בכל יום במהלך השנים האחרונות

הייתי נוסעת עם הרכב ורואה

שדה גדול ליד ביתי שמהכביש

נראה כמו שדה בור.

שנה שעברה כאשר היה מותר לצעוד

עד קילומטר, הגעתי לשדה ברגל

לא עם רכב והתחלתי לצעוד.

גיליתי שמאחורי מרבד פרחי

החרציות יש שדה גדול של חיטה.

התרגשתי מאוד מהמראות וממה

שהיה נמצא ממש לידי.

וכך נהגתי במשך תקופה לצעוד

סביב אותו שדה מספר פעמים.

בעת הצעידה ראיתי באופק

מעבר לכביש שדה גדול וגדול,

התבוננתי אך המשכתי לצעוד

במסלול הרגיל.

נהנתי מהמקום שבו הייתי היה לי

מוכר ונח.

יום אחד בעודי צועדת ראיתי

שביל צר שמאפשר לרדת לעבר הכביש.

התבוננתי והמשכתי.

אך שביל זה בלט לי שוב ושוב…

יום אחד החלטתי לרדת בשביל

והגעתי לכביש סואן, החלטתי

להמשיך הלאה ולראות מה יש מעבר.

היה לי לא נח היה רמזור שעצר

את הרצף ויצר אי נוחות.

הייתי בחשש כי לא ידעתי לאן

הדרך הזו מגיעה…

לאן השביל יתפתל, איך אוכל לחזור…

אך החלטתי להמשיך לצעוד.

ראיתי דברים מוכרים אך גם

הצבעים הפרחים היו מופלאים

והרחיבו את הלב.

הגעתי להסתעפויות שהתלבטתי

לאן כדאי לפנות.

ושוב … הסתעפויות.

התלבטתי לאן כדאי להמשיך האם

לאתגר, האם לקצר האם לחזור

למוכר והידוע.

אך ידעתי שבכל דרך שלא אבחר

תהיה מיוחדת ואלמד משהו חדש.

לעיתים עצרתי ונהנתי מהמראות.

לעיתים חשבתי שחבל שהתחלתי

בהרפתקה.

לעיתים הופתעתי …

לעיתים היו בדרך בורות ומהמורות.

וגם מראות שפחות אני רוצה לראות…

אבל בוחרת להתבונן ביופי.

ולראות את ההתמזגות של הטבע זה

בזה, ההדדיות.

מאחלת לכן בחג אביב זה

שתמיד תדעו שיש שבילים נוספים

רק צריך להתבונן לראות ולהעז.

שלעיתים נח להשאר במוכר ובידוע

אך שווה להעז ולצאת לדרכים נוספות.

שבדרך לפעמים יש קוצים,

מראות לא נעימים ודברים

שהינו רוצים להמנע אך החוכמה

להתבונן לצלוח ולא לוותר.

כדאי לעצור ולהתבונן במה שיש

כאן ועכשיו.

כמו שהטבע משתנה, דינמי, צומח

ומתחדש גם אנחנו.

בשמי ובשם צוות הניהול

מאחלות לכן ולבני משפחותיכן

חג אביב שמח מלא בצמיחה,

התחדשות, שמחה ובבריאות איתנה.

באהבה והערכה רבה

אורלי ארליכמן וצוות הניהול