המקבילית בעקבות התכונות האבודות

במקום קטן בין ערים ומושבות נמצא כפר בו שוכנות הצורות.

ומי נמצא בכפר? משפחת המרובעים.

בוקר אחד התעוררה המקבילית והופתעה לגלות,

שכל תכונותיה הולכות ונעלמות.

המקבילית נבהלה, לא ידעה למי לפנות,

מה עושים במצב שכזה ללא כל תכונות.

היא ניסתה להירגע, ללא כל הצלחה,

יצאה החוצה לחפש את דרכה.

היא טיילה והסתובבה, הסתובבה וטיילה,

עד שפגשה את חברה המצולע.

והרי הוא המעויין.

המקבילית הייתה אובדת עצות,

שיתפה את המעוין במצוקתה ובבעיותיה הקשות.

המעויין ישר נרתם למשימה,

הסכים לתרום תכונה משלימה.

הוא מיד ידע את התשובה,

וחשב על תכונה מאוד חשובה.

זוויות נגדיות שוות.

תכונה משותפת לשניהם, 

עכשיו רק מה שנשאר זה לקוות שכל התכונות יחזרו אליה וחלומה התגשם.

היא המשיכה בדרכה חדורת מטרה 

עם רצון למצוא את שאר תכונותיה במהרה.

שקט סורר. נשמעו רק קולות חלשים.

פתאום נשמע לו קול זעיר מבין השיחים.

הלכה המקבילית בעקבות הקולות

וראתה את פני המלבן החיוורות.

הוא סיפר לה על משחק המחבואים,

ששיחק עם הילדים העיגולים,

ופחד שימצאו אותו בין השיחים.

שיתפה את המלבן במצבה הרע,

והמלבן מיד הציע עזרה.

המלבן היה חרוץ ונדיב,

ישר רצה לעזור למקבילית ללא כל תמורה להשיב.

הם שוחחו רבות על התכונות,

המלבן דיבר על תכונותיו הרבות.

הציע לה תכונה מבלי להסס,

המקבילית תחילה סירבה מפני שידעה שאין לו ממה להתפרנס.

לאחר מחשבות רבות

הבינה שתמורה הפתרון הכי נאות.

התכונה שהמלבן בחר לתת,

היא אלכסונים חוצים זה את זה, למרות שקצת התלבט.

המקבילית מצאה לו עבודה בתמורה,

כיום הוא עובד במספרה.

לאחר ששוחחו רבות,

המקבילית המשיכה בדרכה- למצוא את שאר התכונות.

אך פתאום,

ללא כל סימן מקדים,

מישהו פנה למקבילית בקול מאשים.

זה היה אחיו של המלבן שממש התעצבן.

אמר למקבילית בקול זועם,

המלבן ממש מסכן.

המקבילית ישר עצרה ואמרה,

חלקתי איתו תכונה, ובתמורה…

נתתי לו עבודה במספרה.

כך שיוכל גם הוא להקים משפחה,

מצאתי דרך שהוא יצא מורווח ואני יוצאת שמחה.

אחיו של המלבן אדון ריבוע,

החמיץ את פניו וניסה להיות רגוע.

ולאחר מכן אמר:״ אם כך,גם את הבאת לו תמורה,

אני אולי אוכל לעזור לך עם שפע תכונותי בחזרה.״

המקבילית השיבה ״ תודה לך ריבוע חביב,

אם תוכל לעזור לי ויש לך תכונה להשיב.״

ענה הריבוע״ בוודאי שיש לי אני אפילו יכול להביא לך 2 תכונות,

זוג צלעות נגדיות שוות,

ותוספת חמודה זה שהם גם מקבילות.

תודה לך ריבוע נדיב,

איך אוכל לך להשיב?

אמר הריבוע:״ אני איני צריך שום דבר חזרה,

התמורה הכי טובה זה שקיבלתי עוד חברה.

המקבילית ברכה את הריבוע לשלום,

המשיכה בדרכה, וכבר כמעט הגיע סוף היום.

הלכה לה המקבילית לבדה וגלמודה,

לחפש את התכונה האחרונה שעבדה.

כבר הגיעה שעת הדמדומים,

ופתאום היא ראתה דמות בין הצללים.

ומי זה אתם בטח שואלים,

זה היה חברה הטוב הדלתון המקסים.

הוא היה נראה עייף ותשוש,

זאת כיוון שהוא רץ אחריה והצליח רק ללחוש.

לחש לה הדלתון ששמע על בעייתה הגדולה,

וניסה להבין את מצבה למרות שידע שהוא יצטרך לענות בשלילה.

כי אין לו תכונה בשבילה.

חסרה להם תכונה משותפת ולמצוא אחת היא אינה יכולה.

לאחר שהייתה דממה המקבילית החלה לספר הכל,

הוא היה מאושר עד ששמע שחסרה לה תכונה אחת ולא הוציא קול.

המקבילית שאלה בתקווה- האם תוכל להביא לי את התכונה החסרה?

אך הדלתון היה צריך להיות כנה ולספר שאינו יכול להביא לה תכונה ואין לו ברירה.

המקבילית התבאסה אך לא הראתה זאת,

היא ידעה שהוא ישבר כשיראה אותה כזאת.

הדלתון חשב וחשב איך לעזור ועלה לו רעיון,

הרי הוא לא יכול להביא לה תכונה אבל הם יחד יכלו למצוא את הפתרון.

שניהם יצאו לחפש את התכונה יחדיו,

חיפשו וחיפשו, הדלתון אמר ״חושך עכשיו״.

מאוחר מאוד,

ומחר צריך לעבוד.

המקבילית צעקה:״ רגע, מצאתי את התכונה החסרה,

בכל כל הזמן הזה הייתי צריכה להסתכל חזרה.

התשובה הייתה ממש מולי,

הייתי צריכה למצוא את התכונות בתוכי.

להקשיב לליבי ולחבריי הטובים,

שעזרו לי להבין את התכונות ואת הדברים שבאמת חשובים.

זוויות צמודות משלימות ל-180,

איך כל הזמן הזה התכונה הזו הייתה לי מול הפנים.

בסופו של יום צלחתי את כל האתגרים,

כל התכונות היו בי, ולא הייתי מצליחה ללא החברים.