מסעותי וכיבושי

מסעו של אלכסנדר מוקדון באירופה

יומני היקר הידיעות שלי על מות אבי פיליפוס עוררו רוח חדשה במתנגדי המנהיגות המוקדונית ביוון. רוחות המרד נשבו בעוצמה החזקה ביותר באתונה.

אני נוקט יוזמה ויוצא בראש 3000 פרשים דרומה לכיוון אתונה.

התסלים ניסו לחסום את דרכי הר אולימפוס להר הוסה אבל אני הגפתי אותם

.בעורפם. התסלים לא התנגדו עוד והכירו בשלטוני, כמו שהכירו בשלטונו של אבי

סיימתי לבסס את שלטוני במוקדון וביוון ועכשיו אני יוצא למסעות מלחמה נגד התראקים שהתחילו לחרחר מלחמה בגבולי הצפוני.

חציתי את הרי הבלקן והכנעתי את הטריבאלים (אחד משבטי התראקים). המשכתי צפונה לעבר הנהר הדנובה ואפילו הצלחתי להעביר אותו רק עם סירות מקומיות העשויות מגזעי עצים. אני הצלחתי לחדור את ארץ תראקים עם הצבא, וניצחתי בפשטות את הצבא התראקי  ושדרגתי את  את הצבא שלי ב 4,000 רוכבים ו 10,000 רגלים.

אנחנו רדפנו אחרי התראקים הנמלטים, נכנסנו לעירם ובזזנו אותה. חלק מחיילי נשלחו חזרה עם השלל בעוד שאני נשאר במקום הצבא שלי.

הקרבתי קורבנות הודיה לזאוס, להרקולס ולאל הנהר שאפשר לי לנצח את דנובה.

המבצע הזה הרתיע את השבטים הברברים מצפון למוקדון, והבטיח לכך את גבולה הצפוני של מוקדון מפלישות עתידיות.

המסע לכיבוש האימפריה הפרסית

אסיה הקטנה

הסטרפים הפרסים בארץ הקטנה התעמתו איתי בקרב סדור. העימות הזה התרחש בקרב גרינקוס שהסתיים בתבוסה פרסית מוחצת.
שרידי הכוח הפרסי נסוגו לערים מילטוס והליקרנסוס.
הניצחון בקרב הזה סייע לי לבסס שלטוני באסיה הקטנה.
מרבית הערים היווניות ראו אותי משחרר מהעול הפרסי, אבל מילטוס והליקרנסוס שהייתה מבוצרת היטב, התנגדו לי.
להכנעתה של הליקרנסוס נדרש מצור שנמשך עד החורף.

פיניקיה

התקדמתי לכיוון פיניקיה, לאחר שכבשתי את אסיה הקטנה והחלתי עליה את שלטוני.
מטרתי בפיניקיה הייתה לכבוש את הבסיסים הימיים החשובים של הפרסים.
אויבי המלך הפרסי דריווש השלישי התקדם לעברי וממש לפני הקרב נפלתי למשכב אבל בעזרת תרופה שלקחתי נרפאתי.
בינתיים דרוויש גייס צבא גדול מכל רחבי ממלכתו והתקדם לעבר אסיה הקטנה. אני הספקתי להתקדם לעבר איסכנדרון ובאזור הרי טאורוס, הצבא הפרסי הופיע בעורפי ואף טבח בפצועים שהיו במרפאה.
אני נעתי על עקבותיו ועל גדותיו של הנחל פינדרוס והתנגשתי עם צבאו של דרוויש (קרב איסוס).
הצבא הפרסי ספג תבוסה קשה ואיבד עשרות אלף לוחמים.
גם משפחתו של דרוויש נפלה בשבי.
אני המשכתי קדימה על מנת לכבוש את ערי החוף הפיניקיות.
רוב ערי פיניקיה פתחו את שעריהן בפני פרט לצור, עיר הפינית הגדולה והחשובה מכולן שהתנגדה.
אני הטלתי מצור על צור שנמשך רק שבעה חודשים ובסופו העיר נכנעה ונכבשה.

מצרים

לאחר שכבשתי את עזה הגעתי למצרים והם נכנעו ללא קרב והתושבים המקומיים קיבלו אותי כמשחרר מעול הפרסים.
בגלל שהמצרים נכנעו ללא קרב אז אפשרתי לצבאי לנוח מעט ממסע המלחמה.

כיבוש לב האימפריה הפרסית

לאחר כיבוש מצרים התחלתי לנוע מזרחה אל לב האימפריה הפרסית, ופגשתי בשדה המערכה את דריווש בפעם האחרונה.
הקרב ציין את סוף ההתנגדות הפרסית בשבילי.
אבדות הפרסים היו כבדות ביותר וצבאם התפזר לכל עבר.
הניצחון הזה אפשר לי להיכנס לבבל העתיקה ללא קרב, וגם ערים אחרות נכנעו ללא התנגדות.
אחרי כיבוש בבל יצאתי בסוף לכיוון שושן, וגם שושן נפלה ללא קרב.
לאחר מכן המשכתי לבירה הפרסית העתיקה פרספוליס.
דרכי נחסמה בידי הפרסים במעבר הרים צר, המעבר היה צר ואריוברזנס (מפקד כוחות פרסים) ביצר את פרס פוליס בחומה ואנחנו לא הצלחנו להפיל אותה בהסתערות.
אבל למרות הקושי הצלחנו לתמרן ולאגף את הפרסים וסללנו לעצמנו מעבר.

מסעות מלחמה באסיה התיכונה

אני האמת לא מסתפק בשטחים שכבשתי, אני חפץ להגיע לגבולות האיקומנה (״הארץ הנושבת״).
התקדמת לאזור חופי הים הכספי ועבדתי את באקטריה (צפון מזרח אפגניסטן) ואת סוגדיאנה (קזחסטן).
באזורים הללו לא היה שלטון מרכזי שניתן להביס בקרב בודד ולכן דרש הכיבוש זמן רב יותר