שכבת מרום- תיכון ביאליק

הסיפור של מצפה רמון
2017 – 1956
מכל הישובים שהוקמו בארץ בכלל ובנגב בפרט בולטת מצפה רמון בבידודה, בממדיה וביופייה עוצר הנשימה. למרות תהליך הפיתוח והבנייה נותר גרעינה ההיסטורי במלואו, ניתן לחוש בניגוד המרהיב שבין חופן הבלוקים המודרניסטיים שנבנו בה לבין המרחב השומם והדומם העוטף אותה. בשנים האחרונות הפכה מצפה רמון לאבן שואבת לתיירות ולאמנים ויוצרים המבקשים למצוא בה השראה.

בשנת 1953 החלה סלילת הכביש לאילת, ועל שפת מכתש רמון, במרחק 85 ק”מ מבאר שבע ו-150 ק”מ מאילת, הוקם מחנה העצמאות, אשר שירת את סוללי הכביש, פועלים, אנשי צבא ובדואים. בראשית אוגוסט 1953 החלה לפעול במקום אגודה שיתופית בראשות חגי אבריאל, קצין במחוז הנגב וממייסדי החווה בשדה בוקר, ולמקום הגיעה קבוצת משפחות כקואופרטיב להתיישבות חקלאית. יעדם המקורי היה להרחיב את מחנה העצמאות לשיכוני מגורים, בשיתוף עם מפעלי הגבס והחרסית ומחצבת השיש באזור. האגודה נתקלה בקשיי תקציב ואספקה ובמחסור חמור בתשתיות מתאימות. משרדי הממשלה וההסתדרות לרוב תמכו ברעיון ההתיישבות במקום אך התקשו לקדם את תכוניותיהם בשטח ולסייע להתבססות היישוב. גם מחלוקות פנימיות בין חברי שדה בוקר לאבריאל פגעו בניסיונות הפיתוח.

בשנת 1957 הכין אגף התכנון במשרד השיכון פרוגרמה כלכלית ויישובית למצפה רמון, שהציגה יעד של ארבעת אלפים תושבים תוך פיתוח משאבי תעסוקה באזור כמו מחצבי המכתש, מפעלי תעשייה ואתרי תיירות. ברם, התפתחות מצפה רמון הייתה איטית מאוד ולוותה במשברים קשים. אבריאל ניסה למשוך למקום עולים חדשים ממרכז הארץ על ידי הבטחה לפרנסה, אך בפועל האגודה הלכה ודעכה עם עזיבת חלק מחבריה, ובראשית 1959 עברה העיירה הקטנה והמבודדת לאחריות משרד הפנים. בשנת 1961 התארגן גרעין מיוצאי חיל האוויר במטרה להקים במקום עיר שיתופית חדשה, הראשונה מסוגה בעולם, אבל גם תכנית שאפתנית זו נתקלה בקשיים רבים וננטשה לבסוף.

בראשית שנות ה-60 הגיעו למקום עולים נוספים מצפון אפריקה ורומניה ונבנו שיכונים חדשים, אך מצפה רמון ספגה מהלומה נוספת עם סלילת כביש הערבה ומעבר רוב התנועה לאילת לכביש זה. בשנות ה-80 וה-90 התרחב היישוב עם קליטת אנשי צבא מהבסיסים באזור ועולים ממדינות חבר העמים, וכיום נמצא היישוב בתהליך פיתוח מתקדם שהתיירות והחינוך במרכזו.

ביום השני נבקר בבית הספר לקצינים (כן כן יש בתי ספר גם לאחר יב’) שם נשמע ונחשף לתהליך אותו עוברים החיילים בדרכם להיות הקצינים והנגדים של הצבא.

בית הספר לקצינים של צה”ל על שם חיים לסקוב (בה”ד 1)

זהו בסיס ההדרכה המרכזי להכשרת קצינים בצה”ל, בו מוכשרים כל קציני וקצינות צה”ל למעט טייסים וחובלים.

הבסיס נמצא בקרבת מצפה רמון ומפקדו הוא קצין בדרגת אלוף משנה. ייעוד הבה”ד הוא להוות בסיס הדרכה להכשרת היסוד של הקצונה הזוטרה בצה”ל, לחיילות במערך המתמרן, במערך הקרבי והסיוע המנהלתי ובסיס הדרכה להכשרת מפקדי מחלקות לחיל הרגלים.

בבית-הספר קיימות שלוש מגמות הכשרה:
1. מגמת להב: מכונה גם קורס קציני יבשה, במסגרתו מוכשרים קצינים למערך הלוחם. המגמה היא מעורבת (גברים ונשים) ומורכבת משני גדודים: “דקל” ו”הדס”. בתום ההכשרה עוברים הצוערים להשלמה החיילית בהתאם לחיל אליו הם שייכים.
2. מגמת מעוז: הכשרת קצינים למערך תומך-הלחימה- קציני-מטה בגדודים ובחטיבות. המגמה היו מעורבת ומורכבת מגדוד “חרוב”.
3. מגמת נחשון: הכשרת קציני-מטה או קצינים עוזרים במערך תומך-הלחימה. המגמה היא מעורבת, ומורכבת מ-2 גדודים: “ארז” ו”ברוש”.

