מאמר חשיבות הפעילות הגופנית בגילאים הצעירים בעידן הנוכחי-טור דעה.

מאת: ג’ורדן סעדה

משתתפים: עדן סונין, ליעד פרקש, ניצן וייס וסוזאן אסעד.

העידן הנוכחי מציב בפנינו אתגרים כמורים  לחינוך גופני לאור המגפה בה אנו

נמצאים כיום,  בה ילדי העולם המערבי ממעטים לבצע פעילות גופנית והעלייה במחלות מטבוליות עולה משנה לשנה בקרב צעירים ומתבגרים.

העלייה באורח חיים יושבני  והעדר פעילות גופנית מוביל לעלייה בהשמנה שהפכה למחלת הילדים הנפוצה ביותר בעולם המערבי.

בקרב מתבגרים ישראליים  שכיחות ההשמנה היא מהגבוהות בארצות המערב !!

חשוב לציין שהסיכון של ילד שמן המגיע לגיל בית הספר היסודי להפוך למבוגר שמן עולה ב50%.!!!

חשיבות הפעילות הגופנית היא במניעה ובטיפול מחלות מטבוליות רבות כבר מהגיל הצעיר .

תרומתה של הפעילות הגופנית בגילים הצעירים מתבטא גם בהיבט הרגשי-חברתי על ידי מתן הזדמנות ליצירת קשרים חברתיים בפעילות הגופנית, העלאת הבטחון העצמי דרך הצלחה ועשייה של פעילות גופנית, מתן ביטוי לכל אחד ואחת על פי יכולתו האישית.

כמי שגדל במסגרות ספורט תחרותי  ועוסק כל חייו בספורט אני טיפה משוחד אך בהחלט יכול להצביע על ההיבטים בהם פעילות גופנית וספורט תרם לביטחון העצמי שלי ולבריאות הכללית שלי כילד ונער מתבגר.

כילד עולה חדש מקנדה חסר ביטחון וללא שפה, הספורט פתח בפניי אפשרויות ליצור חברויות שלא הייתי יכול ליצור בשום מסגרת אחרת, התמודדויות שהכינו אותי בצורה הטובה ביותר לחיים האמיתיים (אכזבות, עבודה קשה, הצבת מטרות ויעדים, הישגיות ).

העיסוק בפעילות גופנית וספורט כתחביב בילדות המשיך בגיל הבגרות  למסגרות ספורט מקצועיות.

למעשה כל מה שרציתי היה להגשים את החלום להפוך לכדורגלן מקצועי(שוער).

כיום, כאדם בוגר אני מתפרנס מספורט ועובד בספורט תחרותי (מאמן יכולת גופנית) בשאיפה להעביר את האהבה והתשוקה שלי לספורט, ואורח חיים בריא גם לילדיי.

לנו כמורים לחינוך גופני יש משמעות עצומה בהגשת הפעילות הגופנית  לילדים ועידוד לאורח חיים פעיל, על ידי העברת התשוקה לפעילות גופנית לתלמידים בשיעורים ובהפסקות.  דוגמה אישית שלי כמורה באופן ההתנהלות, שיעורים מגוונים אשר מעודדים פעילות גופנית- כל אחד בהתאם ליכולתו/ליכולתה ומתן חיזוקים והעצמה של כל תלמיד/תלמידה .

אתגרים שונים מעבר לשעות הלימודים ויצירת קשרים חברתיים דרך הפעילות הגופנית.

העברת מסר דרך התמדה ועבודה קשה, התמודדות עם אכזבה והצלחה .

כמורים יש לנו תפקיד מאוד משמעותי בחיזוק הבטחון, בחשיפה וביצירת ההזדמנויות לאורח חיים פעיל כדרך חיים לשנים.

חשיבות מערכת היחסים של המתמחה עם צוות ביה”ס

מאת: סוזאן אסעד

.משתתפים: ליעד פרקש, ניצן וייס, גורדן סעדה ועדן סונין

אני אתחיל לדבר על חוויה אישית בבית הספר שבו אני מתנסה.

כשהתחלנו בדצמבר, כאשר היה סגר באזור לא הכרתי את הצוות, הייתה לי חשיבה מוקדמת על האוכלוסייה שם שהם קשים.

בסמסטר ב כאשר התחלנו ללמד פרונטאלי התחלתי להכיר את הצוות באופן משמעותי יותר. לפני שבוע, לפני היציאה לחופש, נהוג בבית הספר לקיים הפסקה פעילה. הצטרפתי והתחלתי לתכנן תחנות ומשחקים: לימדתי את תלמידי כיתה ג ריקוד שהציגו אותו מול בית הספר, וזה מאוד מצא חן בעיני המנהל והצוות. נראה שגם המנהל וגם הצוות העריכו מה שאני עושה.

המסר שלי:אם המתמחה לא מוסיף משהו ערכי לבית הספר, מבחינתי זה לא טוב !

כאשר אתה נכנס לצוות ומוסיף רעיונות חדשים, אפילו מבקש ציוד חדש, עוזר לצוות ההוראה גם במידה ומורה נעדר, והמנהל מבקש להיכנס לכיתה במקומו, זה בחלט חלק מלהיות שותף. זה מוסיף ערך לך כמורה רואים שאתה דואג ועוזר. בנוסף, הילדים רואים אותך כשאתה מקפיד על תלבושת ספורט ועל השתתפות ודואג להם, שומע אותם, את הקשיים שלהם בעיקר בתקופה הזו של הקורונה, מחזק אותם, ובעיניי זה חוזר אליך באהבה מהתלמידים.

