סיפור קצר

סיפור קצר הוא ז’אנר ספרותי, שבו היצירות הספרותיות הן בעלות היקף מצומצם – סיפור כזה ניתן לקרוא, לרוב, במשך פחות משעה. מאפיינים מובהקים של הסיפור הקצר הם אחדות הזמן, אחדות המקום ואחדות העלילה. סיפור קצר הוא בין 2,000 ל-7,500 מילים (בין 5 ל-25 עמודים).

סוגת הסיפור הקצר התחילה בימי הביניים, אולם רוב הסיפורים היו אנונימיים. הם גם נחשבו לחסרי חן אלא אם כן רבים מהם אוגדו בספר אחד בעל סיפור מסגרת (כגון סיפורי אלף לילה ולילה). רק במאה ה-14 באיטליה, ניתן למצוא סיפורים קצרים עם שם היוצר. ג’ובאני בוקאצ’ו, מחברו של “דקאמרון“, קובץ המכיל 100 סיפורים קצרים, נחשב בעיני רבים לאבי הסיפור הקצר. סיפורו “הבז“, מתוך דקאמרון, הוא סיפור קצר קלאסי המשלב את המאפיינים של הז’אנר בתמציתיות ובענייניות רבה. כמו הסיפור העיוורת.

המבנה הקלאסי של הסיפור הקצר הוא פירמידה שבראשה נמצאת נקודת השיא. השלבים במבנה הם:

• אקספוזיציה – המבוא לסיפור הקצר. רקע קצר על הזמן והמקום של התרחשות העלילה.
• הסתבכות – השלב העלילתי שבו מופר המצב המאוזן ששרר לפני שהסתבכה העלילה.
• נקודת שיא – המקום בו הסיבוך מגיע לשיאו או המקום ה”מותח” ביותר בעלילה.
• נקודת מפנה – כשהתנועה העלילתית משנה את כיוונה. מפנה יכול להתרחש לפני השיא או אחרי השיא. לעיתים הוא השיא עצמו.
• סיום – שלב המציג את פתרון הבעיה העלילתית שהעמיד הסיבוך.