

הגיע שוטף אחר ועבד יום אחד ואז חלה והתורונות שלו פסקה ועמרם נאלץ להמשיך לעבוד לבדו והחל לאחר לשיעורים.

המחנך צבי קיים פגישה עם עמרם והוא אמר שהוא ידבר עם סדרן התורניות.

לעמרם הביאו שוטפה חדשה בשם לילי, עמרם שב שהיא לא תצליח לעשות את העבודה הקשה אך הופתע והיא הצליחה, הוא הגניב לעברה מבטים והם הגבירו את קצב העבודה.

עמרם ומחנכו קיימו שיחה אישית ומחנכו שאל האם מעיק עליו משהו?

ועמרם אמר שהוא מתגעגע למשפחתו והחלו לרדת דמעות מעינייו של עמרם, עמרם שיתף את מחנכו שהוא הכי מתגעגע לסבא שלמה כי אליו הוא הכי קשור וסיפר לו על דודו.

פרק 34-

המחנך של עמרם אמר לו שהוא לא יודע כלום על מרוקו, ועמרם התחיל לספר לו.

המחנך יתעניין במחברת של עמרם ושאל אותו אם ירש משהו מהכישורים האומנותיים של סבו ועמרם אמר שאין לו כישורים כאלו.

המחנך הביא גיליונות וצבעים לכיתה וביקש מכולם לצייר.

עמרם צייר את המלח במרקש ואת שדרת הדקלים ב”מקווה ישראל” ועמרם חשש להראות את מה שצייר למחנך אך הוא ממש אהב את הציור של עמרם הוא לקח את הציור בסוף השיעור ומוריס שאל את עמרם לאן הוא לקח את הציור שלו והם הלכו לראות, הוא הלך לחדר המורים  והראה להם את הציור של עמרם ושאל אותם מה הם חושבים על הציור, הם התלהבו וענו יפה.

אחרי שבועיים בלול העופות שלילי עבדה עם עמרם, נפל לה דלי של ביצים עמרם התעצבן ונזף בה, היא נלחצה בכתה וברחה.

עמרם רץ אחריה והתנצל, הוא הרגיע אותה והיא סיפרה לו על המלחמה שהייתה ומאז עמרם ולילי נעשו חברים טובים הם הכינו שיעורים יחד, שמרו זה לזה מקום בחדר האוכל, מטיילים בשבילים ובמטעים, ולא הפסיקו לשוחח.

לילי ניצלה בזכות חיילים נאצים שעשו חיפוש בבית האיכר, היא יתומה ומלבד דוד אחד אין לה שום קרוב משפחה.

פרק 35-

בשנת 1956 השנה שעלה עמרם לארץ ישראל, הצטרפה מרוקו לליגה הערבית וגברו בה ביטויי השנאה כלפי תושבי היהודים, אז היו קשיים לעלות לארץ ישראל.

השליטים במרוקו הקשו מאוד על חירותם ועל חייהם של היהודים לכן עמרם נאלץ לחכות 3 שנים כדי לראות שוב את משפחתו.

אחיותיו של עמרם סיפרו לו על הדרך הארוכה שעברו כדי לעלות לארץ ישראל.

עמרם חיבק את אביו ושאל אותו מתי יגיע סבא שלמה ואמו ענתה שהוא יגיע עם היהודים האחרונים שיגיעו ממרוקו ובנתיים יש לו תפקיד למלא.

ושאל מתי סבא חמימו ובתא סולטנה יגיעו ואחותו של עמרם אמרה שהם יגיעו יחד עם דודו גוגו ודודה סמירה היא הוסיפה שדוד גוגו לא רוצה לוותר על החנות בלי שום דבר בתמורה למרות שזה מאוד מסוכן.

ארגון חשאי בשם “המסגרת” שלח למרוקו שליחים שעסקו בתפקידים שונים, חלקם הדריכו בתנועת נוער ציונית והכינו את חבריהם לעלייה, חלקם ארגנו כוח הגנה מקומי, ובעיקר עסקו השליחים במציאת דרכים להביא את יהודי מרוקו לישראל.

וכך 6 שנים מאוחר יותר עמרם זכה לפגוש את כל משפחתו, סבא שלמה שאל את עמרם מה קורה עם חברו מוריס ועמרם אמר שלפני 3 שנים עזב את ארץ ישראל ועבר לצרפת עם משפחתו ושהוא לומד משפטים בפריז.

אחיותיו של עמרם בחנו מקרוב את דרגות הקצונה שלו הם שאלו אותו מה הם אומרים והוא ענה שהוא קצין בדרגת סגל, וסבא שלמה אמר שחשבו שהוא רב ודודה סמירה אמרה שהוא יכול גם וגם כי בארץ ישראל אפשר להיות הכל, עמרם סיפר למשפחתו שהוא רוצה ללכת ללמוד בבית ספר לאומנויות.

וסבתא סולטנה עברה עם עוגיות בין כולם ועצרה ליד חברתו של עמרם לילי, עמרם הזמין אותה לבוא לביתו, וסבתא סולטנה שאלה את לילי מה דעתה יותר מתאים לעמרם להיות קצין בצבא או ללמוד בשיבה או ללמוד אומנות?

לילי נראתה מאוד נבוכה לכן עמרם התקרב אליה ואחז בידה.

עמרם הודיע למשפחתו שהוא רוצה שניסע לקברו של הצדיק שמעון בר יוחאי בהר מירון, שיבקשו את ברכתו ויפרסמו את מועד האירוסין של לילי ועמרם כולם שמחו ומחאו כפיים.

עמרם התקרב לסבא שלמה, וסבא שלמה הביא לו קופסא עשויה כסף עטורה באבני חן ואמר לו לפתוח אותה, עמרם פתח את הקופסא וראה טבעת כסף יפיפייה ועליה חרוטים צירופי אותיות המביאים מזל ואבנים טובות, היא נראתה לעמרם מוכרת הוא עצם את עיניו ונזכר שהטבעת הזאת הייתה של הנערה, הבת של רבי דאן שרצו לחתן את עמרם איתה, סבא שלמה אמר לעמרם לקרוא לארוסה שלו לילי, סבא שלמה הושיט ללילי את הטבעת ואמר לה שזה בשבילה והוסיף ואמר לה שאם תענוד את הטבעת תהיה מוגנת, לילי בחנה את הטבעת וענדה אותה, והודתה לסבא שלמה.