נקודה נוספת, כאשר המורה המחנך רואה אותך שאתה מקפיד להגיע בזמן, לא מאחר לשיעורים בא מוכן מחזיר הילדים בשקט, שומר על נהלי בית הספר, גם המחנך יעריך את זה, ויהייה מלא הערכה.

חשוב ביותר שגם כסטאז’רים נגלה אחריות ושותפות מלאה בפרט שזו תחילת הדרך שלנו, וכל רצוננו להשתלב במערכת החינוך גם בתקופה קשה זו.

ארגון יום ספורט בבית הספר. 

מאת : עדן סונין

משתתפים : ליעד פרקש, ניצן וייס, גורדן סעדה וסוזאן אסעד.

להתחיל להיות מורה זה אף פעם לא קל, בוודאי כאשר אין ניסיון בתחום, אך בשנה האחרונה האתגר היה קשה עוד יותר. שנת הקורונה גרמה לקשיים נוספים כמו עצירות לימודים, בידודים וכמובן לימודים מרחוק. כסטאז’ר צברתי ניסיון רב בלימודים מרחוק ובשימוש בתוכנת הזום, אך מהצד השני לימודים מרחוק לא מאפשרים לנו להכיר את התלמידים בצורה טובה. ככל שהשנה התקדמה, למדנו להסתדר ולהתגבר על הקשיים אך לשמחתנו נכנסו לאחרונה הקלות.

בתקופה האחרונה ולאחר שמתאפשר לנו לקיים יותר פעילויות עם מספר תלמידים גבוה לאחר שחווינו הקלות במגבלות הקורונה יש חשיבות רבה לקיום ימי שיא בקרב תלמידי בית הספר.

יום השיא שעליו ארצה לספר הוא יום ספורט שבניתי בבית הספר היסודי בו אני מלמד.

יום הספורט היה במבנה ״הנינג’ה ״ תוך השראת תוכנית הטלויזיה הפופולארית ״נינג’ה ישראל ״

כמובן שהתחנות היו מותאמות, והן כללו :

קפיצה בחישוק , טיפוס על ספסלים, התלות על טבעות, זחילה מתחת למכשול וכמובן ריצות וקפיצות. הילדים נהנו מאוד ותוך מעורבות של ההנהלה הוזמנו מסכות ממותגות לכל הילדים שמאוד נהנו מהפעילות.

אני מאמין שימי שיא כאלה נותנים לילדים מוטיבציה ומאפשרים להם להיחשף לענפי הספורט מעבר לכיף שהם חווים מהפעילות.

בנוסף , כסטאזר אני יכול להגיד שהפעילות תרמה לי מאוד כיוון שזכיתי לראות ולהתנסות בארגון ברמה הגבוהה ביותר תוך התחשבות בהרבה גורמים וכמובן נהנתי ביחד עם התלמידים .

אינטראקציה בין הורה למורה בבית הספר- טור דעה-ניצן וייס.

מאת: ניצן וייס

משתתפים: עדן סונין, גורדן סעדה, ליעד פרקש וסוזאן אסעד.

חוסר הסכמה בין מורה להורה הוא דבר נפוץ בימינו, במיוחד בשנה האחרונה כאשר מרבית השיעורים התקיימו בזום וההורים היו “זבוב על הקיר” בשיעורים של ילדיהם, ובשל כך הרגישו מעורבים יותר בנעשה בכיתה.
במרבית המקרים הויכוח עוסק בקבלת החלטות המשפיעות על התלמיד באופן ישיר כאשר לכל גורם יש פרספקטיבה שונה לאותו הנושא.
נשאלת השאלה, כיצד צריכים להגיב המורה וצוות בית הספר להתערבות הורה ?

הרבה פעמים מורים נוטים להתגונן כאשר הם חשים שמועברת ביקורת, הם מרגישים שהם נלחמים על המילה שלהם.
מהניסיון האישי שלי ישנן שיחות עם הורים שפותחות בפניי מידע חדש אודות התלמיד ומשנות את נקודת המבט שלי על סיטואציה או החלטה מסוימת.
במקרים אחרים ישנם הורים שלחלוטין מנותקים מהדעות והשקפת העולם שלי ואינני מצליחה לקבל את דעתם.

 אולם בשני המקרים אקשיב למה שיש לצד השני להגיד.
לדעתי, במצב אידיאלי, שני הצדדים, המורה וההורה צריכים לדעת להקשיב אחד לשני ולדבר בצורה מכבדת כאשר המילה הסופית בנוגע לסיטואציה צריכה להיות של המורה.

בנוסף אני סבורה שצוות בית הספר מחוייב לתת גיבוי מלא למורים גם אם יתכן והמורה לא פעל בצורה מיטבית, תמיד אפשר בדלתיים סגורות לדון עם המורה על התנהגותו אך עם זאת לתת תחושה של אחדות מול ההורים.

ההבדל בין בית ספר חילוני לדתי.

מאת: ליעד פרקש

משתתפים: עדן סונין, גורדן סעדה, ניצן וייס וסוזאן אסעד.

כמורה שמלמדת בשני בתי ספר כאלו האחד תיכון והשני יסודי,

בממ”ד  {ממלכתי דתי} יש תפילות בוקר ומנחה, ישנם שיעורים בנוסח דתי עם ערכים חשובים כמו כיבוד הורים, חשיבות מעשים טובים, עזרה לחלש ועוד.

בחילוני התכנים המועברים ערכיים אך שונים ואין תפילות.

הלבוש הדתי מוקפד בנות חצאית ובנים כיפה וציצית,

כיתת בנים וכיתת בנות עם מורה התואם את המגדר.

אפילו זה משפיע על התלמידים בהפסקות שיושבים בנפרד  וזה מרצונם.

ועכשיו… קצת תרגילים לבית !

תרגול עמידת ידיים