בבה”ד 1 לא מתקיימות ההשלמות החיליות לקורס הקצינים זולת אחת – ההשלמה החילית של קציני החי”ר והיחידות המיוחדות. הצוערים מיחידות אלו עוברים את ההשלמה במסגרת גדוד גפן שמתקיים בבה”ד 1.

בנוסף, מתקיימים פעמיים בשנה קורסי קצינים לרבנים צבאיים ולרופאים במילואים, וכן קורס קצינים בינלאומי, בו קצינים מצבאות זרים לומדים אודות דרכי הפעולה של צה”ל.

בשעת חירום משמש הבה”ד כחטיבת חי”ר. החטיבה לחמה במערכות ישראל, ובהן מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה, האינתיפאדה השנייה ומבצע צוק איתן.

את היום השלישי נפתח במצפה רמון שם נשמע מבני ובנות השירות איך אפשר לתרום למדינה כאשר אין ביכולתנו לפנות לתחום הפיזי ולשרת את המדינה כלוחמים ולוחמות.

אז מהו שירות לאומי?

שירות לאומי הנו שירות התנדבותי בו תורמים צעירים וצעירות מזמנם וממרצם לתועלת החברה.
על פי חוק השירות הלאומי, כל אזרח אשר קיבל פטור משירות צבאי, יכול להתנדב לשירות הלאומי. בתוך אוכלוסייה זו נכללים: גברים, נשים, יהודים, ערבים, חילוניים ודתיים ופטורי גיוס מכל סיבה שהיא.

היסטוריה קצרה:
בשנת 1971 נוסדה ההתנדבות על יד המדינה במסגרת האגודה להתנדבות אשר הפעילה מאז ועד היום אלפי מתנדבים מידי שנה. התמורות החברתית שחלו בחברה הישראלית במהלך השנים הביאה לבחינה מחדש של נושא השירות הלאומי ובשנת 2005 אימצה ממשלת ישראל את המלצות ועדת עברי. במרכז המלצות הועדה עמד הרעיון של הפיכת השירות הלאומי כמרכיב אזרחי של שותפות גורל לכלל חלקי החברה בישראל ובשם כך פתיחת האפשרות לשילוב כלל אוכלוסיות המדינה בשירות הלאומי. משנת 2006 קיימת עליה רצופה ומשמעותית של מתנדבים חילונים, ערבים ובעלי צרכים מיוחדים אשר הצטרפו לבנות הציונות הדתית העוסקות במלאכה וביחד חיזקו מאד את מפעל השירות הלאומי.

השירות הלאומי מתבצע במסגרות שונות, אשר המרכזיות שבהן:
חינוך, רווחה, משפטים, בריאות, תחבורה, קשישים וגמלאים, משרד התמ”ת, קליטת עלייה, ביטחון פנים, איכות הסביבה, ביטחון, משרד החוץ, משרד ראש הממשלה, המוסד לביטוח לאומי, עמותות/ מלכ”רים.

השירות הלאומי מתקיים בתנאים הבאים:
השירות מתבצע בהתנדבות במסגרת רשות ציבורית, מוסד ציבורי, חברה לתועלת הציבור, עמותה או משרד ממשלתי. גופים אלו רשאים להפעיל מתנדבי שירות לאומי שלא למטרת רווח ואשר הופנו אליו ע”י גוף מוכר. המתנדב מסייע לעובדי הארגון, אך אינו ממלא את מקומם.

משך השירות הלאומי יכול להיות שנה אחת, או שנתיים. בכדי לקבל את הטבות חוק חיילים משוחררים, קובע החוק כי יש לשרת מינימום שנה אחת מלאה (12 חודשים).

השירות הלאומי אינו מופעל על ידי רשויות המדינה, אלא על ידי עמותות.

לאחר שנשמע את ההיבט של השירות הלאומי נפגש עם מספר לוחמים ולוחמות אשר יתארו לנו במילים כיצד ניראה השירות כלוחמים ומה ההם היתרונות והחסרונות לתפקיד, מה גרם להם לבחור במסלול הזה ועוד……

לוחמה בצה”ל:

לוחם הוא אדם המיומן בלחימה שעיסוקו, תפקידו או אורח חייו מאופיינים בהפעלת כוח בעימותים נגד אנשים אחרים. הלוחם הצבאי הוא אדם המשתתף במאמץ מלחמתי ותפקידו להפעיל כוח כנגד האויב. לוחמים קיימים גם מחוץ למסגרת של לחימה צבאית כגון בתפקידי אבטחה ושיטור הדורשים מיומנות לחימה גבוהה.

חלק מן היחידות הלוחמות:

חטיבת גבעתי
חטיבת גולני‏
חטיבת הקומנדו‏
חטיבת כפיר‏
חטיבות חי”ר במילואים בצה”ל‏
מפקדי חטיבות חי”ר בצה”ל‏
חטיבת הנח”ל‏
נח”ל‏
חטיבת הצנחנים‏

יחידת משמר הגבול (מג”ב)

חי”ר גבולות מעורב – קרקל, ברדלס, אריות הירדן, לביאי הבקעה, איסוף קרבי.